טיגר – הבדלי גרסאות

החימושחימושו העיקרי של הטיגר היה תותח בקוטר 88 מ"מ KwK 36 (ר"ת בגרמנית של Kampfwagenkanone - תותח (ב)רכב קרבי) L/56{{כ}}{{הערה|1=המספר שליד האות L מציין את קליבר התותח - כלומר היחס שבין אורך הקנה לבין קוטרו. אורך התותח משפיע על דיוק התותח ועל כושר החדירה של הקליע.}} מתוצרת חברת קרופ, אשר היה בעצם גרסה מוסבת לטנק של תותח הנ"מ [[תותח נ"מ 88|Flak 18]]. באותה עת, היה לתותח העוצמתי ביותר המותקן בטנק בעולם. התותח היה בעל אורך קנה של 4.93 מטרים ו[[מהירות לוע]] גבוהה לפגזים חודרי השריון. הודות לקליבר הגדול היו הפגזים הנפיצים בעלי כושר פגיעה הרסני.

הטיגר נשא 92 פגזים, מחצית מתוכםמחציתם פגזים חודרי שריון (ה-Panzergranat-Patrone 39) והמחצית השנייה פגזים נפיצים (Sprenggranat-Patrone). סוג נוסף של פגז חודר שריון היה ה-Pzgr 40, בעל ליבת טונגסטן אך ללא מלוימילוי חומר נפץ, שלפיכך היה בעל כושר חדירה עדיף מה-Pzgr.39 אך קטלני פחות לאחר החדירה. פגזים אלו היו נדירים יותר עקב מחסור בטונגסטן. סוג רביעי היה פגז מסוג [[מטען חלול]] (GrPatr 39 HL), לו כושר חדירה ודיוק פחותים מפגז חודר שריון רגיל, אך תפקיד דו -תכליתי של לחימה בשריון וירי על מטרות רכות (כגון זחל"מים, כלי רכב משוריינים ותותחים נגד-טנקים).

תותח ה-88 היה מדויק ביותר וסבירותוהסבירות לפגיעה במטרה במרחק העולה על 1,000 מטר בניסיון הראשון היה גבוה, הודות ל[[אופטיקה]] (כוונות) המצוינת של התותח. תעשיית האופטיקה הגרמנית קודם למלחמת העולם השנייה הייתה המובילה בעולם, וכתוצאה מכך היו התותחנים הגרמנים מסוגלים לזהות מטרות הרבה מעבר לטווח של תותחי בעלות הברית. התותחן בטיגר היה מצויד במשקפת טלסקופית (שתי עדשות) המותקנת במקביל לציר של התותח הראשי. התותחן יכול היה לבחור בין הגדלה של 2.5X אולבין הגדלה של 5X; הראשונה סיפקה [[שדה ראייה]] רחב יותר ואילו השנייה שימשה ל[[טיווח]] מדויק במרחקים ארוכים{{הערה|Green, Michael. '''Tiger Tanks''', MBI Publishing, 1995, עמ' 40-43.}}.

ה-88 היה מסוגל לחדור כמעט כל טנק ש[[בעלות הברית]] ייצרו במלחמה מטווחים ארוכים ביותר (יוצא דופן הוא טנק ה[[IS-2|סטלין]] הסובייטי). עם פגז חודר שריון היה מסוגל לחדור חזיתית את [[M4 שרמן|טנק השרמן]] האמריקאי ממרחק של עד 2,000 מטר, את ה[[קרומוול (טנק)|קרומוול]] הבריטי עד 3,500 מטר, את ה[[צ'רצ'יל (טנק)|צ'רצ'יל]] עד 1,700 מטר, את ה-[[T-34|T-34-85]] עד 1,400 מטר ואילו את הסטלין רק ממרחק של בין 100 ל-300 מטר{{הערה|1=Jentz & Doyle, שם, עמ' 20-17. }}.

החימוש המשני כלל שני מקלעי [[MG34]] - מקלע אחד מוקם ב[[תובה|תובת הטנק]] והופעל על ידי הקשר, והשני הותקן כמקלע מקביל והופעל על ידי התותחן. דגמים מאוחרים של הטיגר צוידו במקלע נוסף אשר הותקן במסילה על צריחון המפקד. שלוש [[מדוכות עשן]] הותקנו בכל צד של הצריח ליצירת [[מסך עשן]]. מיוני 1943 הופסקה התקנתם בטיגר לאחר שחיילים בשטח דיווחו כי פגיעה של נשק קל או רסיסי פגז במדוכות העשן גרמה להצתתם, וכתוצאה מכך נפגמה הראות של צוות הטנק. ב-1944 הותקן על גג הצריח מטול מקובע הנורה מפנים הטנק. התקן זה ירה פגזי רסס או פגזי עשן. פגזי הרסס, אשר נורו למרחק של 7 עד 10 מטרים והתפוצצו בגובה של חצי מטר עד 2 מטר, נועדו לפגוע בחיילי חי"ר של האויב בסמיכות לטנק{{הערה|Jentz & Doyle, שם (1999), עמ' 82-78}}.