מין דקדוקי – הבדלי גרסאות

ב[[עברית]] יש שמות עצם המשתייכים לשני המינים, כלומר הם מופיעים הן עם התאם של זכר והן של נקבה (מסומנים במילונים: זו"נ - זכר ונקבה). לדוגמה: סכין, מטבע, פנים, רוח, שמש. בנוסף, קיימות מילים ששינו את מינן הדקדוקי בתקופות שונות, כגון המילה "שדה" שבמקרא ובשב[[עברית מקראית|מקרא]] וב[[עברית מודרנית]] מינה הוא זכר ("שדה קצור"), ואילו ב[[לשון חז"ל]] התייחסו אליה גם כנקבה ("שדה מלאה עשבים" - משנה, מעילה ג ו), כנראה בהשפעת [[ארמית]].

קיימות שפות (למשל [[הולנדית]] או [[דנית]]) בהן שני המינים הדקדוקיים הם "נייטרלי" (או "סתמי") או "כללי" (או "רגיל"), כשהאחרון כולל גם זכר וגם נקבה ללא הבחנה דקדוקית־מורפולוגית ביניהם. למרותאף על פי שבהולנדית ההבחנה בין זכר לנקבה עודנה קיימת רשמית (בספרי דקדוק ומילוניםובמילונים הולנדיים), מרבית דוברי השפה לא יודעים להבחין במינן של מילים המסווגות כבעלות מין רגיל, פרט לדוברי דיאלקט מאזורים בדרום הולנד<ref><div dir=ltr>Haeseryn, W., Romijn, K., Geerts, G., de Rooij, J., & van den Toorn, M. C. (1997). ''Algemene nederlandse spraakkunst.'' Groningen/Deurne: [[Martinus Nijhoff Publishers]] uitgevers/Wolters Plantyn.</div></ref>.