טכניקות התערבות בטיפול בתנועה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-{{תבנית: +{{) |
מ בוט: שינויים קוסמטיים |
||
שורה 2:
'''טכניקות התערבות בטיפול בתנועה''' הן מכלול שיטות של [[התערבות טיפולית]] מתחום ה[[טיפול בתנועה]] שנועדו לסייע למטופל ולקדם את [[פסיכותרפיה|התהליך הטיפולי]].
== שיקוף ==
בתחומי הטיפול השונים השיקוף הוא חזרה של המטפל על דברי המטופל באופן מדויק או בשינוי כלשהו כדי לחזק את ההבנה ה[[רגש]]ית וה[[אמפתיה]] בין המטפל לבין המטופל או בין חברי [[טיפול קבוצתי|קבוצה טיפולית]]. באופן דומה, בטיפול בתנועה, השיקוף הוא עשיית תנועות דומות בו-זמנית או עם השהייה קצרה בזמן והוא נושא אופי של
השיקוף דורש
לעומת חיקוי, כלומר העתקה של צורת התנועה ללא שילוב משמעות, שיקוף של תנועה ו[[פרשנות (פסיכולוגיה)|פרשנות]], מתייחס לאמפתיה תנועתית - שיקוף אמפאטי. המטפל עשוי לנוע בדיוק כפי שהמטופל נע או עשוי לחקות את איכויות התנועה של המטופל אשר משקפות את הנימה הרגשית של המטופל.
שורה 11:
מטפלים בתנועה מאומנים בהתבוננות וניתוח תנועה ומסוגלים ללמוד את תנועתו של המטופל ולחלץ ממנה איכויות תנועתיות מסוימות על ידי חיקוי בדרגות עוצמה שונות. ברמה המעודנת ביותר המטופל עשוי לא להיות מודע כלל לכך שהשיקוף מתבצע. לעומת זאת, ברמה הבסיסית, מתקיים חיקוי פשוט של התנועות או הגזמה של נושאים תנועתיים. התוצאה הסופית היא הבנה גופנית ורגשית מוגברת של המטפל את המטופל.
במושגים של [[ניתוח תנועה לאבאן|ניתוח התנועה על פי לאבאן]]
אפשרות נוספת לשיקוף הקבוצה והתהליך שעובר על היחיד היא על ידי שימוש בליווי מילולי. השיקוף יכול לשמש נקודת מוצא למשחקיות
=== קשר בין שיקוף לנויורוני מראה ===
מחקר ענף ומתרחב מצביע על קיומם של מעגלים עצביים הנקראים [[נוירון מראה|נוירוני מראה]] (Mirror Neuron System) המופעלים במידה דומה כאשר אדם מבצע תנועה או כאשר הוא צופה בתנועה. דבר זה הוביל כמה חוקרים להאמין כי אותם תהליכים נמצאים בבסיס תפיסת התנועה ובבסיס יצירת התנועה. נראה כי מעגלים אלו רגישים להתכוונות של התנועה, כך שהם מגיבים באופן דומה לתבניות תנועה שונות אשר להן כוונה זהה באופן חד-משמעי.
אם כך, באופן תאורטי, מערכים דומים של נוירונים מופעלים במערכת העצבים המרכזית של המטפל כאשר הוא נע בהתאמה למטופל או כאשר הוא פשוט עד לתנועתו של המטופל מבלי להתנועע בהתאמה. במקרה הראשון הרשת של נוירוני המראה המתואמים באופן פעיל, יוצרים למעשה חיבוריות בין-עיצבית בין המטפל והמטופל.יש המאמינים שאימון המשלב שיקוף מוביל לתפקוד מוגבר של נוירונוי המראה הן אצל המשקף והן אצל המשוקף.
=== יתרונות השיקוף ===
ייתכן כי אפשר להשתמש בתרגול שיקוף כטיפול בפני עצמו, בשימושם של אנשים אשר להם נטיות פחותות לחיקוי טבעי.
כאשר הוא משקף תנועה רגשית של המטופל, בנוסף לכך שהמטפל מקבל הבנה יתירה של המטופל הוא גם מעביר למטופל מסר של הבנה וקבלה. לכן, בה בעת שהשיקוף מגביר את האמפתיה של המטפל כלפי המטופל, סביר גם שהוא יגביר את תחושת החיבור של המטופל אל המטפל.{{הערה|שם=מילס}}
שורה 28:
[[מריאן צ'ייס]], ממייסדות הטיפול בתנועה, הבינה באופן אינטואיטיבי כי יצירת קשר אמפאתי מהווה כלי עיקרי לתקשורת. על ידי שיקוף מצב הרוח של המטופלים, תנועותיהם וקולותיהם היא הצליחה ליצור איחוד אינטרסובייקטיבי עם המטופלים.
=== הייחודיות של השיקוף בשירות המטפל ===
בעוד [[פסיכותרפיה|הפסיכותרפיות]] המסורתיות נמנעות באופן פעיל מהעברה נגדית, תוך הדגשת גישה של נפרדות על מנת לספק שירות מקצועי למטופל, המטפלים בתנועה נוטים להיות מעורבים באופן פעיל בשיקוף על מנת להגביר דווקא את ההעברה הנגדית הגופנית.{{הערה|Vulcan, M. (2009). Is there any body out there?: A survey of literature on somatic countertransference and its significance for DMT. The Arts in Psychotherapy}}
=== תפקיד השיקוף מבחינה התפתחותית ===
מרגע שמופיע ה[[חיוך]] הראשון על פני התינוק, בדרך כלל בגיל 4 עד 6 שבועות, האם תגיב על ידי [[חיקוי]] ההבעה הזו. לאחר מכן, הבעות פנים נוספות, מחוות גופניות וקולות ישוקפו אף הם.
שורה 42:
השתתפות פעילה בשיקוף נחשבת חיונית ליצירת סכמת התקשרות נורמאלית.{{הערה|שם=גיירי|1= McGarry, M. L., Russo, A. F. (2011) : Mirroring in Dance-Movement Therapy - Potential mechanisms behind empathy enhancement. The Arts in Psychotherapy 38 178– 184}}{{הערה|שם=בירול|1= Berrol, C. F. (2006) : Neuroscience meets dance/movement therapy: Mirror neurons, the therapeutic process and empathy. The Arts in Psychotherapy 33 302–315}}{{הערה|שם=לוי|1= Levi, F. (1988). Dance Movement Therapy: A healing art – Marian Chace. American Alliance for Health and Dance}}{{הערה|שם=פיניפלד|1=Penfield, K. (1992). Individual movement psychotherapy: dance movement therapy in private practice. In, Payne H.(Ed.) Dance movement therapy: Theory and Practice . Tavistock/Routledge. Ch. 8 }}
== קשיבות ==
קשיבות היא מצב תודעתי של התבוננות פאסיבית של ההווה, נעים או לא נעים כמו שהוא, לא להיצמד אליו ולא לדחות אותו.
ביום-יום ובכל רגע ורגע, התודעה נוטה לקפוץ ממקום למקום וטכניקת הקשיבות מאפשרת תשומת לב לחוויה. מתפתחת מודעות, ישנו מושג של עד '''צופה פנימי''' המתבונן בחוויה. בכל פעם שהמחשבות הולכות לאיבוד, מחזירים את תשומת הלב ואת עצמי מהמחשבות המסתובבות לכאן ועכשו. הקשב יכול להיות בכל דבר שעושים, לחוות את החוויה. אנחנו רוצים להיות כל הזמן בנוכחות, מודעות ותשומת לב וכך להאיר את ההזדהות עם התהליך נפשי-רגשי.
השיטה מתבססת על תורת ה[[בודהיזם]] שעקרונותיה העיקריים הם
משתמשים בקשיבות בגלל העבודה עם [[חוש|החושים]], רגשות והתבוננות בעולם הפנימי יותר מאשר לחשוב עליו. השימוש בקשיבות בפסיכותרפיה גופנית תורמת משום שהגוף הוא האובייקט הראשון והקל להתבוננות באמצעות קשיבות. המציאות הסומטית לא רק שטבועה עמוק בפנים אלא גם משקפת אותה בדיוק, מאפשרת לנו לגלות את הנושאים המהותיים והזכרונות שצפים.
כמו כן, מושג העד המתבונן בחוויה, שנמצא גם בשיטת [[תנועה אותנטית|התנועה האותנטית]], שבה העד
הנחיות אפשריות בקשיבות:
שורה 65:
המטפל כל הזמן מפקח על מצבו של המטופל והקשר שלו עם ההכרה/מודעות ומתקשר לניסיון שלו בדרכים שתומכות בצופה הפנימי. המטפל יכול לצפות אם המטופל נכנס לקשר חזק עם ה[[רגש]] וכל הזמן להחזיר אותו למצב של התבוננות. התהליך הזה שבו המטפל מציע ניסוי הקשור לנושאים שנמצאים מתחת, ליד וקשורים להתבוננות של המטופל, בסופו של דבר ייצור חוויה מעוצבת שמשאירה חותם על הזיכרון העקיף, שהוא זה שיש לו את הכוח לארגן את חוויות היום-יומיות וההתנהגות. {{ הערה|שם=וויס|1=Weiss, H.(2009). The use of mindfulness in psychodynamic and body oriented psychotherapy. Body, Movement and Dance in Psychotherapy 4 1 5–16}}
== אלתור ==
ב[[טיפול בתנועה|תרפיה בתנועה]] [[אלתור]] הינו שלב המצאת משחקים וחוקים במשחק קבוצתי, מדובר בעוררות התנועה של הרגע, לפגוש את הצורך התנועתי של הרגע. ברמה של [[אלתור|אימפרוביזציה]] פיזית, לדוגמה, מטופל עם כתפיים תפוסות יתבקש לשחק עם הכתפיים שלו להרים אחת להוריד שנייה וליצור ביניהן דיאלוג.{{הערה|שם= בינפילד|1= Penfield, K. (1992). Individual movement psychotherapy: dance movement therapy in private practice. In, Payne H.(Ed.) Dance movement therapy: Theory and Practice. Tavistock/Routledg }} גם [[מריאן צ'ייס]] השתמשה בהפקת תנועה ודיאלוג תנועתי של
על ה[[דיאלוג]] הלא-וורבלי שמתרחש בין המטפל למטופל והיוצר את הבסיס לאלתור בין הצדדים כותבת טורטורה
סוג נוסף לאלתור הוא ייצוג הדינמיקה של החיים של המטופל בתנועה. לדוגמה, עבור מטופלת שעבדה על דרישות אחרים ממנה, המטפלת סימלה את חוויית חייה, על ידי שהיא צובטת אותה ודוחפת אותה מכל מיני כיוונים.{{הערה|שם= בינפילד|1= Penfield, K. (1992). Individual movement psychotherapy: dance movement therapy in private practice. In, Payne H.(Ed.) Dance movement therapy: Theory and Practice. Tavistock/Routledg}}
שורה 74:
רוב המטופלים לא יכולים לעשות אימפרוביזציה בהתחלה. יכול לקחת חודש עד שמתפתח ביטחון עצמי, במיוחד במי שלא התנסה בתנועה חופשית.
== הַמְלָלָה Verbalization ==
אף על פי שה[[טיפול בתנועה]] מתואר כצורה לא מילולית של [[פסיכותרפיה]] , הוא ללא ספק משתמש גם ב[[דיבור]] ומילים.
המללה לפני, במהלך או לאחר טיפול בתנועה יכולה להוות כלי אפקטיבי ואף הכרחי לתהליך הטיפולי.
שורה 87:
המלל יכול לתת משמעות חיונית ועמוקה למחוות, לתנועות ולתנוחות סמליות. יכול להעשיר את החוויה התנועתית על ידי חיבור לחוויות עבר, הסיטואציה הנוכחית או מטרות עתידיות.{{הערה|שם= קפלו|1= Capello, P.(2009). An intra/interactional Model of DMT with the Adult Psychiatric Patient. In Chaiklin, S. & Wengrower, H. (Eds.), The Art and Science of Dance movement Therapy, Life is Dance. N Y: Routledge }}.{{הערה|שם= לוי|1= Levy. F(1988) 'Marian chace'. dance movement therapy: a healing art}}.
== סדרת תנועות מאורגנות וקצב ==
סדרת תנועות מאורגנות ו[[קצב (מוזיקה)|קצב]] הינם סוגי התערבויות שקורות במהלך הטיפול והם שזורים זו בזה, כדי ליצור תנועה מאורגנת קבוצתית נדרש להיות קצב משותף. מריאן ציי'ס החלוצה הגדולה של הטיפול בתנועה, יצרה תבנית של ארבה שלבים בטיפול קבוצתי והם:
# פעילות הגוף
# סמלים
# היחסים של תנועה תרפויטית
# פעילות קיצבית-יחסים בקבוצה
לוי במאמרו מתאר Levi
שלב היחסים הקיצביים- תנועתיים בקבוצה: הכוח של פעילות קיצבית בקבוצה שימש את ציי'ס כדרך מקלה וכתמיכה לביטוי מחשבות ורגשות בצורה מוסדרת ובשליטה. אפילו לקוחות שהיו במצב קשה גויסו ונדבקו בקצב, עם הקצבים הפשוטים והחוזרים הם סיפקו מדיום להחצנה של רגשות קאוטיים ומבלבלים.
הקצב לא רק שאירגן את המחשבות והרגשות לריקוד עם משמעות, אלא עזר גם לשנות התנהגויות קיצונית כמו היפראקטיביות או נטיות להתנהגויות ביזאריות. בתהליך של הקיצביות והתקשורת הלא-ורבלית ציי'ס הציעה סמלים ותכנים. אלה היו מעשירים את הלקוח והמודעות לגופם עם הסמליות ולאט לאט להתאים את ההתנהגות ואפילו לומר את הקונפליקטים שנמצאו מאחורי התנהגות זו.
על בסיס הקצב וסדרת תנועות פשוטות נוסדה גם גישת
ברכה הדר, פסיכולוגית קלינית, אנליטיקאית קבוצתית ואנליטיקאית ביו-אנרגטית, המתמחה בעבודה טיפולית גופנית-נפשית, הן בטיפול אינדיבידואלי והן בטיפול קבוצתי, ובעלת ניסיון בעבודה משותפת עם מטפלים בתנועה,
במאמר היא מצטטת את מאמרה של בילמן הכותבת על קצב:" התינוק בבטן אימו עטוף צלילים שאותם הוא "שומע" דרך כל גופו. הצלילים העוטפים ומלטפים את התינוק בבטן האם הם "הרעשים" שמייצר גופה, כמו באמבטיית צלילים. הצלילים האלה מייצגים את המבנה המחבר בין שלושת השלבים של המוזיקה לריקודים: קצב פעימות הלב של האם; ההלוך חזור של נשימתה; המלודיה הקצבית של קולות ההורים המגיעים לתינוק דרך הפילטר של מי השפיר.{{הערה|שם= בילמן|1= Schott-Billman, F. (2001). Le Besoin de Danser. Paris: Editions Odile Jacob.}}
=== שיטת האקספרסיון פרימיטיב ===
ה[[שיטה]] של ד"ר פראנס שוט בילמן, פסיכואנליטיקאית, אנתרופולוגית ומטפלת בתנועה,
במהלך תצפיות ומחקרים אנתרופולוגיים שערכה בילמן בתרבויות מסורתיות שונות, וגם בהשפעת מחקריו של האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס, היא מצאה הקבלה בין תהליך התפתחותו של היחיד לבין ההתפתחות התרבותית. המשמעות החברתית של הריקוד במשותף, היחסים בין הרוקדים, ונוכחותו של גורם מאחד שסביבו מתארגן הריקוד (השמאן, ייצוג אלוהי או המטפל התנועתי) מסמלים תהליכים פסיכולוגיים טבעיים המתרחשים ביחיד ובחברה גם יחד.
המאפיינים העיקריים של השיטה הם קצב, חזרתיות, מחזוריות בתנועה, חוויית טראנס, תבניות וסימטריה, שימוש בארכיטיפים ובסימבולים, הבנת חשיבותה של הקבוצה, שימוש ביחסי ניגודים (למעלה-למטה; אור-חושך; רעש-שקט; גלוי-נסתר; מעורר-מרגיע וכדומה), וכן שימוש בזמן ובחלל. השיטה מבוססת על עבודה עם הריתמוס הבסיסי של הגוף האנושי – קצב פעימות הלב וקצב הנשימה (שני המקצבים הראשוניים שכל עובר שומע בבטן אמו). הלב ממלא גם תפקיד ייצוגי-סימבולי, כמייצג החיים והאהבה.
שורה 110:
סינטיה ברול במאמרה בנושא טיפול בתנועה בפגועי ראש, מתארת את התנועה כצורה קינסטטית המבטאה את הרגשות והחוויות של האדם באמצעות רצף של דפוסי תנועות ריתמיות. היא מתארת את הדפוס הקבוע של הקצב כבעל השפעה מרגיעה, מייצבת המאפשרת קישור חיצוני שעושה אינטגרציה בין היחיד לקבוצה. במאמר זה מביאים סיפור מקרה של בחור בשם LG ואת השימוש שנעשה במוזיקה להקניית מיקצב חיצוני ופנימי כעוגן ליציבות פנימית וחיצונית, שאבדה לו בעקבות הפגיעה.{{הערה|שם= בירול|1= Berrol, C. (1990). Dance/movement therapy in head injury rehabilitation Brain Inj. 1990 Jul-Sep; 4(3):257-65}}
פנפילד, כותבת במאמרה על דרכי התערבות בתנועה ואת שלב רצף התנועות המאורגן היא מציינת, כשלב ההתפתחותי הגבוה ביותר, בהשוואה
המטופל מתבקש לבטא זיכרון או תחושת גוף ברצף תנועתי ויזואלי שניתן לחזור עליו. הצורה שבה כל אחד "מכגרף" את תנועתו הפנימית לתנועה ויזואלית היא ייחודית ואינדיקציה לתהליך הפנימי, שבקושי יש לו מילים. איכות התנועה שבה משתמש המטופל ב"ריקודו" חשובה לא פחות מהתנועות עצמן. ניתן להשתמש בכלי זה לסיכום של תהליך- לבקש סקירה תנועתית של החווייה או התהליך, סקירה תנועתית שניתן לחזור עליה ולהראותה לאחר או לקהל. האופן שכל אחד נע מציג נקודה ספציפית של החווייה שלו או סמליות אישית.{{הערה|שם= לוי|1= Levi-Strauss, C. (1958). Antropologie Structurale. Paris: Plon; Levi-Strauss, C. (1962). La Pensee Sauvage. Paris: Plon }}
== הגזמה ==
הגזמה היא טכניקה פשוטה, של הגזמת התנועה של המטופל.
הגזמת התנועה יכולה
בשלב מסוים המטופל ימשיך עם התנועה המוגזמת ויראה לאן היא מובילה, דבר אשר עשוי להבהיר את התנועה ומשמעויות הקשורות אליה.
[[מריאן צ'ייס]], נהגה להתחיל בשיקוף המטופל ורק לאחר מכן בחרה להרחיב ולהגזים מחווה מסוימת שלו.
על ידי הגזמה זו
צ'ייס התמקדה בסגנון התנועה הראשוני של המטופל ותוך כדי התמקדות זו השתמשה בהגזמה ובהרחבת התנועה על מנת להוביל את המטופל, בעדינות ובהדרגתיות, לתנועה מגוונת ומשתנה.
המקבילה ההתפתחותית לטכניקת ההגזמה היא שלב המשחק הקבוצתי בין ילדים (peer-group play){{הערה|שם= לוי|1= Levy. F(1988) 'Marian chace'. dance movement therapy: a healing art}}{{הערה|שם= בינפילד|1= Penfield, K. (1992). Individual movement psychotherapy: dance movement therapy in private practice. In, Payne H.(Ed.) Dance movement therapy: Theory and Practice. Tavistock/Routledg }} .
== ראו גם ==▼
[[קטגוריה:טיפול באמצעות אמנויות]]▼
▲==ראו גם==
* [[MBCT]] - טיפול קוגניטיבי מבוסס קשיבות
{{טיפול בהבעה ויצירה}}
== קישורים חיצוניים ==
* יובל עודד, [http://www.hebpsy.net/bf/xJCYtcCZCvNunF9f2hUh.pdf Mindfulness (קשיבות) וטיפול], באתר [[פסיכולוגיה עברית]]
* עודד ארבל, ענת שלו וזאב קפלן, [http://pdharma.files.wordpress.com/2011/08/d79ed799d799d7a0d793d7a4d795d79cd7a0d7a1-d7a2d799d7aad795d79f-d794d7a8d7a4d795d790d794.pdf שילוב טיפול מבוסס קשיבות בטיפול הכוללני במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע], הרפואה 150 (8), אוגוסט 2011
שורה 140 ⟵ 136:
* [http://www.adta.org/ האתר הרשמי של האגודה האמריקאית לטיפול בתנועה] {{אנגלית}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
▲[[קטגוריה:טיפול באמצעות אמנויות]]
|