היסטוריה של פינלנד – הבדלי גרסאות

המתיישבים הראשונים החלו ליישב את אזור [[פינלנד]] המודרנית מיד לאחר [[עידן הקרח]], החל מהאלף התשיעי לפני הספירה (ישנן ראיות כי [[אדם ניאנדרתלי|נאנדרתלים]] ישבו באזור כבר לפני 130,000 שנה, אך הן לא חד משמעיות). פינלנד הייתה חלק מממלכת [[שבדיהשוודיה]] מ[[המאה ה-13]] לספירה ועד לשנת [[1809]] ("[[אסטרלנד]]"), אז היא הועברה לשליטת [[האימפריה הרוסית]] כיישות [[אוטונומיה|האוטונומית]] [[הדוכסות הגדולה של פינלנד]]. בשנת [[1917]] פינלנד הכריזה על עצמאותה והחלה [[מלחמת אזרחים]] בין "האדומים" [[סוציאליזם|הסוציאליסטים]] ו"הלבנים" השמרניים, שניצחו לבסוף.

שלוש הקבוצות של דוברי הפינית, [[פינים]], טבסטים ו[[קרלים]], ככל הנראה התגבשו במהלך תקופת הברזל. לתרבות הארכאולוגית באיי [[אולנד]] הייתה שפה שהייתה קרובה יותר ל[[שבדיתשוודית]], מה שמרמז על התיישבות סקנדינבית באזור.

האזכור הכתוב הראשון של הפינים מופיע בספר [[גרמאניה (ספר)|גרמאניה]], בו [[טקיטוס]] כותב על שבט ה"פני" (fenni), אולם לא בטוח אם שבט זה באמת קשור לפינים המודרניים. הטקסט הסקנדינבי הראשון המזכיר את "ארץ הפינים" נמצא חרוט על שתי אבנים מ[[המאה ה-11]] ב[[שבדיהשוודיה]], על אחת רשום '''finlont''' ועל השנייה '''finlandi'''.

הקשר בין שבדיהשוודיה לפינלנד של היום היה חשוב אפילו לפני הגעת ה[[נצרות]]. ה[[ויקינגים]] היו ידועים לפינים גם כשותפים למסחר וגם כאויבים. אולם אין שום ראיה להתיישבות סקנדינבית בפינלנד במהלך התקופה הוויקינגית (חוץ מבאיי [[אולנד]], שתרבותם נראית קרובה יותר לתרבות הסקנדינבית).

לפי ראיות ארכאולוגיות הנצרות התפשטה בפינלנד במהלך [[המאה ה-11]]. לפי הטקסטים המעטים ששרדו הכנסייה בפינלנד הייתה עדיין מאוד בסיסית ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]]. בתחילת [[המאה ה-13]] הצליח ה[[מיסיונר]] [[תומאס, בישוף פינלנד|בישוף תומאס]] להביא סדר ויציבות לאזור. באותה התקופה היו באזור גם כוחות חילוניים ששאפו לשלוט על פינלנד, כמו [[שבדיהשוודיה]], [[דנמרק]], [[רפובליקת נובגורוד]] שבצפון מערב [[רוסיה]] וככל הנראה גם [[מסדר צבאי נוצרי|מסדרים צלבניים]] מ[[גרמניה]]. לפינים היו מנהיגים משלהם אך לא הייתה להם רשות סמכותית מרכזית. למרות זאת טקסטים רוסיים מהתקופה מציינים את יכולתם של הפינים לגייס צבאות גדולים מספיק כדי לעמוד בפני נובגורוד.

במהלך המאה ה-13 פינלנד השתלבה בשאר התרבות האירופאית של [[ימי הביניים]]. [[המסדר הדומיניקני]] הגיע לפינלנד בסביבות שנת [[1249]] וצבר כוח רב, בחסות [[מסע הצלב השבדיהשוודי השני]] שהונהג על ידי ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] השבדיהשוודי [[בירגר יארל]]. בתחילת [[המאה ה-14]] הופיעו התלמידים הפינים הראשונים באוניברסיטת ה[[סורבון]].

בדרום מערב המדינה התפתח יישוב אורבני ב[[טורקו]], שהייתה אחת הערים הגדולות ביותר בממלכת שבדיהשוודיה. אך חוץ מטורקו פינלנד בימי הביניים הייתה בעיקר כפרית. בדרום פינלנד וכן לאורך [[המפרץ הבוטני]] היו התיישבויות חקלאיות דלילות, ובשאר חלקי המדינה חיו אוכלוסיות מצומצמות של [[לאפים]], בעיקר ציידים, דייגים ומעט חקלאים, שנוצלו לעתים קרובות על ידי גובי המס הפינים. במהלך המאות ה-12 וה-13 הגיעו גם מהגרים רבים משבדיהמשוודיה לאזורי החוף הדרומיים והצפון מערביים של פינלנד, [[אסטרלנד|אזורים]] בהם עד היום השפה ה[[שבדיתשוודית]] היא שכיחה. באותה התקופה השבדיתהשוודית נחשבה לשפת המעמד העליון בחלקים רבים של פינלנד.

במהלך המאה ה-13 הוקמה הבישופות של טורקו, הנחשבת למקבילה הימי-ביניימית של פינלנד המודרנית, משום שהייתה זו הבישופות היחידה בפינלנד. קתדרלת טורקו הייתה המרכז התרבותי של הבישופות, והבישוף נחשב לאדם החזק ביותר בה. הבישופים היו בדרך כלל ממוצא פיני, בעוד שמפקדי הטירות היו בדרך כלל ממוצא סקנדינבי או גרמני. בשנת [[1362]] נציגים פינים נקראו להשתתף בבחירת [[מלך שבדיהשוודיה]], אירוע הנחשב למייצג את הכללתה של פינלנד בתוך ממלכת שבדיהשוודיה. בדומה לשאר חלקי הממלכה, האצולה הפינית כללה את התושבים האמידים יותר שיכלו להרשות לעצמם חימוש לאדם אחד וסוס אחד. תושבים אלו בדרך כלל התרכזו באזור הדרומי של פינלנד.

היה זה ה[[עוצר (שליט)|עוצר]] השבדיהשוודי [[בירגר יארל]] שהצליח לראשונה לייצב את השלטון השבדיהשוודי בפינלנד לאחר [[מסע הצלב השבדיהשוודי השני]] ב-[[1249]]. רפובליקת נובגורוד כבשה את [[חבל קרליה]] שבמזרח פינלנד, שעד היום אוכלוסייתו קרובה לפינים מבחינה בלשנית ואתנית. כך הגבול בין הנצרות הקתולית [[נצרות אורתודוקסית|לאורתודוקסית]] היה הגבול המזרחי של פינלנד.

שבדיהשוודיה ונובגורוד חתמו על הסכם שלום בשנת [[1323]], אך הסכם זה לא החזיק מעמד זמן רב. בשנת [[1348]] המלך השבדיהשוודי [[מגנוס הרביעי, מלך שבדיהשוודיה|מגנוס הרביעי]] יצא למסע צלב כושל נגד האורתודוקסים שגרם לו לאבד את כס המלוכה. בסיס המחלוקת בין שבדיהשוודיה לנובגורוד היה החוף הצפוני של המפרץ הבוטני וכן אזור [[סאבו]] במזרח פינלנד.

בסוף המאה ה-14 פרצה מלחמת אזרחים בשבדיהבשוודיה הסקנדינבית, שהשפיעה גם על פינלנד. בסוף המלחמה המלכה הדנית [[מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק|מרגרט הראשונה]] יצאה מנצחת והוכרזה כמלכת שבדיהשוודיה, דנמרק ונורבגיהונורווגיה בשנת [[1389]] ([[איחוד קאלמאר]]). במהלך 130 השנים הבאות ניסו פלגים שבדיםשוודים שונים לשבור את האיחוד הנורדי. לעתים פינלנד הייתה מעורבת במאבקים אלו, אך באופן כללי [[המאה ה-15]] הייתה תקופת שגשוג באזור, שאופיינה על ידי גידול באוכלוסייה וצמיחה כלכלית. אולם לקראת סוף המאה המצב בגבול המזרחי נעשה מתוח יותר ויותר. [[נסיכות מוסקבה]] כבשה את רפובליקת נובגורוד והגבירה את המתיחות עם שבדיהשוודיה. בשנת [[1495]] פרצה [[מלחמת רוסיה-שבדיהשוודיה (1495-1497)|מלחמת רוסיה-שבדיהשוודיה]] הראשונה, שהסתיימה לאחר שנתיים ללא תוצאות חשובות.

בשנת [[1521]] [[איחוד קאלמאר]] קרס ו[[גוסטב ואסה]] הפך למלך שבדיהשוודיה. במהלך שלטונו הכנסייה והממשל השבדיהשוודי עברו רפורמציה שגרמה לעליית המסים. בשנת [[1551]], כתוצאה מהרפורמציה הדתית, בישוף טורקו פרסם את התרגום הראשון של [[הברית החדשה]] לפינית. בשנת [[1550]] יוסדה העיר [[הלסינקי]] על ידי המלך גוסטב תחת השם "הלסינגפורס" (Helsingfors), אך נשארה כפר דייג קטן במשך יותר ממאתיים שנה.

המלך גוסטב מת בשנת [[1560]] ובנו, [[אריק הארבעה עשר]], החל בתקופת התפשטות שגרמה למלחמות כמעט רצופות במשך 160 שנה. הפינים סבלו במהלך תקופה זו בשל גיוסים, מסים גבוהים ויחס גרוע של הצבאות שעברו באזור. מצב זה גרם לפרוץ [[מלחמת האלות]] בשנת [[1596]], שהייתה למעשה מרד איכרים מיואשים שדוכאו בצורה ברוטאלית. הסכם שלום בין שבדיהשוודיה לרוסיה בשנת [[1595]] גרם לגבול הפיני-רוסי לעבור צפון מזרחה, בערך היכן שהוא נמצא כיום.

חלק חשוב מההיסטוריה של פינלנד במאה ה-16 היה הגידול באוכלוסייה החקלאית. המלוכה השבדיתהשוודית עודדה את החקלאים ממחוז [[סאבו]] המזרחי להתיישב במרכז פינלנד, שהיה באופן מסורתי אזור ציד ודיג. בשל הגירה זו נאלצו ה[[לאפים]] המקומיים להגר צפונה.

בתחילת [[המאה ה-17]] [[גוסטב השני אדולף, מלך שבדיהשוודיה]] שידרג את הצבא השבדיהשוודי (שכלל לוחמים פינים רבים) ממיליציה של איכרים למכונת לחימה יעילה, שנחשבה לטובה באירופה. בשנת [[1630]] הצבא השבדיהשוודי צעד לתוך [[מרכז אירופה]] בשל החלטתו של המלך להשתתף ב[[מלחמת שלושים השנים]] לצד הכוחות [[פרוטסטנטיות|הפרוטסטנטים]]. חיל הפרשים הפיני, שנקרא האקאפליטה, זרע פחד בקרב הכוחות [[קתוליות|הקתולים]] בגרמניה. במהלך המלחמה בוצעו רפורמות רבות בפינלנד: הוקמו עיירות חדשות רבות, יוסדה אוניברסיטה חדשה{{הערה|1=אוניברסיטת הלסינקי הוקמה על ידי [[כריסטינה, מלכת שבדיהשוודיה]], ונחשבת לאוניברסיטה היחידה באירופה שהוקמה על ידי אישה}} (הראשונה בפינלנד), [[אוניברסיטת הלסינקי]], והתנ"ך תורגם במלואו לפינית בפעם הראשונה.

לאחר [[שלום וסטפאליה]] בשנת [[1648]] שבדיהשוודיה הייתה אחד הכוחות החזקים באירופה. אולם המסים הגבוהים, המלחמות הבלתי פוסקות והאקלים הקר ([[עידן הקרח הקטן]]) גרמו [[האימפריה השבדיתהשוודית|לעידן האימפריאלי של שבדיהשוודיה]] להיות קודר בעיני האיכרים הפינים. באמצע המאה ה-17 החלה סדרת מלחמות חדשה ([[המלחמות הצפוניות]]) שבגללן חיילים פינים נשלחו לשדות הקרב ב[[ליבוניה]], ב[[פולין]] וב[[דנמרק]].

האימפריה השבדיתהשוודית הקימה בין השנים [[1638]] ל-[[1655]] [[קולוניה]] ב[[אמריקה]], באזור [[דלאוור]]-[[פנסילבניה]] של היום, בה יותר ממחצית מהמתיישבים היו פינים. באותה התקופה יוצרו במרכז ומזרח פינלנד כמויות אדירות של [[זפת]] שיוצאו למדינות אירופאיות רבות שהיו זקוקות לו בשביל תחזוקת ספינותיהם.

במהלך [[המלחמה הצפונית הגדולה]] פינלנד נכבשה על ידי הרוסים, ולאחר החתימה על [[חוזה נישטאד]] כל דרום מזרח פינלנד, כולל עיר המסחר החשובה [[ויבורג]], סופחו לרוסיה. מעמדה של שבדיהשוודיה כאחת ממעצמות אירופה נעלם, ורוסיה הייתה כעת הכוח השולט בצפון. המונרכיה השבדיתהשוודית איבדה מכוחה וה[[פרלמנט]] היה זה ששלט למעשה במדינה.

בשנת [[1741]] פינלנד שוב נכבשה על ידי הרוסים לאחר שהשבדיםשהשוודים ניסו ללא הצלחה לכבוש מחדש את השטחים הפינים שאיבדו במלחמה הגדולה. ב-[[1742]] נחתם הסכם לפיו רוסיה יצאה מפינלנד אך הגבול המזרחי עבר מערבה. באותה התקופה הרוסים ניסו להקים [[ממלכת פינלנד|ממלכה עצמאית בפינלנד]], שתשמש כחוצץ בין רוסיה לשבדיהלשוודיה, אך ניסיונותיהם כשלו לבסוף.

גם [[האימפריה הרוסית]] העולה וגם [[צרפת]] של טרום [[המהפכה הצרפתית|המהפכה]] שאפו להפוך את שבדיהשוודיה ל[[מדינה גרורה]]. חברי פרלמנט ופוליטיקאים שבדיםשוודים נהגו לקבל שוחד ודרדרו את שמה של המערכת הפוליטית הקיימת. לכן בשנת [[1771]] המלך הצעיר והכריזמטי [[גוסטב השלישי, מלך שבדיהשוודיה|גוסטב השלישי]] ביצע [[הפיכה]], ביטל את [[דמוקרטיה פרלמנטרית|הדמוקרטיה הפרלמנטרית]] והחזיר את כוחה של המלוכה בשבדיהבשוודיה. בשנת [[1788]] הוא החל במלחמה חדשה נגד רוסיה. אך המלחמה, שהפריעה לצמיחת הכלכלה בפינלנד, הייתה חסרת הישגים משמעותיים. בשל המלחמה הפופולריות של גוסטב הדרדרה. מספר קצינים פינים ניסו להקים מדינה פינית עצמאית בתמיכתה של רוסיה, אך המלך חיסל את הקונספירציה הזו. בשנת [[1789]] החוקה החדשה של שבדיהשוודיה חיזקה את כוחה של המלוכה עוד יותר ואף שיפרה את מצב האיכרים בממלכה. אולם בשנת [[1790]] המלחמה הסתיימה ללא כיבושים לצד השבדיהשוודי, ושבדיםושוודים רבים ראו כעת בגוסטב שליט [[עריץ]].

חוץ מהמלחמה של [[1788]], העשורים האחרונים למאה ה-18 היוו תקופת פיתוח בפינלנד. התפתחויות חדשות, כמו תחילת גידול [[תפוח אדמה|תפוחי האדמה]] באמצע המאה, שינו את חיי היום יום של התושבים לטובה. [[כדור פורח|הכדור הפורח]] הראשון בפינלנד (וכן בממלכה השבדיתהשוודית כולה) יוצר בעיר '''אולו''' בשנת [[1784]], רק שנה לאחר המצאתו בצרפת. בנוסף לכך המסחר גדל והמעמד האיכרים הפך ליותר אמיד ומעורה. האווירה של [[עידן האורות]] הרחיבה את הדיון החברתי בנושאי פוליטיקה, דת ומוסריות. אולם הפינים החלו לשים לב שלמרות שהרוב המוחלט של תושבי פינלנד דיברו ב[[פינית]], הזרם החדש של עיתונים, ספרות יפה ועלונים היה כתוב כמעט אקסקלוסיבית ב[[שבדיתשוודית]], ואף ב[[צרפתית]].

שני הכיבושים הרוסיים במהלך המאה היו קשים, אך גרמו למעגל קטן של אינטלקטואלים באוניברסיטת טורקו להתחיל לפתח זהות פינית נפרדת שייצגה את החלק המזרחי של הממלכה. ההשפעה הגוברת של הבירה המשגשגת של האימפריה הרוסית, [[סנקט פטרבורג]], הייתה חזקה בעיקר בדרום פינלנד, ובסוף המאה המעמד האמיד דובר השבדיתהשוודית של קצינים, פקידים ועובדי מדינה היו מוכנים להעביר את נאמנותם לרוסיה.

המלך גוסטב השלישי נרצח בשנת [[1792]], ובנו, [[גוסטב הרביעי אדולף, מלך שבדיהשוודיה|גוסטב הרביעי אדולף]] ירש את המלוכה (אולם החל למלוך באופן רשמי רק בשנת [[1796]] בשל גילו הצעיר). המלך החדש לא היה מנהיג מנוסה או מוצלח במיוחד, ולא היה חזק מספיק כדי להעביר את מדינתו דרך התקופה המסוכנת של [[המהפכה הצרפתית]] ו[[המלחמות הנפוליאוניות]].

באותו הזמן בשטחים הפינים שהועברו לשליטת רוסיה ב-1721 ו-1743, שנקראו "פינלנד הישנה" ושהונהגו בהם עדיין חוקים שבדיםשוודים, החלו הרוסים להעניק אדמות נרחבות ללא-פינים ולהתעלם מחוקי האדמה הישנים. המצב גרם לדעיכת הכלכלה בפינלנד הישנה, שהתגברה בשנת [[1797]] אז התושבים הוכרחו לשלוח חיילים ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הקיסרי]].

במהלך [[המלחמה הפינית]] בין שבדיהשוודיה לרוסיה, שפרצה בשנת [[1808]], פינלנד שוב נכבשה על צבאותיו של הצאר [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]]. נציגי ארבעת המעמדות הפינים התכנסו ב-[[29 במרץ]] [[1809]] כדי להשבע אמונים לצאר הרוסי, ולאחר תבוסתה הסופית של שבדיהשוודיה בספטמבר של אותה השנה, פינלנד הוגדרה כ[[דוכסות גדולה]] עצמאית בתוך האימפריה הרוסית עד לשנת [[1917]]. שטחי קרליה (פינלנד הישנה) הפכו גם הם לחלק מדוכסות הגדולה החדשה בשנת [[1812]]. במהלך השנים הללו של השלטון הרוסי מידת העצמאות של פינלנד השתנתה. היו תקופות של [[צנזורה]] ורדיפות פוליטיות, בעיקר בעשרים השנים האחרונות לשליטה הרוסית, אולם בניגוד לאיכרים הרוסים, האיכרים הפינים נשארו חופשיים לפי החוקים השבדיםהשוודים הישנים. במהלך [[המאה ה-19]] החלה פינלנד [[תיעוש|להתפתח תעשייתית]], במיוחד בענפי [[יערנות|כריתת העצים]] וה[[כרייה]], שהיוו את הבסיס לשגשוג הפיני העכשווי (חלק גדול מאוכלוסיית פינלנד עדיין נשאר חקלאי עד לאחר [[מלחמת העולם השנייה]]).

במשך מאות שנים [[שבדיתשוודית]] הייתה השפה הדומיננטית במנהל ובחינוך הפיני. פינים רבים אף אימצו לעצמם שמות לטינים, או כאלו שנשמעו ממוצא לטיני, מטעמי נוחות ואופנה. ה[[פינית]] החלה לצבור חשיבות במדינה עם העלייה ב[[לאומיות]] הפינית במהלך המאה ה-19, וכן כתוצאה מנסיונותיהם של הרוסים להפריד את הפינים משבדיהמשוודיה ולהבטיח את נאמנותם.

בשנת [[1835]] פורסם לראשונה [[אפוס לאומי|האפוס הלאומי]] הפיני, ה[[קלוולה]], אוסף של [[סיפור עם|אגדות]] [[מיתוס|ומיתוסים]] שעברו בעל פה במשך מאות שנים והיוו את הבסיס ל[[פולקלור]] של [[קרלים|העם הקרלי]] במזרח פינלנד. פרסום זה עורר את רגשות הלאומיות הפינית שהובילו מאוחר יותר לעצמאותה של פינלנד מרוסיה. ההתעוררות הלאומית של הפינים במאה ה-19 היה בעיקר תוצאה של חברי המעמד העליון דובר השבדיתהשוודית שהחליטו לעודד את התרבות והשפה הפינית כדי ליצור תחושת אחדות בין כל תושבי פינלנד, ובעיקר בין האליטה השלטת לאיכרים.

בשנת [[1892]] הפינית הפכה לבסוף ל[[שפה רשמית|שפה הרשמית]] בפינלנד, ובכך הפכה לשוות ערך לשבדיתלשוודית. בתוך דור אחד הפינית הפכה לשפה הדומיננטית במדינה.

הרפובליקה החדשה עמדה בפני סכסוך לגבי איי [[אולנד]], שתושביהם היו דוברי-שבדיתשוודית ושאפו להשתייך לשבדיהלשוודיה. פינלנד לא הסכימה לוותר על האיים והציעה לתושבים במקום זאת שלטון אוטונומי. התושבים לא הסכימו להצעה זו והסכסוך הועבר ל[[חבר הלאומים]], שהחליט כי פינלנד תשמור על שליטתה באיים, אך כי אלו יקבלו מעמד אוטונומי. פינלנד הייתה חייבת להבטיח לתושבי אולנד כי יוכלו לשמור על שפתם ותרבותם השבדיתהשוודית. הסכם בינלאומי נוסף קבע כי אולנד יהיו שטח נייטרלי עליו אסור להציב כוחות צבאיים.

במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] פינלנד לחמה פעמיים ב[[ברית המועצות]]: היא הגנה על עצמה כנגד הסובייטים ב[[מלחמת החורף]] ([[1939]]-[[1940]]), שהסתיימה בכך שהפינים הפסידו את אזור קרליה, ושוב הגנה על עצמה ב[[מלחמת ההמשך]] ([[1941]]-[[1944]]), בה קיבלה תמיכה רבה מ[[גרמניה הנאצית]] אך הפסידה לבסוף את עיר הנמל החשובה [[פטסאמו]]. מיד לאחר מלחמת ההמשך הפינים נכנסו למלחמה עם גרמניה, [[מלחמת לפלנד]], שנועדה לסלק את הגרמנים מצפון פינלנד בחזרה ל[[נורבגיהנורווגיה]] (שהייתה אז תחת כיבוש נאצי).

בתקופת המלחמות כ-80,000 ילדים פינים פונו לחו"ל. 5 אחוזים מהם פונו ל[[נורבגיהנורווגיה]], 10 אחוזים ל[[דנמרק]], והשאר ל[[שבדיהשוודיה]]. רובם הוחזרו לפינלנד עד [[1948]], אך כ-15-20 אחוזים מהם נשארו עם המשפחות האומנות בחו"ל.

בשנת [[1952]] פינלנד והמדינות חברות [[המועצה הנורדית]] חתמו על הסכם דרכונים, שאפשר לאזרחיהן לעבור ביניהן בלי צורך בדרכון, וכן לעבוד במדינות הללו ולקבל בהן זכויות ביטוח לאומי. פינים רבים בשנות החמישים והשישים ניצלו את ההזדמנות כדי לעבוד בשבדיהבשוודיה, בה היה שכר גבוה יותר, ובכך שלטו בשוק העבודה הזר בשבדיהבשוודיה. למרות שהשכר הפיני וכן רמת המחיה בפינלנד לא יכלו להשתוות לאלו בשבדיהבשוודיה עד לשנות השמונים, כלכלתה של פינלנד שגשגה בצורה יפה לאחר המלחמה והפכה ל[[מדינת רווחה]], כמו שאר המדינות הנורדיות.

בשנת [[1992]] פינלנד הגישה את מועמדותה ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] ובשנת [[1995]] הוכנסה לאיחוד יחד עם [[שבדיהשוודיה]] ו[[אוסטריה]], לאחר שמשאל עם הראה כי 56.9 אחוזים מהעם הפיני תמך בהצטרפות.

* [[היסטוריה של שבדיהשוודיה]]