הטיול הגדול – הבדלי גרסאות

'''הטיול הגדול''' (מצרפתית '''Grand Tour'''), היה טיול מסורתי שערכו גברים צעירים מהמעמד הגבוה ב[[אירופה]] ברחבי היבשת. המנהג היה נפוץ בין השנים [[1600]] עד לשנות ה-40 של המאה ה-19, יחד עם הופעת [[תחבורה מסילתית]] אפקטיבית באירופה. הטיול שימש למטרות חינוכיות, והיווה מעיין [[טקס מעבר]]. המנהג היה מזוהה במיוחד עם האצולה [[הממלכה המאוחדת|הבריטית]] ובעלי האדמות העשירים, אולם היה נפוץ גם במדינות [[צפון אירופה]] ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטיות]] ביבשת, והחל במחצית השנייה של המאה ה-18 גם ב[[אמריקה הדרומית|דרום אמריקה]] וב[[אמריקה הצפונית|צפונה]].

המטרה העיקרית של הטיול היה בחשיפה של הצעיר למורשת התרבותית של [[העולם הקלאסי]] ושל ה[[רנסאנס]]. הטיול איפשר חשיפה ליצירות ייחודיות של [[אמנות]], [[ארכיטקטורה]], ו[[מוזיקה]], שבימים ההם הייתה הרבה פחות נגישה בלא הגעה פיזית למקום. הטיול היה נמשך בדרך כלל כמספר חודשים עד למספר שנים. את הטיול היו עורכים בליווי של מורה או מדריך בעל ידע, אשר היה מכונה "קיקרון" (על שם החכם הרומי [[קיקרו]]).

העיר [[רומא]] הייתה במשך שנים יעד לעולי רגל, בעיקר במהלך "שנות יובל" קתוליות. ספרו של תומאס קוריאט, Coryat's Crudities, שפורסם בשנת [[1611]], היווה השפעה ראשונה על מנהג הטיול הגדול. השפעה נוספת היא הטיול של הארל מארונדל (Earl of Arundel), אשר הגיע לאיטליה ונאפולי, ואותו ערך עם אשתו וילדיו בין השנים 1913-14. מדריך הטיול שלו היה האדריכל הבריטי המפורסם [[איניגו ג'ונס]], אשר היה רק בתחילת דרכו באותה עת. בשנת [[1648]], לאחר הסכמי שלום מינסטר, בין ההולנדים לספרדים, החל המנהג לתפוס יותר תאוצה. לפי [[המילון האנגלי של אוקספורד]], נעשה שימוש לראשונה במושג "הטיול הגדול", בספר The Voyage of Italy של ריצ'רד לסלס ( Richard Lassels), אשר פורסם לאחר מותו בלונדון, בשנת [[1670]]. בספר הוא הדגיש את ארבעת התחומים שטיול כזה יכול לעזור בהם: לשפר את האינטלקט, את הרמה החברתית, את הרמה האתית ואת הידע הפוליטי.