מבצע רעם מתגלגל – הבדלי גרסאות

בתגובה לביטול הבחירות ב-[[1956]] כחלק ממהלך האיחוד מחדש של וייטנאם ודיכוים של הקומוניסטים בסוף שנות החמישים על ידי נשיא דרום וייטנאם, [[נו דין דיים]], החלה [[האנוי]] לשלוח כלי נשק ואספקה ללוחמי ה[[גרילה]] של "החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם" (ה[[וייטקונג]]), שפעלו להפלת ממשלת סייגון שנתמכה על ידי ארצות הברית. כדי להילחם בוייטקונג וכדי לחזק את ממשלת הדרום, שלחה בתחילה ארצות הברית סיוע כספי, יועצים צבאיים ואספקה. בין השנים [[1957]] – [[1963]], מצאה ארצות הברית את עצמה מחויבת, באמצעות אסטרטגיית [[תורת הבלימה]] ועל ידי אמונתה ב[[תאוריית הדומינו]], להגן על דרום וייטנאם מפני מה שהיא ראתה כתוקפנות קומוניסטית מתפשטת.

 

 

באותה עת הועלו שאלות בחוגי הממשל האמריקאי והפיקוד הצבאי על הדרכים הטובות ביותר להסיט את האנוי, שנתפסה כמוקד המרידה הקומוניסטית בדרום, ממהלכי פעולתה. נראה היה שהתשובה תתבסס על הכנסתו לפעולה של הכוח האווירי. ב-[[1964]] רוב פקידי הממשל האזרחיים בסביבתו של הנשיא ג'ונסון היו שותפים לאמונתם של אנשי [[המטות המשולבים]] ביעילותן של ההפצצות ברמה זו או אחרת. אמונתם זו התבססה על כך שאומה קטנה כמו צפון וייטנאם, עם בסיס תעשייתי צר, שרק החלה להתאושש מ[[מלחמת הודו-סין הראשונה]], לא תהיה מעוניינת לסכן את יכולת הקיום הכלכלית שלה על ידי תמיכה במורדים בדרום. על תהליך קבלת החלטות זה השפיעו באופן תמידי החששות מצעדי נגד אפשריים או התערבות ישירה של ברית המועצות, או של סין, או של שתיהן. פקידי הממשל האזרחיים וקציני הצבא היו חלוקים בדעותיהם על הדרך להשפיע על רצונה של האנוי לתמוך במורדים בדרום. פקידי הממשל חשבו במושגים של שינוי התנהגות המשטר בעוד שלקציני הצבא היה יותר עניין בשבירת רצונו של המשטר בצפון.

 

 

==תחילת המבצע==