הורמון – הבדלי גרסאות

הורמונים בבעלי-חיים מועברים בדרך כלל באמצעות הדם, ההורמונים מגיעים לכל התאים אולם משפיעים רק על תא המטרה שלהם. תאים מגיבים להורמונים רק כאשר הם מבטאים קולטן מסוים לאותו הורמון. ההורמון נקשר לחלבון הקולט שמפעיל מנגנון העברת אותות שמוביל בסופו של דבר לתגובות כימיות בתא, בדרך כלל ספציפיות לסוג התא. ישנם הורמונים שמופרשים לחלל הבין תאי ומשפיעים על תאים שכנים, וישנם הורמונים שיכולים אפילו לפעול על אותו התא שהפריש את ההורמון.

ההורמונים נחלקים לשתי קבוצות. הורמונים סטרואידים שמורכבים מכולסטרול (כמו טסטוסטרון ואסטרוגן) והורמונים לא סטרואידים שמורכבים מחומצות אמינו, שהן אבני הבניין של החלבונים (כמו האינסולין והאדרנלין). הורמונים סטרואידים מסוגלים לחדור דרך קרום התא ולהקשר לקולטן שנמצא בציטופלסמה של התא ולחדור יחד איתו אל הגרעין, שם הם מאפשרים ביטוי של גנים מסוימים, כלומר מאפשרים יצירת חלבונים. הורמונים לא סטרואידים לא מסוגלים לחדור דרך הקרום והם נקשרים לקולטנים שנמצאים על פני קרום התא. הקולטן בתגובה מפעיל שרשרת אותות בתוך התא שמעבירה את המסר ליעדו. כך קישור ההורמון מביא לעיכוב או הפעלה של אנזימים מסוימים בתוך התא או לביטוי גנים ויצור חלבונים.

 

הורמונים אנדוקריניים מופרשים ישירות לזרם הדם הנושא אותם למטרתם, בעוד הורמונים אקסוקריניים מופרשים דרך תעלה משם הם ממשיכים דרך זרם הדם או משפיעים על תאים סמוכים (איתות פאראקריני).