נור א-דין אל-אתאסי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
כלא פלמירה => כלא תדמור (פלמירה = תדמור)
אין תקציר עריכה
שורה 10:
בשנת [[1963]] תפסה מפלגת הבעת' את השלטון בסוריה, והנשיא [[אמין אל-חאפז]] מינה את אתאסי לשר הפנים בממשלתו של [[סלאח א-דין אל-ביטאר]]. אתאסי נכנס לתפקיד ב[[אוגוסט]] ונותר לכהן עד מאי [[1964]]. מאוקטובר אותה שנה עד ספטמבר [[1965]] שימש כסגנו של ראש הממשלה ביטאר והיה חבר במועצת הפיקוד המהפכני של מפלגת הבעת'.
 
אתאסי זכה לתמיכתם ה[[פוליטי|פוליטית]] של רבים מחברי מפלגת הבעת', בין היתר הודות למוצאו המיוחס, לרפורמות הכלכליות-[[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] שהוביל ולתמיכתו בתנועות התנגדות עממיות ברחבי העולם הערבי. עד שנת 1965 חבר לפלג הצבאי של מפלגת הבעת', שהתנגד לפלג האזרחי שכלל את מישל עפלק, סלאח אל ביטאר ואמין אל חאפז. בעלי בריתו העיקריים בשלב זה היו שני קציני צבא בכירים ממוצא [[עלאוויםעלווים|עלאוויעלווי]]: [[סלאח ג'דיד]] ומפקד חיל האוויר הסורי, [[חאפז אל-אסד]]. תמיכתו בפלג הצבאי השתלמה כאשר בפברואר [[1966]] הובילו אסד וג'דיד הפיכה צבאית (הידועה כ[[הפיכת הנאו-בעת']]), במהלכה גורשו עפלק, ביטאר ואל-חאפז מסוריה.
 
ג'דיד, אשר סלד מאור הזרקורים והעדיף לשלוט בסוריה מאחרי הקלעים, מינה את אתאסי לנשיא הרפובליקה ולמזכ"ל מפלגת הבעת'. אסד היה לשר ההגנה, שעה שג'דיד בחר בעמדה חשופה פחות לעין הציבור, זו של סגן מזכ"ל המפלגה. אתאסי מינה שני רופאים כמוהו לעמדות מפתח במדינה: [[איברהים מח'וס]] היה לשר החוץ ו[[יוסוף אל-זועיין]] - ראש הממשלה (שלושתם התנדבו לשמש כרופאים באלג'יריה בעת ההתקוממות האנטי-צרפתית שם). העיתון הלבנוני "[[ל'וריין]]" כתב בתגובה לשרשרת המינויים כי "סוריה נשלטת בידי שלושה רופאים. מובן שהיא חולה." בסופו של דבר, הברית בין אתאסי, ג'דיד ואסד החלה להתמוסס, בעיקר נוכח התנגדותו של אסד למדיניות הנוקשה שהובילו אתאסי וג'דיד בתחומים רבים.