הידרוקסיל – הבדלי גרסאות

קבוצת ההידרוקסיל מסוגלת ליצור [[קשרי מימן]] עם אטומי מימן ב[[מולקולה|מולקולות]] אחרות (ובעיקר: עם [[מים]]), עובדה המקנה [[קוטביות (כימיה)|קוטביות]] מסוימת לכל ה[[תרכובת|תרכובות]] בהן קיימת קבוצת הידרוקסיל.

השיירים של שלוש '''[[חומצת אמינו|חומצות אמינו]]''' ([[סרין]], [[תראונין]] ו[[טירוזין]]) מסתיימים בקבוצת הידרוקסיל, המקנה להן [[קוטביות (כימיה)|קוטביות]] חשמלית. [[זירחון]] קבוצת ההידרוקסיל, קרי הוספת יון [[זרחה]] (<math>\ _{PO_4^{-3}} </math>) אליה, מגדיל באופן ניכר את הקוטביות החשמלית של השייר האמיני. כך גדלה ה[[הידרופיליות]] של השייר ו[[מסיסות]]ו במים ובחומרים קוטביים אחרים משתפרת. זירחון שיירים באתרי מפתח לאורך ה[[חלבון]] עשוי לשנות את ה[[קיפול חלבונים|קיפול]] ה[[מבנה שלישוני|מרחבי]] שלו וכך להשמיש או להשבית אותו.