טחנת קמח – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:טחנת קמח מבוססת על זרימת מים בשומרון - נחל שכם.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אמת מים ( בצד שמאל במרכז) , אשר הובילה את מי נחל שכם (לאורך התמונה באמצע - הצמחייה הירוקה ), אל בור (בקצה אמת המים). כאשר המים נופלים לבור, מופעלים גלגלים, אשר תנועתם מביאה לטחינת קמח - "טחנת קמח" נוספת בקצה התמונה משמאל - מבט מ[[כביש 57]], העובר בנתיב נחל שכם]]

טחנות הקמח הראשונות ב[[היסטוריה]] אשר הונעו ב[[הידרודינמיקה|כח המים]] ([[טחנת מים|טחנות מים]]) נבנו ב[[אירופה]] לקראת סופה של המאה השנייה לפני הספירה, בתקופת [[יוון העתיקה]]. טחנות אלו עשו שימוש בגלגלי טחינה אופקיים. התיעוד הראשון של טחנה כזו נכתב על ידי [[סטראבון]] בשנת [[63 לפנה"ס]]. טחנות הקמח הראשונות בעלות גלגלי טחינה אנכיים נבנו, ככל הנראה, בסופה של המאה הראשונה לפני הספירה ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]], והן תועדו לראשונה על ידי [[מרקוס ויטרוביוס פוליו]]. הרומאים שכללו את הטכנולוגיה של טחנות הקמח והפיצו אותה בכל רחבי אירופה. עם ריבוי האוכלוסייה באירופה התרבה גם השימוש בטחנות אלו ובשנת [[1300]] היו ב[[אנגליה]] לבדה 17,000 טחנות קמח פעילות 50,000 איש בנו טחנות של קמח.

טחנות הקמח ההיסטוריות עשו שימוש בגלגלי טחינה שהונעו בכח ה[[מים]] או ה[[רוח]] ([[טחנת רוח|טחנות רוח]]) על מנת לטחון את הקמח. טחנות מאוחרות יותר עשו שימוש ב[[מנוע קיטור|מנועי קיטור]]. כיום נעשה לרב שימוש ב[[חשמל]] או ב[[דלק|דלקים]]ים כדי להפעיל [[מנוע|מנועים]]ים שמסובבים [[מכבש|מכבשים]]ים כבדים, עשויי [[פלדה]] לטחינת הדגן.

טחנות הקמח ה[[מודרני|מודרניות]]ות נבדלות מאלו העתיקות גם באופיין ה[[מסחר|מסחרי]]י. הטחנות העתיקות נבנו ושימשו בדרך כלל קהילות של [[חקלאות|חקלאים]], כאשר כל חקלאי היה מחויב ב[[מס]] שימוש שניתן לטוחן. לעומתן, טחנות הקמח המודרניות הן בדרך כלל מפעל מסחרי שמייצר על מנת למכור לשוק כולו.