שבעה חטאים (סרט) – הבדלי גרסאות

כאשר החקירה נקלעת למבוי סתום, סומרסט משחד מקור ב[[FBI|בולשת הפדרלית]] כדי שידפיס בעבורו רשימה של השמות במאגר-המידע הממשלתי של שאילת ספרים "מסומנים" מ[[ספרייה|ספריות ציבוריות]], ספרים שמחקרו של סומרסט מניע אותו לסבור שהרוצח עשוי להתעניין בהם. בעזרת הרשימה, הם יוצרים רשימה של חשודים אפשריים, אחד מהם מכונה "ג'ונתן דואודו" (וריאציה של השם ג'ון דואודו, שם המשמש ל[[קורבן|קורבנות]] פשיעה אלמונים - בדומה לשם "[[פלוני אלמוני]]"). כאשר הבלשים מבקרים בדירתו של דואודו, האחרון מגיח לפתע ופותח עליהם באש במסדרון הבניין, ובכך נפתח מרדף המלווה-יריות. בסופו, מצליח דואודו להפיל את מילס אל הקרקע. במצב זה, כאשר מילס פגיע לחלוטין, דואודו מצמיד את קנה [[אקדח]]ו לראשו. מספר שניות חולפות, ודואוודו לא יורה. מיד לאחר מכן הוא נמלט, בטרם יחוש סומרסט לעזרתו של מילס.

הבלשים הופכים את דירתו של דואודו, מוצאים את ידי קורבן ה"עצלות" במקרר, וכן מדפי [[כתב עת|כתבי-עת]] ו[[תצלום|תצלומי]] [[פפראצי]] של קורבנות בכח. עד מהרה נקראים הבלשים להגיע לזירת הרצח הבא (של [[זונה]]). בזירת הרצח המילה "LUST" (תאוות-בשרים) חרוטה על דלת החדר; בתוכו מצויים גופת הזונה, שוטרים וגבר שכפי הנראה שרוי תחת הלם, המזדעק, "הורידו את הדבר הזה ממני!". משהאדם נלקח לתחנת ה[[משטרה]] על מנת לתת עדות, הוא מספר כי הרוצח אילץ אותו בעזרת אקדחו לחגור איבר מין עשוי עור עם להב המחובר לקצהו, ו[[אונס|לאנוס]] בעזרתו את הזונה למוות.

קורבן חמישי מתגלה ביום המחרת, בעקבות שיחת [[טלפון]] מג'ון דואודו למטה המשטרה. דוגמנית נמצאת מתה בחדר השינה שלה. דואודו כרת את אפה ואז הציע לה לבחור בין חיים עם פנים מעוותות או [[התאבדות]], על ידי הדבקת בקבוק כדורי שינה לידה האחת (בעזרתו תוכל למות ממנת יתר של כדורי שינה) וטלפון לידה השנייה (עמו תוכל להתקשר לעזרה). בבחירתה להתאבד, היא עוברת על חטא ה"גאווה" (PRIDE), הכתוב ב[[שפתון]] על לוח המיטה.

מילס וסומרסט שבים למטה המשטרה, ובמבואה הם נתקלים באדם שידיו וחולצתו מכוסים בדם משלושה מקורות: שלו, בשל חיתוך קצות אצבעותיו; של הדוגמנית; ושל קורבן נוסף שטרם זוהה. עד מהרה האיש מזוהה בוודאות בתור דואודו ([[קווין ספייסי]]). באמצעות [[פרקליט]]ו (ריצ'רד שיף) מציע דואודו להודות בכל שאר הרציחות, אך בתמורה הוא דורש ללוות את הבלשים לאתר נוסף בו, לטענתו, תמצאנה שתי גופות נוספות. סירוב להצעה, מאיים הפרקליט, יוביל לשימוש ב[[משפט (דין)|משפט]] ב[[הגנת אי שפיות|הגנת אי השפיות]], שעשויה למנוע את הרשעת דואודו בשבעה מעשי רצח מן הדרגה הראשונה. מילס גומר אומר בליבו להשיג את ההודאה במלואה.

מקץ נסיעת מה, כאשר השלושה מגיעים ליעד הנזכר, רכב-משלוחים מגיע גם כן תוך זמן קצר. סומרסט עוצר אותה לבדו כמה מאות מטרים במרוחק ממילס ודואוודו ומתעמת עם הנהג, האומר שנשלח למסור קופסה במקום זה. הקופסה ממוענת למילס, אך סומרסט מחליט לפותחה. הוא נרתע למראה תכולתה, וצועק למילס, המתקשה להתאפק למשמע הערותיו של דואודו, להניח את אקדחו ולא להתקרב אל הקופסה.

בעת שסומרסט רץ בחזרה אל מילס ואל דואודו, מסגיר האחרון למילס את עובדת ביקורו אצל טרייסי אשתו לאחר שמילס יצא ל[[עבודה (כלכלה)|עבודה]], וכיצד ניסה "להתנהג כבעל". דואודו האמיד קינא במנעמי חייו של האדם הפשוט ועל כן הוא אשם בחטא ה"קנאה". דואודו מספר כי הרג את טרייסי, ואז מוסיף, "נטלתי למזכרת... את ראשה הנאה." בהמשך, מקנטר דואודו את מילס כשהוא מגלה שהאחרון לא ידע על הריונה של אשתו.

זועם, נבעת ומוכה-יגון, שוקל מילס לרצוח את דואודו. סומרסט מנסה לעוצרו, בטוענו שדואושדו ינצח רק אם הוא עצמו ירצח בעבור חטא ה"[[קנאה]]" ומילס יהיה זה שירצחו ובכך יגלם בדמותו את החוטא בחטא ה"זעם". "אם תרצחוֹ, הוא ינצח", מתריע סומרסט. ברם, מילס הזועם יורה בראשו של דואודו, מרוקן את מחסניתו לגופו, ואז, במבט מ[[מסוק]] הצופה בהם, נראה צועד הרחק מסומרסט וגופת דואודו אל עבר אזור הקופסה.

== ג'ון דואודו ==

הצופה אינו מקבל מידע רב על דמותו של ג'ון דואודו, בהשוואה ל[[רוצח סדרתי|רוצחים סדרתיים]] בסרטים אחרים, דוגמת [[חניבעל לקטר]] ופרנסיס דולרהייד. מפקח המשטרה מתאר את דואודו בתור "אמיד, משכיל ובלא תלות בכך, משוגע לגמרי", אך כאשר סומרסט מנסה לדלות ממנו פרטים אישיים כלשהם, דואודו טוען שזהותו "אינה משנה" (שמו, ג'ון דואודו, הוא כינוי באנגלית לאלמוני שאין יודעים את זהותו). דואודו יצר לעצמו [[זהות]] נקיה לחלוטין, אין כל רמזים לזהותו האמיתית בדירה, חשבון ה[[בנק]] שלו נפתח במזומנים ולא נמצא לגביו כל תיעוד [[תעסוקה|תעסוקתי]]; במהלך כותרות הפתיחה של הסרט הוא נראה מוחק במרקר שחור את תצלום פניו של ילד קטן.

אפס, בחדר-המדרגות של דירת ויקטור, הוא מתחזה ל[[צלם עיתונות]], וישנה תעודת [[עיתונאי]] בביתו, מה שמעלה את האפשרות שהוא היה בעבר צלם-עיתונות. בניגוד ללקטר, דואודו אכן מוגדר אך ורק על ידי פשעיו ו[[אמונה|אמונתו]] הדתית, כמשתקף ממראה דירתו. דירתו, ובמיוחד 2,000 המחברות שמילא לאורך השנים, מספקות לנו את ההצצה הממשית ביותר למהותו האמיתית.

דירתו של דואודו היא [[מקדש]] לאובססיה שלו לחטא ושאט הנפש שבעולם. על דלתו ישנם בריחים ומנעולים רבים, חלונותיו מואפלים, וסמלים ואיורים דתיים מצוינים בכל עבר. שוררת בה אווירה של [[סגפנות]], עם המיטה הפשוטה ו[[צלב]] ה[[ניאון]] האדום שמעליה. דואודו משתקף כ[[מאני-אובססיבי]] (הוא אוסף בקבוקי אספירין ומתאר כל פרט מחייו במחברותיו). רשימת הספרים המסומנים שסומרסט ומילס משיגים כוללת את [[תומאס אקווינס]], שעסק ב[[שבעת החטאים]] בחיבורו "סוּמה תאולוגיקה". דואודו אף מצטט מ"[[גן העדן האבוד]]". תצפיות אלה מנוגדות לכתיבתו על חטא. דואודו נגעל מה[[האדרה עצמית|האדרה העצמית]] של עולם מלא-חטא. הוא מאמין ש[[אנושות|הגזע האנושי]] בסדר הדברים האלוהי אינו אלא צל פאתטי של מה שיכולנו להיות, אלמלא התפקרנו.

כיאה לסרט העוסק רבות בנושאים דתיים, "[[שבעה חטאים]]" עתיר דימויים נוצריים, במיוחד צלבים המוצגים במופגן בנקודות רבות במהלך הסרט. ג'ון דואודו עצמו מפנה ל[[הברית החדשה|ברית החדשה]] פעמים מספר, בעיקר ל[[סדום ועמורה]]:

* הצלב המואר הגדול מעל למיטתו של ג'ון דואודו בדירתו

עיבוד הסרט ל[[עלילון]] על ידי חברת "Zenescope Entertainment" מעניק לנו מספר רמזים לימי ילדותו ונערותו של דואודו.

בגיליון השלישי, עצלות, מתגלית העובדה שכילד, דואודו סבל מכאבי ראש חריפים שטופלו בצורה כושלת ב[[הלם חשמלי]].

הגיליון הרביעי, תאוות-בשרים, מגלה שאמו של דואודו הייתה קנאית דתית, בעלת אובססיה לחטא וקללה נצחית. בשלב מסוים בתקופת לימודי בבית הספר, דואודו החל לפתח תאוות-בשרים כלפי נערה פעילה-מינית בכיתתו, אך אמו גינתה זאת. אימו נזדעזעה למראה דואודו המאונן בשירותים והכתה אותו קשות. דואודו יחזה מאוחר יותר באימו מתנה-אהבים עם דודו ה[[קנאות דתית|קנאי-לדת]] בה במידה.

בגיליון החמישי, גאווה, נראה דואודו, כעת נער בשנות-העשרה לחייו, משתכר למראה נערה טובת-מראה בכיתת לימודי הדת שלו. בשלב זה של חייו, דואודו כבר החל במנהגו לתאר ביומניו כל מחשבה ופעולה מעשה ידיו. הוא כותב שרגשותיו כלפי ריבה זו זכים וטהורים ושאין להשוותה כלל לנערה שנהה אחריה שנים קודם. הוא מציע לה לסייע בלימודיה ומזמינה לביתו. ברם, בהיכנסם לחדרו הם נתקלים באמו, עתה אלכוהוליסטית משוחררת ואלימה. היא קוראת ביומניו של ג'ון וכדי לשימו ללעג מקריאה אותם בקול לנערה.

גרסה מוקדמת של התסריט כוללת סיום שונה לחלוטין ובו מפגשם של דואודו וטרייסי ורציחתה כלל לא מתרחשים. במקום זאת, ישנו עימות סופי בין דואודו למילס וסומרסט. דואודו הורג את מילס, ובזעמו, סומרסט עובר על חטא הזעם ונוקם בברוטליות בדואובדו. סומרסט יורה בדואובדו על מנת שלא להרוג, אלא כדי לגרום לדואולדו למידת הכאב המרבית, ועל כן הוא יורה בכל ידיו ורגליו. בעת שדואושדו מתפתל מייסורים, סומרסט מצית אותו ושורף אותו חיים.

המהדורה המיוחדת של ה[[DVD]] מבהירה שסיומים אחרים נשקלו אף הם. סיום אחר, שלא צולם, כולל את סומרסט היורה בג'ון דואודו במעשה של הקרבה-עצמית כדי להציל את מילס מאימת הדין. כאשר מילס מזדעק, "מה אתה עושה?", הוא משיב לו, "אני פורש."

בקריינות ה-DVD, פינצ'ר מצהיר שלאחר שהסיום הראוי לעימות בין מילס, סומרסט ודואוודו נקבע, הסרט אמור היה להסתיים באופן מידי לאחר שמילס ירה בדואובדו - הצילומים האחרונים היו אמורים להיות סצנת הרצח ממעוף המסוק. ברם, הסצנה האחרונה נוספה ובה מילס מוסע לתחנת המשטרה ואילו סומרסט רומז שחזר בו ככלות הכול מכוונתו לפרוש.

בשנת [[2006]] החלו Zenescope Entertainment, הוצאת-[[קומיקס|עלילונים]], בהוצאה לאור של מיני-סדרה בת שבעה גליונות, כל אחד מהם התמקד באחד מקורבנותיו של דואודו טרם מותם; למשל עלילת הגיליון הראשון, "Se7en: Gluttony", התמקדה ב"איש השמן".