דיין (הלכה) – הבדלי גרסאות

 

עם ביטול הסנהדרין בזמנו של [[רבן גמליאל השישי]] והתבטלות ה[[סמיכה לרבנות]] במובנה המקורי, הצטמצמו מאוד סמכויות השפיטה של הרבנים. כיום מוסמכים דיינים לדון רק בדיני ממונות נפוצים (הלוואות, פיקדונות, גזלות, וכדומה, אבל לא דיני קנסות), דיני אישות (נישואין, גירושין, ייבום, עגינות וכדומה) וקבלת עדים. סמכות זה נשאבת מהגדרת "שליחותייהו קעבדינן" ([[ארמית]]: אנו עושים שליחותם [=של החכמים הסמוכים]; {{בבלי|בבא קמא|פד|ב}}) ומוגבלת לנושאים יום-יומיים בסיסיים.

 

== מבנה בתי הדין ==

 

 

במקרה שאין בעירו של הנתבע הרכב קבוע של דיינים, קובעים שני הצדדים במשותף את הרכב הדיינים בפניו יתנהל הדיון. הפרוצדורה היא "זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושתיהם יחד בוחרים להם שלישי", וב[[ראשי תיבות]], [[זבל"א]]. הכוונה היא שכל צד בוחר דיין אחד הנראה לו, ושניהם מסכימים ביניהם על דיין שלישי.

 

 

 

בשנת [[1986]] עלתה לדיון ב[[בג"ץ]] שאלת זכותו של דיין בבית דין רבני לעסוק בפעילות פוליטית, בעניינו של הרב [[עובדיה יוסף]], שבמהלך כהונתו כדיין החל לפעול גם ב"[[מועצת חכמי התורה]]" המנחה את [[מפלגת ש"ס]]. בפסק הדין בעניין זה כתב הנשיא [[אהרן ברק]], כי למרות החפיפה האמורה בין תפקיד הדיין לתפקיד הרב, הרי שלא ניתן לקיים חפיפה זו במדינת ישראל. בעקבות פסק דין זה פרש הרב יוסף מתפקידו כדיין.