השפלת אולקוש – הבדלי גרסאות

כחמישים שנה לאחר האירוע, הכתבה השווייצרית הגיעה ל[[יד ושם]], שפרסם את המידע המוטעה המחבר את פרשנות הטבח לתמונה. כעבור זמן התברר כי מוסר התמונות עודנו חי, וזה זיהה את האנשים בתמונות והעמיד את הדברים על דיוקם.{{הערה|1=[http://chabad-il.org/sh/601-700/sh626.htm עדות משה ויצמן] באתר חב"ד. ור' בהמשך המאמר לגבי גלגולו של הסיפור}}

 

 

העובדות המתוקנות לעומת הסיפור המוטעה כפי שהוצג בעבר, משמשות כיום כאחת מהטענות של [[הכחשת השואה|מכחישי השואה]].{{מקור}}

במשך שנים היו מוכרות כמה מתמונות ההתעללות, שמקורן בעיתון [[שווייץ|שווייצרי]]. סיפור התמונות נותר עלום. בסיפור שצורף לעיתון השווייצרי נכתב שמוסר התמונות, משה דוד ויצמן, השתתף באירועים, העיד על תוכנן ואחר כך נהרג בשואה. בין היתר נכתב שבתמונה המפורסמת, המדובר ברב העיירה שביקש באומץ לומר [[קדיש]] אחרון על חבריו שנהרגו, השוכבים לרגליו. הגרמנים המשועשעים הסכימו לכך, בטרם נורה אף הוא ונרצח מכדור אקדח בראשו.

 

 

גיליון חב"ד השבועי [[שיחת השבוע]] ל[[פרשת ויגש]] [[ה'תשנ"ט]] (סוף 1998), פרסם את הדבר במדור חיים יהודיים, כולל תיאור האירוע כפי שנרשם בעיתון השווייצרי. שבוע אחר כך, משה דוד ויצמן, ישיש צלול תושב [[בני ברק]] (אז בן 87), התקשר למערכת העיתון והבהיר את הדברים. תמונתו ודבריו פורסמו{{הערה|[http://chabad-il.org/sh/601-700/sh626.htm]}} בגיליון ל[[פרשת ויחי]] (ב-[[1 בינואר]] [[1999]]): ראשית, הוא עצמו חי, היה אחד השוכבים עם פניו לאדמה שבאותה תמונה, ויכול לספר את הסיפור. שנית, לא מדובר ברב העיירה, אלא ברב משה הגרמן, הבן של אחד מרבני העיירה, שאולץ לעמוד יחף על יד האנשים השוכבים ולרוץ סביב הכיכר. הוא סיפר על ההתעללות ועל השוכבים, ואף ידע לספר שהרב משה הגרמן לא נהרג באירוע זה.{{הערה|לפי גיליון חב"ד, משה דוד ויצמן עבד במחנות עבודה עד סוף המלחמה, וסיים אותה במחנה הריכוז [[רייכנבך]], מחנה משנה של [[גרוס-רוזן|מחנה גרוס-רוזן]]}}