מנייריזם – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Girolamo Francesco Maria Mazzola - Madonna with the Long Neck.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[המדונה בעלת הצוואר הארוך]] של פארמיג'אנינו (parmigianino). הצוואר המוארך, האצבעות המעוותות ותנוחת התינוק הם מאפיינים מאנייריסטים מובהקים.]]

'''מנייריזם''' הוא סגנון אמנותי ששלט ב[[אמנות פלסטית|אמנות הפלסטית]] בתקופת [[הרנסאנס]] (במיוחד בצפון [[איטליה]]), מסוף [[ציור איטלקי ברנסאנס|"שיא הרנסאנס"]] (בסביבות [[1520]]) ועד תחילת ה[[בארוק]] (בסביבות [[1600]]). הסגנון המנייריסטי מתאפיין ב[[הגזמה]], בעיוות וב[[מלאכותי|מלאכותיות]]ות ומושפע מ[[פיסול רומי]]. האידאל [[אסתטיקה|האסתטי]] של המנייריסטים היה יצירות [[וירטואוזי|וירטואוזיות]]ות שנראות קשות לביצוע, אך עם זאת נראה כאילו ה[[אמן (אמנות)|אמן]] לא השקיע בהן מאמץ. השם נגזר מהגדרתו של [[ג'ורג'ו וזארי]] את סגנונם של הציירים בדור שאחרי [[לאונרדו דה וינצ'י]] כ"מניירה מודרנה". להגדרה זו לא נלווה בתחילה טון ביקורתי. מאוחר יותר, מתוך רצון לגנות את אמני המחצית השנייה של [[המאה ה-16]], נלווה להגדרתם כ"מנייריסטים", טון ביקורתי.

המנייריסטים המוקדמים התנגדו ל[[מוסכמה|מוסכמות]] של שיא [[רנסאנס |הרנסאנס]]. המיידיות וה[[איזון (פילוסופיה)|איזון]] שהושגה על-ידו ב[[אסכולת אתונה]] של [[רפאל (צייר)|רפאל]] לא נראתה יותר רלוונטית או מתאימה. המנייריזם התפתח אצל ה[[תלמיד|תלמידים]]ים של שני [[מורה|מורים]] מהגישה ה[[קלאסי|קלאסית]]ת: התלמיד של רפאל [[ג'וליו רומנו]] והתלמידים של [[אנדריאה דל סרטו]] - [[יאקופו דה פונטורמו]] ו[[רוסו פיורנטינו]]. [[מיכלאנג'לו]] הראה נטייה למנייריזם, בייחוד ב[[מסדרון]] ל[[הספרייה הפלורנטינית|ספרייה הפלורנטינית]] וב[[עיטור (אמנות)|עיטורים]] על [[מצבה|מצבת]] [[בית מדיצ'י]].

האמנות המנייריסטית באיטליה, התרכזה ב[[רומא]], [[פירנצה]] ו[[מנטובה]]. הציור ה[[ונציה|וונציאני]], לעומת זאת, הלך בדרך שונה, אותה ניתן לראות בקריירה ארוכת השנים של [[טיציאן]]. בסוף [[המאה ה-15]], המנייריזם פרח בחצרות ה[[אירופה|אירופאיים]], שם הוא משך קהל ידען בשל השימוש שלו ב[[סמל|סמלים]]ים פרטיים והדגשת ייחודיות ה[[אמן (אמנות)|אמן]]. המנייריזם משקף נטייה גוברת של האמנות להשרות [[סמכות]] ויראת כבוד, ל[[בידור|בדר]] ו[[חינוך|לחנך]].