הקרב על הסום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 19:
| כוח ראשון=13 דיוויזיות בריטיות ו-6 צרפתיות {{ש}} (בתחילת הלחימה){{ש}} 51 דיוויזיות בריטיות (בסוף)
| צד ראשון-אבידות=419,654 בריטים וקולוניאלים {{ש}} 204,253 צרפתים.{{ש}}
סה"כ= 623,907
| צד שני={{דגל|האימפריה הגרמנית||+}}
| ראש מדינה שני =
שורה 75:
קשה לדעת מה היה מספר האבידות הגרמניות באותו יום, מכיוון שהיחידות הגרמניות מסרו את מספר האבידות שלהם רק כל 10 ימים. מוערך כי הגרמנים ספגו 8,000 אבידות בקו החזית הבריטי, מתוכם כ-2,200 שבויים. הפער בין מספר האבידות הבריטיות לגרמניות היה גבוה במיוחד באובילר, מקום בו הדיוויזיה הבריטית ה-8 ספגה 5,121 אבידות, בזמן שהגדוד ה-180 הגרמני איבד רק 280 איש – יחס של 18 ל-1.
הסיבות לכישלון ולמספר האבדות הגבוה הן מגוונות. הצורה שבה הסתערו הבריטים הייתה אחד הגורמים העיקריים לאבדות הרבות
ההרעשה הארטילרית לא הייתה מוצלחת ולא מוטטה את גדר התיל. תעלות הקשר הצרות הפכו לפקקי תנועה אדירים בגלל הכמות האדירה של הפצועים שזרמה דרכן. כתוצאה מכך יחידות שהיו בעתודה לא הצליחו להתקדם וההצלחה לא נוצלה כראוי. בדיעבד אף התברר, כי הגרמנים ידעו מראש על מועד ההתקפה ומקומה, ונערכו בהתאם.
שורה 107:
עד לאמצע הבוקר הוכתר השלב הראשון של המתקפה בהצלחה, וכמעט כל היעדים הושגו. בדומה ל-1 ביולי, נוצר חור בהגנות הגרמניות. אולם, שוב בדומה ליום הראשון, הבריטים לא השכילו לנצל זאת בהצלחה. ניסיונם לנצל את היתרון הוביל למתקפת ה[[חיל פרשים|פרשים]], כאשר יחידות הפרשים ניסו לכבוש את יער היי. ייתכן כי ניתן היה לכבוש את היעד בבוקר, אולם עד שהפרשים יכולים היו לתקוף, הצליחו הגרמנים להתאושש. אף על פי שהפרשים הצליחו להחזיק מעמד בעמדתם באותו יום, היה עליהם לסגת למחרת.
אולם, הבריטים הצליחו להשיג דריסת רגל ביער היי, ובמשך ימים רבים הם המשיכו להילחם על היער כמו על יער דלוויל, ויער לונגוואל השכן. לרוע מזלם, לא היה בהצלחת המתקפה ב-14 ביולי כדי לרמוז שהבריטים למדו כיצד לבצע לוחמת חפירות. בליל [[22 ביולי|22]]
==חוות פּוֹזיֶיר ומוּקֶה==
שורה 170:
קשה לומר שהקרב על הסום הסתיים בניצחון של מי מהצדדים. הצרפתים והבריטים הצליחו לכבוש קרקע, אך רק מעט יותר משבעה קילומטר וחצי בנקודת החדירה העמוקה ביותר. מטרותיהם היו שאפתניות בהרבה. עם זאת, במבט לטווח ארוך, הקרב על הסום הניב יותר פירות לבריטים מאשר לגרמנים.
לפני הקרב התייחסה גרמניה לבריטניה כמעצמה [[חיל ים|ימית]], וזלזלה בכוחה הצבאי. הגרמנים האמינו שאויבותיהם הגדולות הן צרפת ורוסיה. החל מהסום, בריטניה החלה לצבור השפעה בקואליציה, במיוחד לאחר ה[[מרד של נוול|מרידות]] בצבא הצרפתי ב-[[1917]]. מתוך הכרה באיום הגדל שהציבה בריטניה, אימצה גרמניה ב-[[31 בינואר]] מדיניות של [[המערכה באוקיינוס האטלנטי (
בתחילת 1916, היה הצבא הבריטי ברובו מסה של מתנדבים בלתי מנוסים. הסום היה המבחן הממשי הראשון לאותו "צבא אזרחים", שזה עתה הוקם בעקבות קריאתו של לורד הורשיו קיצ'נר למתנדבים בתחילת המלחמה. חיילים בריטים רבים שמתו בקרב על הסום היו חסרי ניסיון, ואבדנם היה בעל חשיבות צבאית נמוכה יחסית. בשביל גרמניה, שנכנסה למלחמה עם כוח מאומן של חיילים בסדיר ומילואים, כל אבידה הפחיתה מהניסיון והיעילות הכוללים של צבאה. המפקד הגרמני הבכיר, נסיך הכתר [[רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה|רופרכט מבוואריה]], ציין ש"מה שנותר מחילות הרגלים, שאומנו היטב בימי שלום, בוזבז בשדה הקרב".
| |||