חסימת מעיים – הבדלי גרסאות

מרבית החולים עם חסימת מעיים מאובחנים כבעלי חסימה פשוטה, ללא סיבוכים. בחלק מן המקרים, החסימה כוללת כליאה של חלק מהמעי (סטרנגולציה) ומביאה לירידה באספקת הדם לאותו החלק עד לאוטם של החלק עצמו. סטרנגולציה כרוכה בעליה בתחלואה ובתמותה ומשום כך יש לאבחנה בשלב מוקדם- – הסממנים כוללים [[טכיקרדיה]], [[חום (תסמין)|חום]], [[לויקוציטוזיס]], ובטן קשיחה.

הטיפול כולל החזרת נוזלים במתן תוך -ורידי היות שהחולה מאבד נוזלים ואלקטרוליטים. יש לעקוב אחר מתן השתן של החולה. כמו כן ניתנת [[אנטיביוטיקה]] רחבת טווח.

באופן כללי, חולים עם חסימת מעיים מלאה יזדקקו לניתוח. הסיבה לחסימה עצמה מובילה לגישה הניתוחית-. כך, למשל, חולים שיש להם חסימת מעיים כתוצאה מהידבקויות יטופלו על ידי המסת או התרת ההידבקויות,; חולים בעלי הרניה כלואה יעברו תיקון של ההרניה, וכן הלאה. לעומת זאת, הטיפול אצל חולים בהם החסימה נובעת מתהליך גידולי מורכב יותר, בייחוד כאשר הגידול שלח גרורות. במצבים כאלו לעתים נמנעים מכריתת חלקי המעי הנגועים בגידול ורק משחררים את החסימה עצמה.