משה שרון – הבדלי גרסאות

הוא למד בצורה מסודרת [[אפיגראפיה]] ערבית. בשנים 1968-19651965–1968 הוא שהה ב[[לונדון]], [[אוקספורד]], [[פריז]] ו[[דבלין]] כדי לאסוף חומר לעבודת הדוקטור בספריות שלהן. בלונדון הוא השתלם בתולדות האסלאם בימי הביניים אצל [[ברנרד לואיס]] ובפריס למד אפיגראפיה ערבית אצל [[גאסטון ווייט]] (Gaston Wiet), אחרון גדולי האפיגראפים של המאה התשע עשרה. בלונדון הוא למד את המקצוע אצל [[דייויד ביוואר]] (David Bivar). בשובו ארצה ב-1968 הוא התמסר הן לסיום עבודת הדוקטור שלו והן להשקת מחקרו הגדול על האפיגראפיה הערבית של ארץ ישראל. מחקר זה התחיל בצורה מסודרת כבר בשנת 1968. עבודת הדוקטור שלו עסקה בנושא: עליית ה[[עבאסים]] לשלטון ונערכה בהדרכתו של פרופסור [[דוד איילון]]. ב-1970 הוא הגיש את עבודת ה[[דוקטור]] שלו והשתלב בסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית בדרגת מרצה; בשנים 1972-19711971–1972 עשה [[פוסט-דוקטורט]] בלונדון.

ב-1975 נעשה מרצה בכיר, ב-1980 פרופסור חבר וב-1990 [[פרופסור מן המניין]]. בנוסף לכך שימש בין השנים 1997-19711971–1997 כפרופסור לשפה וספרות ערבית ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]. עמד בראש החוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון בין 1982 ל-1984, והיה הראשון שהכניס את הוראת האפיגרפיה הערבית לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1998 הוא יזם את ייסוד הקתדרה הראשונה בעולם ללימודים בהאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והועמד בראשה. הוראתו האקדמית הקיפה את כל ההיסטוריה של ימי הביניים למן תקופת הנביא [[מוחמד]] ועד ל[[האימפריה העות'מאנית|תקופה העות'מאנית]].

בשנת 1985 יצא ל[[שנת שבתון|שבתון]] ב[[דרום אפריקה]] והקים את הקתדרה ללימודי [[יהדות]] באוניברסיטה של ויטְוַטֶרְסְרַנְד ב[[יוהנסבורג]]. בשנת 1986 ארגן כנס בינלאומי ביוהנסבורג, ראשון מסוגו בחלק זה של העולם, על הנושא: ארץ ישראל בהיסטוריה ובהגות. בשנת 1991 הוא כינס ביוהנסבורג את הכנס הבינלאומי השני שהוקדש למקומה של היהדות בתרבויות עולם. כנס זה הוליד ספר ב[[אנגלית]] שהוא כתב, בחינת מבוא לאסופת המאמרים שתרמו חלק מן המשתתפים בכנס, ובו סיכם את תולדות מפגשי היהדות עם [[העולם העתיק]], ה[[הלניזם]] והאסלאם. בשנת 1998 הוא כינס בירושלים את הכנס הבינלאומי על ירושלים ברעיון [[אחרית הימים]] ביהדות, ב[[נצרות]] ובאסלאם. ובשנת 2000 הוא כינס בירושלים, את הכנס הבינלאומי הראשון על [[דת]]ות ותנועות דתיות מודרניות ביהדות נצרות ואסלאם והדתות ה[[באביזם|באבית]] וה[[הדת הבהאית|בהאית]].

שרון חקר את [[הדת הבהאית]], שהיא דת חדשה, אשר צמחה מהאסלאם והתרחקה ממנו מרחק שנות אורמאוד. שני היוצרים של הדת הבהאית היו [[שיעה|שיעים]] (הבאב ו[[בהאא אוללה|בהאא אללה]]) ויחד עם זאת נוצרה תנועה של התממשות משיחית, הכוונה לכך שיוצר הדת הבהאית, בהאא אללה (בעקבות קודמו הבאב) טען שהוא לא רק המשיח, היעוד, שמצפים לו בכל הדתות מן ה[[בודהיזם]] ועד ה[[נצרות]] כולל ה[[אסלאם]], אלא גם הדגיש שהוא הנו ההתגלות האלוהית (כלומר שבמהותו הוא האלוהות שהתלבשה לשעה בדמות אדם). על כן אין צורך יותר לא ל[[נוצרים]], לא ל[[יהודים]] ולא ל[[מוסלמים]] (במיוחד השיעים) לצפות למשיח, שהרי הוא כבר הגיע עם הופעתו של בהאא אללאה (שקבע כי קודמו הבאב היה מבשר בואו). יחד עם זאת הוא הדגיש שהוא איננו האחרון אלא התגלות לאלף שנה לפחות, היינו למילניום הנוכחי. הוא פיתח דת של [[שוויון]] מוחלט בין הגזעים והמינים ובעיקר ביטול הממסד הדתי וביטול הצורך באנשי הדת לסוגיהם. אנשי הדת נעלמים מתוך הדת וכל עבודת האל אותה הציע [[בהאא אוללה|בהאא אללאה]] היא עבודת אל פרטית. אסור להתפלל בציבור או לקיים פעולה דתית ממוסדת כלשהי שבה יש הזדקקות למורי דת. על כן התפילה היא תמיד תפילת יחיד. ומכיוון שאין תפילה בציבור אין צורך במוסד של הנהגת התפילה בציבור. בהאא אללאה טען וכך גם יורשיו, שאנשי הדת גורמים להשחתה של הדת ועל כן תבע ממאמיניו אחריות אישית להתנהגות מוסרית מוחלטת. הוא אסר את המלחמה, את החזקת הנשק, תבע שלום, מציאת לשון משותפת בין האנשים, חינוך לכולם ובטול כל המסגרות המדיניות בעולם: העולם הוא מדינה אחת ובני האדם הם אזרחיה – כך לימד. בעולם כיום כשישה מיליון בהאים. שרון תרגם מערבית לעברית את ספר הקודש הבהאי הספר הקדוש ביותר (אלכִתאב אלאַקְדַס) שכתב בהאא אללאה בעכו בשנת 1873. לתרגום המלווה פרשנות מפורטת הוא צרף חיבור גדול, שהוא ספר בפני עצמו, הסוקר את תולדות הדת הבהאית ועולמה הרוחני. הספר שכותרתו: הדת הבהאית וכתב הקודש שלה פורסם בסוף שנת 2005. וחזר ופורסם במהדורה חדשה בסוף שנת 2007.

הספר יצא שוב במהדורה חדשה ומורחבת כספר חדש בשם "ערבית מדוברת בהנאה" הוצאת מ' זק, ירושלים 2003-44–2003. לספר מצורף תקליטור בקולו של המחבר. שרון בנה את ספרו על כ-1500 מילים ונגזרות של מילים שהן בשימוש הנפוץ ביותר בחיי היומיום, החל מן השוק ועד לחיי החברה, הכלכלה והפוליטיקה.