ויקיפדיה

צ'ינדיטים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ סקריפט החלפות (לב, עמו), מאחרי<מאחורי, אחידות ניקוד בהערות
שורה 21:
{{שם|צִ'ינְדִיטִים}} הוא השם שניתן ל[[כוחות מיוחדים]] של [[הצבא הבריטי]], אשר לחמו במהלך [[המערכה על בורמה]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הצ'ינדטים השתמשו בטקטיקות [[גרילה]] וקומנדו, שפותחו על ידי מפקדם, [[אורד צ'ארלס וינגייט]], ומטרתם הייתה חדירה לעומק השטח שבשליטת [[הצבא היפני הקיסרי]] בבורמה, ופגיעה בקווי האספקה ובדרכי התקשורת שלו. הצ'ינדיטים התפרסמו בשל אימוניהם הקשים, והדרישות הגבוהות מהם, שכללו לעתים צעידה במשך ימים רצופים, עם מעט מזון. במהלך פעילותם ספגו הצ'ינדיטים אבדות כבדות, שנגרמו לא רק מהלחימה נגד היפנים, אלא גם ממחלות טרופיות כגון [[מלריה]] ו[[דיזנטריה]] וכן מ[[תת תזונה]].
 
הצ'ינדיטים החלו את דרכם ב[[מרץ]] [[1942]], במסגרת [[הבריגדה ה-77 (הודו)|הבריגדה ההודית ה-77]], אשר כללה 3,000 איש. בהנהגתו של וינגייט, ב[[פברואר]] [[1943]] הם יצאו ל[[מבצע בד ארוך]], אשר במהלכו חצו את נהר ה[[צ'ינדווין]], פשטו על [[מסילת ברזל|מסילות הברזל]] היפניות והסבו להן נזק. לאחר מכן חצו את הנהר [[אירוואדי]], אולם נאלצו לחזור חזרה ל[[הודו הבריטית]] בשל מחסור במזון. תוצאות המבצע שנויות במחלוקת, אולם עם חזרתם הפכו הצ'ינדיטים למפורסמים בכל רחבי העולם, וצ'רצ'יל הזמין את וינגייט ל[[ועידת קוויבק (1943)|וועידת קוויבק]], במהלכה קיבלה טקטיקת החדירה העמוקה שלו, אישור מהפיקוד העליון של [[בעלות הברית]] המערביות. לאחר הוועדה הוחלט להגדיל את הכוח הצ'ינדיטי לסדר גודל של [[דיוויזיה]]. במרץ [[1944]] יצאו הצ'ינדיטים לפשיטה שנייה מאחרימאחורי הקווים היפניים, אשר נקראה [[מבצע יום חמישי]]. פשיטה זו הייתה גדולה ומורכבת בהרבה מקודמתה. הפעם הונחתו הצ'ינדיטים מהאוויר בעומק שטח האויב, והקימו בסיסי קבע מאחרימאחורי הקווים היפניים, מהם שיבשו את ההכנות לפלישה יפנית להודו, וסייעו להתקדמות כוחותיו הסיניים-אמריקניים של [[ג'וזף סטילוול]] בצפון בורמה. במהלך המבצע, נהרג וינגייט בתאונת [[מטוס]], ו[[ולטר לנטיין]] מונה כמפקד הדיוויזיה החדש. עד סוף [[אוגוסט]] של אותה שנה פונו כל הצ'ינדיטים מהודו, בעיקר עקב מצבם הבריאותי. בפברואר [[1945]] הוחלט על פירוק היחידה.
 
קיימת מחלוקת באשר לערכם הצבאי של הצ'ינדיטים. יש הרואים בהם סיפור הצלחה, וסוברים שהמבצעים שלהם שיבשו בצורה משמעותית את מאמץ המלחמה היפני בצפון בורמה,{{הערה|שם=רוברטס258|1=רוברטס, עמ' 258.}}{{הערה|שם=עקביה 228-9|עקביה, עמ' 228-229.}} בעוד אחרים סוברים שפעילותם הייתה למעשה כישלון, שלא הצדיק את המשאבים הצבאיים שהושקעו בה, בהתחשב באחוז הנפגעים הגבוה שספגו, ובעובדה שהיפנים הצליחו לתקן תוך זמן קצר את הנזק שהם גרמו למסילות הברזל ולקווי האספקה שלהם.{{הערה|שם=הייסטינגס|[[מקס הייסטינגס]], '''נפתחו שערי הגיהנום''', [[הוצאת מודן]], [[2015]]. עמ' 475-476.}} עם זאת, אין מחלוקת על כך שלפעילות הצ'ינדיטים היה ערך פסיכולוגי ותעמולתי רב. הם העניקו תחושת גאווה וביטחון עצמי לחיילים הבריטיים וההודיים בבורמה, והוכיחו כי היפנים אינם עדיפים על כוחות חבר העמים הבריטי שלחמו מולם, וכי האחרונים מסוגלים לנוע וללחום ב[[ג'ונגל]]ים של בורמה לא פחות טוב מהם.
שורה 34:
==הקמה==
[[קובץ:The War in Burma, 1942 - 1945 HU6643.jpg|ממוזער|וינגייט בבורמה ב-1942]]
ב[[מרץ]] 1942, הזעיק [[ארצ'יבלד ויוול]] מפקד "[[פיקוד הודו]]" את [[בריגדיר]] [[אורד צ'ארלס וינגייט]], בכוונה שיקים [[כוחות מיוחדים]], שילחמו נגד הכוחות היפניים בבורמה. קודם לכן, פיקד וינגייט במהלך ה[[המערכה במזרח אפריקה במלחמת העולם השנייה|מערכה במזרח אפריקה]] על "[[כוח גדעון]]", כוח מיוחד שהורכב מחיילים בריטים ו[[סודאן|סודאנים]] שלחמו לצד [[פרטיזנים]] [[אתיופיה|אתיופים]], כנגד [[איטליה הפשיסטית|האיטלקים]], מערכה עליה פיקד ויוול. כוח גדעון פעל מאחרימאחורי הקווים של הצבא האיטלקי, שיבש את קווי התקשורת שלו ומילא תפקיד משמעותי במערכה לשחרור אתיופיה. וינגייט הציע להקים כוח הדומה ל"כוח גדעון", שיילחם ביפנים באותן שיטות בהן השתמש כוח גדעון במערכה נגד האיטלקים באתיופיה. וינגייט הגדיר את הטקטיקה של הכוח בפיקודו כ"חדירה לטווח ארוך" מעבר לקווי האויב, להבדיל מהיפנים, שהשתמשו בטקטיקה של "חדירה לטווח קצר", כדי לאגף ולכתר את הכוחות הבריטיים במהלך כיבוש בורמה {{הערה|שם=עקביה 208|עקביה, עמ' 208.}} ויוול נתן את אישורו לתוכנית מבלי להתייעץ בממונים עליו, או בנציג האמריקאי הבכיר בזירת סין-בורמה-הודו, [[ג'וזף סטילוול]].{{הערה|ובסטר, עמ' 76.}}
 
השם "צ'ינדיטים" הוצע בידי קפטן אאונג ת'ן (Aung Thin), בורמזי שלחם בצבא הבריטי. השם הוא שיבוש של השם "צ'ינתה", שהוא שמה של [[מפלצות וחיות אגדיות|חיה מיתולוגית]] שחציה [[נשר]] וחציה [[אריה]], שעל פי המסורת הבורמזית שמרה על ה[[פגודה|פגודות]]. הצ'ינתה אף שמשה כסמלם הרשמי של הצ'ינדיטים.
שורה 45:
במהלך האימונים מתו שני חיילים מ[[דיזנטריה]], ובמקרה אחד כשבעים אחוזים מחיילי אחד מגדודי הצ'ינדיטים ביקשו להתאשפז. וינגייט התנגד לכך שחייליו יתאשפזו בבתי חולים, והסביר להם שבג'ונגל עליהם לרפא את עצמם. בתחילה נאלץ כל חייל שרצה להתאשפז לקבל את אישורו האישי של וינגייט, אולם בהמשך בוטלה הוראה זאת בהדרגה.{{הערה|עקביה, עמ' 209.}} כל חייל נשא על גופו כ-33 ק"ג שכללו: רובה [[לי אנפילד]], אקדח [[סטן]], תחמושת, רימונים, [[סכין]] [[מצ'טה]] או [[קוקרי]],{{ביאור|סכין מעוקלת שהייתה נפוצה בקרב חיילי הגורקה}} מנות מזון לשבעה ימים, יריעת בד וציוד נוסף. הבריגדה כללה 1,000 פרדות שנשאו אספקה וכן [[מרגמה|מרגמות]] ו[[מקלע]]ים, אם כי משאה של פרדה אחת היה לרוב קל יותר ממשאו של לוחם אחד.{{הערה|Brayley, p. 18.}} ב[[ינואר]] [[1943]] הועברה הבריגדה ל[[אסאם]], ומשם הצעיד וינגייט את אנשיו רגלית עד ל[[אימפהל]], מרחק של כ-210 ק"מ. הצעדה התנהלה בלילות, עם עצירות של שעה אחת למנוחה כל לילה.{{הערה|עקביה, 209-210.}}
 
היחסים בין וינגייט לפקודיו, הם נושא שנוי במחלוקת. בספרו '''דרך בורמה''' טוען החוקר [[דונובן ובסטר]] שהיחסים היו חמים וקרובים מאוד, וכי למרות כל הסבל שהסב להם, העריצו הצ'ינדיטים את וינגייט.{{הערה|ובסטר, עמ' 77.}} לעומתו, טוען [[אברהם עקביה]] בספרו הביוגרפי על וינגייט, כי מדובר היה ביחסים מורכבים, וכי 250 מבין החיילים הבריטים{{ביאור|אשר השתייכו ל"רגימנט ליברפול של המלך", גויסו מהערים [[גלאזגו]], [[ליברפול]] ו[[מנצ'סטר]] והיו ברובם מבוגרים יחסית}} נשרו מהיחידה בשלב מוקדם של האימונים. עם החיילים ההודיים והבורמזיים היו לווינגייט יחסים טובים, אך לא כן עם חיילי הגורקה אשר לא גילו נכונות ללמוד את השיטות החדשניות שלו . לדעתו של עקביה, ייתכן שמתנגדיו של וינגייט בשורות הצבא ההודי-בריטי הסדיר, הסיתו אותם נגדו.{{הערה|שם=עקביה 208}}
 
==מבצע בד ארוך==
{{הפניה לערך מורחב|מבצע בד ארוך}}
הצ'ינדיטים היו אמורים במקור לקחת חלק ב"מבצע ענקים", במסגרתו היו אמורים כוחות בריטיים ואמריקאיים לפלוש לבורמה, אולם התוכנית בוטלה,{{הערה|על ביטול התוכנית ראו: ובסטר, עמ' 65-67.}} וויוול הגיע באופן אישי לאימפהל כדי להודיע לווינגייט על הביטול, ולאחר שוינגייט התעמת עימועמו, הוא אישר לו לצאת למבצע נפרד משלו.{{הערה|ובסטר, עמ' 78.}} ב[[פברואר]] [[1943]] כינס וינגייט את אנשיו והודיע להם שהם עומדים "לצאת להרפתקה גדולה". תאריך המבצע נקבע ל-[[8 בפברואר]], והוא קיבל את שם הצופן "[[מבצע בד ארוך]]". מטרת המבצע הייתה גרימת נזק רב ככל האפשר ליפנים, בדגש על פגיעה במסילות הברזל שלהם. הצ'ינדיטים התפצלו לשני כוחות, שנועדו לחדור לצפון בורמה בנתיבים שונים. לאחר החדירה לבורמה, כל כוח נועד להתפצל למספר טורים גדולים דיים כדי להנחית מהלומות, אך קטנים מספיק כדי לחמוק דרך רשת ההגנה של האויב.
 
===שלב ראשון===
הצ'ינדיטים יצאו מאימפהל ב-[[8 בפברואר]] והגיעו אל נהר ה[[צ'ינדווין]] ב-[[13 בפברואר|13 בו]]. כאן התחלקו לשני כוחות. הכוח הראשון נקרא בשם "הקבוצה הדרומית" ונועד לשמש ככוח הסחה ולמשוך את תשומת ליבםלבם של היפנים מ"הקבוצה הצפונית" בפיקודו של וינגייט עצמו, אשר היוותה את הכוח העיקרי. שתי הקבוצות חצו את הנהר בלילה שבין [[16 בפברואר|16]] ל-[[17 בפברואר]]. החצייה נתקלה בקשיים, בעיקר עקב הפרדות הרבות, בהן השתמשו הצ'ינדיטים.{{הערה|לתיאור מפורט של חציית הצ'ינדווין, ראו: עקביה, עמ' 214-215.}} לאחר החצייה החלו שתי הקבוצות לנוע אל מסילת הברזל [[מנדאליי]]-[[מיצ'צ'נה]] במטרה לפוצץ אותה בכמה שיותר מקומות. הקבוצה הדרומית מילאה את תפקיד ההסחה שלה בהצלחה רבה מדי, וב-[[2 במרץ]] אחת מתוך שתי השדרות{{ביאור|הבריגדה חולקה ל-7 שדרות, אולם לא הייתה קיימת שדרה בשם "שדרה 6". הקבוצה הדרומית כללה את שדרות 1 ו-2, והקבוצה הצפונית את כל השאר}} שלה (שדרה מס' 1) נפלה למארב יפני מתוכנן היטב ליד העיירה קיקאתין שם תכננה לפוצץ את מסילת הברזל.{{הערה|ובסטר, עמ' 79–80. עקביה, עמ' 216.}} שרידי השדרה חזרו להודו, בעוד אנשי השדרה השנייה המשיכו בדרכם לכיוון הנהר [[אירוואדי]]. באותו היום פקד גורל דומה גם את אחת משדרות הקבוצה הצפונית (שדרה מס' 4), אולם ההתמקדות היפנית באותה שדרה אפשרה לשדרה מס' 3 של [[מייק קאלוורט]] ולשדרה מס' 5 בפיקודו של [[ברנרד פרגוסון]] להתקדם ללא הפרעה.
 
הצ'ינדיטים נעו במהירות יחסית, תודות למסלול חטיבת עצים של הממשל הקולוניאלי הבריטי.{{הערה|שם=ובסטר 80|ובסטר, עמ' 80.}} בתוך כמה שבועות היא גמאה שני רכסי הרים שהפרידו כעת בינה לבין הודו. המפות שברשות הצ'ינדיטים התגלו כגרועות מאוד ולא מעודכנות. הצרה הייתה שפוריותה של קרקע באזור טרופי זה מידלדלת במהירות, ואחת לכמה שנים נאלצו החקלאים לשרוף את הכפר שלהם ולנדוד למקום אחר. כך קרה שלא פעם הגיעו הצ'ינדיטים לנקודה מסומנת במפה, ובמקום למצוא בה כפר מצאו הריסות עשנות.{{הערה|שם=ובסטר 80}} ב-[[6 במרץ]] החלה ההתקפה על מסילת הרכבת. הצ'ינדיטים פוצצו אותה בלמעלה מ-70 נקודות, והשביתו כליל את תנועת הרכבות באזור. הצ'ינדיטים אף הצליחו להדוף התקפות יפניות עליה, כשהם סופגים אבדות קלות בלבד. וינגייט היה יכול לסכם לעצמו שלמרות האבדות הרבות, המבצע הסתיים בהצלחה יחסית. מאוחר יותר היפנים גייסו את כל תושבי האזור לעבודת כפייה, והצליחו לתקן את הנזקים בתוך מספר שבועות בלבד.{{הערה|שם=עקביה 228-9}}
שורה 219:
* {{מערכות|[[משה יגר]]|הוויכוח על מנהיגותו הצבאית של וינגייט|6/113626|459, פברואר 2015}}
<div style="direction: ltr;">
* Bidwell, Shelford., '''The Chindit war: the campaigns in Burma, 1944'''., London: Hodder & Stoughton, 1979.
* Allen, Louis, '''Burma: The Longest War, 1941-1945''', Phoenix, 2001. {{ISBN|9781842122600}}
* Bayly, Chrisopher A. and Timothy N. Harper, '''Forgotten armies: The Fall of British Asia, 1941-1945''', Harvard University Press, 2005. {{ISBN|9780674017481}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/צ%27ינדיטים"