נין ג'וטסו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 15:
'''נין ג'וטסו''' ('''忍術''') הוא שם כולל לקובץ [[ע|מיומנויות לחימה]] שהתגבשו בהשראת לוחמים [[יפן|יפנים]] הקרויים במערב "[[נינג'ה|נינג'ות]]". אלו היו פעם לוחמים שהשתייכו לקבוצות שונות והתמחו באמנויות לחימה שונות, ביניהן מיומנויות [[ריגול]]. אמנויות לחימה אלו עסקו באספקטים קרביים, לצד אספקטים לא-קרביים ופילוסופיים.
בית הספר הגדול והידוע ביותר לנין ג'וטסו הוא "[[בוג'ין קאן]]" (bujinkan), בראשותו של [[מאסאקי האצומי|מאסאקי האצוּמי]], הסוֹקֵה (ראש שיטה) ה-34 בשושלת ראשי שיטות הנינג'יטסו. האצומי קיבל את אוסף השיטות מ[[טושיצוגו טאקמאצו]], וישנם עוד שני בתי ספר רשמיים ומכובדים שיצאו מטאקמאצו: [[ג'ינן קאן|גִ'ינֶן קאן]], בית ספרו של מנקה ו[[גנבוקאן|גֶנבּוֹקאן]], בית ספרו של טנמורה. בתי ספר אלו מאחדים תשע שיטות (רִיוּ) אשר הועברו בירושה לטאקמאטצו.
ל[[ישראל]] מקום חשוב בהיסטוריה המודרנית של הנין ג'וטסו. המערביים הראשונים אשר נחשפו ל[[אמנות לחימה]] זו היו [[דורון נבון]] ו[[דני וקסמן]], שני ישראלים שהגיעו ליפן בתחילת [[שנות ה-60]] במטרה ללמוד [[ג'ודו]]. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל התואר [[שיהאן]] (תואר כבוד שפירושו מומחה או בכיר). בשנת [[2006]] מאסטר [[דיויד חליוה]] הביא לישראל את שיטת השאדו, המשלבת נין ג'וטסו והגנה עצמית.
| |||