ואדי חנין – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

 

בשנת [[1872]] רכשו ארבעה [[ביי|בק]]ים ערבים שטח גדול לשימוש חקלאי, מ[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|הממשל העות'מאני]].{{מקור}}

ראשיתו של הכפר בשנת [[1926]] כיוזמה פרטית של ערבי מחמולת אבו ג'בר מן הכפר הערבי הסמוך [[סרפנד אל חרב]]. החמולה עסקה בגידול אבטיחים ולכן הוא הקים סוכת [[אבטיח]]ים לצד [[כביש 42|הדרך הראשית יפו-עזה]]. העסק שגשג והפך תוך זמן קצר למבנה קבע שכלל חנות כלבו ו[[בית קפה]]. עיסוקם של רבים מבני נס ציונה בפרדסנות הצריך כוח אדם עונתי רב ואפשר לערבים רבים מן הסביבה להשלים כך את הכנסותיהם.

בנוסף, תנופת הפיתוח במושבות נס ציונה, [[ראשון לציון]] ו[[רחובות]] הסמוכות, יצרה מקומות עבודה רבים נוספים לערביי הסביבה. מיקומה של נס ציונה על צומת דרכים (הדרך הראשית יפו-עזה והדרך מ[[רמלה]] ל[[נבי רובין]]), שימש גם הוא גורם להתיישבות הערבים במקום והם בנו את בתיהם בצמוד ליישוב העברי.{{הערה|{{דבר|{{ללא גלישה|אברהם שלמון}}|נס ציונה בת 75|1958/04/24|00400}}}}

חברת האוטובוסים הערבית שהפעילה קו מיפו ל[[עזה]] הקימה תחנה בכפר ומשרד בצמוד אליה.

בשנת [[1934]] החל [[מוח'תאר]] הכפר, שוקרי אל-תאג'י, בבניית מסגד בכפר. בכפר לא היה בית ספר וילדי הכפר למדו בבית הספר בכפר הסמוך [[סרפנד|סרפנד אל חרב]]. במהלך [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הכפר הפך למקור האספקה המרכזי של תושבי האזור בגלל מיקומו האסטרטגי על הדרך הראשית מ[[יפו]] דרומה.{{מקור}}

 

 

עם פרוץ מלחמת העצמאות והתערערות המצב הביטחוני עזבו התושבים המבוססים והעשירים יותר (למעלה מ-1,000) את הכפר בחודש ינואר [[1948]] בתקווה שיוכלו לשוב מאוחר יותר. יחידות סדירות של [[ההגנה]] נכנסו לכפר ב-17 באפריל ופינו מזרחה את מעט התושבים שנמצאו בו.{{הערה|{{דבר||ואדי חנין נכבש|1948/04/18|00103}}}}