השיחה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון פרמטרים בתבנית סרט: תסריטאי => תסריט, מפיק => הפקה, עורך => עריכה, במאי => בימוי, צלם => צילום
שורה 73:
 
==נושאים, השפעות ופרשנויות==
"השיחה" נתפס בעת הקרנתו הראשונית, ואף לאחר מכן, כאחד מגל "סרטי הפרנויה" של [[שנות ה-70]], שבאו כתגובה ל[[פרשת ווטרגייט]] ול[[מלחמת וייטנאם]], וביטאו את אובדן האמונה של האמריקאי הממוצע בממסד ובתאגידים הגדולים. שנת [[1974]], שבה הוקרן הסרט לראשונה, הייתה שנה שבה הוקרנו גם "[[צ'יינהטאון (סרט)|צ'יינהטאון]]" של [[רומן פולנסקי]] ו"[[המעקב]]" (Parralax View) של [[אלאןאלן ג'יי. פאקולה]], שעסקו בנושאים דומים, של שחיתות ממסדית ותאגידית, מעקבים והאזנות סתר. גל הסרטים נמשך לאורך שנות ה-70, וניתן להזכיר בו את "[[נערת הטלפון והבלש]]" של פאקולה מ-[[1971]] שקדם ל"השיחה", "[[שלושת ימי הקונדור]]" של [[סידני פולאק]] מ-[[1976]] ו"[[התפוצצות (סרט)|התפוצצות]]" (Blow Out) של [[בריאן דה פאלמה]] מ-[[1981]], שהושפע במפורש מ"השיחה", כמו גם סרטים נחשבים פחות כ"[[עקרון הדומינו]]" ([[1977]]) של [[סטנלי קריימר]], אף הוא בכיכוב הקמן, או "[[קפריקורן 1]]" ([[1978]]). כן יש להזכיר את הסרט "[[אויב המדינה]]" משנת [[1998]], בכיכובו של [[ויל סמית']] ובבימויו של [[טוני סקוט]], שבו שיחק הקמן תפקיד זהה לחלוטין של [[אומנות|אומן]] האזנות סתר מתבודד.
 
עם זאת, "השיחה" אינו סרט [[תאוריית קשר]] טיפוסי. כ[[מותחן (ז'אנר)|סרט מתח]], אמנם יש בו רעיון בסיסי טבוע היטב, ופיתולי עלילה המביאים לסיום דרמטי, אך עלילתו מלאה חורים. מבקר הקולנוע [[רוג'ר אברט]] העלה מספר רב של שאלות בעניין זה. למשל, כיצד ניתן להבין את רשלנותו המדהימה של קול הנותן לקלטות להיגנב, הנופל קורבן לתעלול ההקלטה של מוראן המקליט את שיחותיו הפרטיות, ומאפשר לביתו להיות נגוע במכשירי האזנה אותם אינו מוצא, עם היותו רב-אמן בתחומו?{{הערה|1=[http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/20010204/REVIEWS08/102040301/1023 השיחה], האתר של [[רוג'ר אברט]]}} אחרים העלו פגמים מבניים אחרים בתסריט, ושאלות לא פתוחות וסתירות רבות שנותרו במבנה העלילתי.{{הערה|ברנדה אוסטין סמית', [http://archive.sensesofcinema.com/contents/cteq/01/13/conversation.html#1 השיחה], אתר Senses of Cinema}} אך הסרט מתעלה על כל אלו, והוא בעיקרו תיאור לבטיו הפנימיים של קול, והתמודדותו עם נושאים כאחריות אישית, התמודדות עם הטכנולוגיה ובדידותו של היחיד בהמון.