הבדלים בין גרסאות בדף "ססיל מרגו"

נוספו 26 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
{{תמונה להחלפה}}
מ (הוספת קטגוריה:שופטים באמצעות HotCat)
מ ({{תמונה להחלפה}})
{{חייל
|שם=ססיל מרגו
|תמונה=[[קובץ:ססיל מרגו.jpg|200px]]{{תמונה להחלפה}}
|כיתוב=
|נולד=[[10 ביולי]] [[1915]]
|תפקידים צבאיים=מפקד [[טייסת]]
|מלחמות וקרבות=[[מלחמת העולם השנייה]]
|עיטורים=[[אות השירות המצוין]]{{ש}} [[צלב התעופה המצוינת (בריטניה)|צלב התעופה המצוינת]]
|תפקידים אזרחיים=[[שופט]] בית המשפט העליון בדרום אפריקה
|הנצחה=
}}
'''ססיל סטנלי מרגו''' (ב[[אנגלית]]: '''Cecil Stanley Margo'''; {{כ}}[[10 ביולי]] [[1915]] – [[19 בנובמבר]] [[2000]]) היה [[עורך דין]] [[דרום אפריקה|דרום אפריקאי]] [[יהודים|יהודי]]. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] שימש מרגו כ[[טייס]] [[מפציץ]] בשורות [[חיל האוויר הדרום-אפריקאי]], והגיע לדרגת [[קולונל]]. עם הקמת [[צה"ל]] הוזמן מרגו על ידי [[דוד בן-גוריון]] להיות יועצו האישי להקמת [[חיל האוויר הישראלי]], והצעותיו של מרגו הפכו להיות הבסיסלבסיס לארגונו של החיל ולתפקידו בצה"ל. לאחר שדחה הצעה להתמנות למפקד החיל, שב לדרום אפריקה, בה הגיע במשך השנים לכהונת שופט בבית המשפט העליון במדינה.
 
==קורות חייו==
 
==חיל האוויר הישראלי==
לאחר מלחמת העולם שב מרגו לדרום אפריקה ולקריירה כעורך דין, וזכה להצלחה רבה. ב-[[1948]] מרגו עשה דרכו לישראל, כדי לשמש כיועצו האישי להקמת [[חיל האוויר הישראלי]].
 
הסיבה לכך הייתה ויכוח פנימי סוער שהתנהל בצמרת [[צה"ל]], שזה עתה נוסד, לגבי מקומו וסמכויותיו של חיל האוויר. הפיקוד העליון של צה"ל ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו [[חיל התותחנים]]. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים: על פי תפיסה זו כל ענייני החיל, כמו [[חיל חימוש|חימוש]], [[לוגיסטיקה]] ותחזוקה, [[קשר רדיו|קשר]], [[תובלה צבאית|תובלה]], [[כוח אדם]] ו[[שלישות]] ואף [[מודיעין צבאי|מודיעין]] אמורים להגיע מהמעטפת הכלל צה"לית כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות [[טייס]], אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה [[ישראל עמיר]] למפקד הראשון של חיל האוויר, למרותאף על פי שלא היה לו עבר כאיש תעופה.{{הערה|שם=חורי|{{אתר חיל האוויר|דודי חורי|כל ההתחלות קשות|1327-22380|24 ביוני 2004}}.}}
 
בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על מועמד - [[אהרן רמז]], ששירת כ[[טייס קרב]] ב[[חיל האוויר המלכותי]] הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (ב[[אנגלית]]: Flight Sergent, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת [[רב סמל מתקדם (צה"ל)|רב סמל מתקדם]] בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל.{{הערה|{{אתר חיל האוויר|[[ליאור שליין]]|אהרון רמז ז"ל, המפקד השני (יולי 1948 - דצמבר 1950)|969-16581|1 בדצמבר 1997}}.}}{{הערה|[http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm אהרן רמז] באתר [http://brew.clients.ch/raf41sqdn.htm על טייסת 41] בחיל האוויר המלכותי שבה שירת.}}
בנוסף לוויכוח על המבנה הארגוני חשו אנשי חיל האוויר שוני תרבותי עמוק בינם לבין שאר צה"ל: רוב אנשי [[צוות אוויר|צוות האוויר]] באותו זמן היו [[מח"ל|מתנדבים מחוץ לארץ]] (שנקראו מח"ל). בניגוד לרוב המתנדבים, חלק מאלה שהגיעו לחיל האוויר לא היו יהודים, והיו רגילים להתנהגות המקובלת בחילות אוויר זרים: {{ציטוטון|בשבילם עדיין היינו אלמנט זר. השפה הרשמית שלנו הייתה אנגלית. הטייסים שלנו גרו בבתי מלון, השתכרו והרסו בארים בתל אביב, בזמן שכל האחרים ישנו בשוחות}}.{{הערה|דברי אהרן רמז, כפי שהם מובאים בספר "עליונות אווירית", מאת אהוד יונאי, עמ' 46.}}
 
המחלוקת יצרה קשיים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר [[קרבות עשרת הימים]], באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו.{{הערה|שם=יונאי|אהוד יונאי, עמ' 45.}} היה ברור שיש צורך בצעדים עמוקים, ובעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה בן-גוריון לססיל מרגו וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר. מרגו סיפר בזיכרונותיו כי חש חובה אישית להיענות לבקשה, למרותאף על פי שכבר היה נשוי ואב לילד.
 
מרגו הגיע לארץ ב-[[12 ביולי]], ולאחר כמה שבועות הגיש לבן-גוריון את המלצותיו. מרגו קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן - מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית ומבצעית. מרגו הציע דרכים לארגון פנימי של עבודת החיל ולממשק של החיל עם המטכ"ל, ודרש שהשינוי יתרחש בתוך זמן קצר. המלצותיו של מרגו הביאו להתנגדות רבה. אחד הנושאים שעליהם התנהל ויכוח חריף במיוחד היה השליטה במערך ה[[מכ"ם]] בצה"ל. באותה תקופה לא היו כלל מכשירים כאלה בישראל, אך מרגו עמד על כך שהכרחי לרכשם, ושמערך המכ"ם יהיה בשליטת חיל האוויר.
כעורך דין ומאוחר יותר כשופט נודע מרגו, בין השאר, בתרומתו לחקירת [[אסון תעופה|אסונות תעופה]]. הוא מונה לחקירת כמה אסונות מפורסמים, ובהם התרסקות המטוס שבה נהרג [[מזכ"ל האו"ם]] [[דאג המרשלד]], ב-[[18 בספטמבר]] [[1961]]; אסון התעופה שבו נהרג סמורה מאשל, נשיא [[מוזמביק]], ב-[[19 באוקטובר]] [[1986]]; ועוד.
 
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] חשדות כנגד מרגו כאילו היטה חלק מן החקירות כדי להסתיר פשעים של [[ממשלת דרום אפריקה]], בתקופת משטר האפרטהייד. גראסה מאשל, אלמנתו של סמורה מאשל (ומאוחר יותר אשתו של [[נלסון מנדלה]]) טענה שהחקירה אותה ניהל מרגו נועדה להסתיר את האמת על ההתרסקות, שהייתה - לדבריה - תוצאה של פעילות לא -חוקית של הממשלה. זאת, למרותאף על פי שהחקירה הייתה רב -לאומית והשתתפו בה מומחים מכמה מדינות, בהן [[בריטניה]], [[ארצות הברית]] ו[[יפן]]. בעקבות האשמותיה החליטה ממשלת דרום אפריקה ב-[[2007]] לפתוח שוב את החקירה.
 
מקרה אחר אותו חקר מרגו כשופט היה התרסקות מטוס [[בואינג 747]] של חברת [[סאות' אפריקן איירווייז]], בו פרצה שריפה במהלך הטיסה. המטוס התרסק ל{{ה|אוקיינוס ההודי}} ליד [[מאוריציוס]] ב-[[28 בנובמבר]] [[1987]]. ועדת החקירה שבראשה עמד מרגו לא הצליחה לקבוע את הסיבה לשריפה, שפרצה בתא המטען של המטוס. היו שטענו שהמטוס נשא חומרים כימיים אסורים, שנועדו ל[[תוכנית הגרעין של דרום אפריקה]], וכי מרגו נדרש על ידי הממשלה להסתיר את הדבר ולמנוע משיכת תשומת לב בינלאומית. טענות אלה נסתרות על ידי העובדות שמרגו מינה מומחים בינלאומיים לחקירה, וכי עמד על כך שה[[קופסה שחורה (תעופה)|"הקופסה השחורה"]] ובה ההקלטות מ[[תא הטייס]] תחולץ מן העומק הרב שבו היתה, 4,900 מטרים מתחת לפני הים (זהו העומק הרב ביותר שממנו חולץ ציוד כלשהו אי פעם). [[ועדת האמת והפיוס]] שהוקמה בדרום אפריקה לאחר קריסת משטר האפרטהייד כדי לחקור את פשעי המשטר חקרה ביסודיות את מסקנות הוועדה, אך לא מצאה ממצאים שיצדיקו את סתירת מסקנותיה.