חולדה ובור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: הסרת {{בעבודה}}
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
סיפור "'''[[חולדה]] ו[[בור (חלל באדמה)|בורבוֹר]]'''" הוא [[אגדה (יהדות)|אגדה]] הנרמזת ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]], ועוסקת בחשיבות קיומה של [[שבועת אמונים]].
 
==מקורות האגדה==
המקור התלמודי רק רומז לקיומה של האגדה: "ואמר [[רבי אמי]]: בוא וראה כמה גדולים בעלי אמנהאמונה, מנין – מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור – כך המאמין בהקדושב[[הקדוש ברוך הוא]] על אחת כמה וכמה" ({{בבלי|תענית|ח|א}}).
 
[[רש"י]] ב[[פירוש רש"י לתלמוד|פירושו]] מציג בקצרה את האגדה הנרמזת בתלמוד:
:מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבהלרִיבָה [נערה] אחת שישאנהשיִשָּׂאֶנָּה. אמרה "מי מעיד?" והיה שם בור אחד וחולדה. אמר הבחור: "בור וחולדה עדים בדבר". לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת והוליד שני בנים, אחד נפל לבור ומת ואחד נשכתונְשָׁכַתּוּ חולדה ומת. אמרה לו אשתו: "מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה"; ואמר לה כך וכך היה המעשה.
ה[[תוספות]] ממשיכים ומרחיבים:
:מעשה היה בנערה אחת. הייתה רוצה לילךלֵילֵךְ לבית אביה, והיה בור בדרך ונפלה. ובא בחור אחד, ואמר: "אם אני אעליך תנשאי לי?" אמרה לו: "הן", ונשבעו ביניהן שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר. ואמרו: "מי מעיד בינינו.?" והייתה חולדה אחת הולכת לפני הבור, ואמרו: "אלו שנים, בור וחולדה יהיו עדים בינינו". והלכו לדרכם. והיא עמדה בשבועתה, והוא נשא אשה אחרת וילדה בן, באה חולדה ונשכתו ומת. וילדה לו בן שני – ונפל לבור ומת. אמרה לו אשתו: "מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם?" נזכר השבועה, וסיפר לאשתו כל המעשה. אמרה לו: "אם כן, חזור וקחנה". וכתב לה [[גט]], והלך ונשא את הבתולה.
 
נוסח מפורט של האגדה מופיע בספרו של רבי [[נתן מרומי]], בן [[המאה ה-11]], "[[הערוך]]".{{הערה|{{HebrewBooks|נתן בן יחיאל|ספר הערוך|43084|1599|עמוד=119}}}}
 
==בספרות העברית==
בכתב העת "[[המאסף]]" הופיעה בשנים 1810–1811 גרסתו של [[משה פיליפזון]], "מעשה חולדה ובור הנזכר בתלמוד". כעבור 35 שנים פרסם בנו, [[לודוויג פיליפזון]], את הסיפור "Hispania uns Jerusalem", המרחיב את סיפור חולדה ובור.{{הערה|נעמי זהר, "חולדה ואברהם": גירסתו של פיליפזון לסיפור "חולדה ובור", '''[[דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות]]''' יא, 1993, עמ' 61–68. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23531175}}}}
 
בעקבות אגדת חולדה ובור כתב [[אליהו מרדכי ורבל|אליהו מרדכי וֶרבֶּל]] את ה[[פואמה]] "עדים נאמנים או חולדה ובור", שיצאה לאור בו([[וילנה]] בשנת [[1852]]).{{הערה|[http://books.google.com/books?id=wNlEAAAAYAAJ&printsec=frontcover&dq=%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D+%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D&hl=iw&ei=Q4Z7TrioHM_LtAbLpe3QDw&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=2&ved=0CC8Q6AEwAQ#v=onepage&q&f=false עדים נאמנים או חולדה ובור], באתר [[גוגל ספרים]]}} בעקבות פואמה זו כתב בשנת 1880 המחזאי [[אברהם גולדפדן]], חתנו של ורבל, את ה[[אופרטה]] המפורסמת "[[שולמית]]".
 
ברומן "[[כאב (רומן)|כאב]]" מאת [[צרויה שלו]] מתלבטת הגיבורה בין שמירת נישואיה, שבהם נולדו לה בן ובת, ובין חזרה לאהוב נעוריה, איתן, שנטש אותה כשלושים שנה קודם לכן ולפתע חזר לחייה. במחשבותיה עולה סיפור חולדה ובור: "בלב חרד היא נזכרת בסיפור התלמודי על הגבר שהפר את הבטחתו לשאת נערה שפגש בדרך, נשא אשה אחרת ואיבד את ילדיו במיתות משונות עד שחזר אליה. תמיד כשלימדה אותו חשבה על איתן, אבל באגדה המשיכה אותה נערה לחכות לו, גם אם נאלצה להעמיד פנים כי יצאה מדעתה כדי שלא ישיאוה לאחר, ואילו היא הקימה משפחה ועל כן ילדיה בסכנה, לא רק ילדיו שלו".{{הערה|צרויה שלו, '''כאב''', [[הוצאת כתר]], 2015, עמ' 171}} גם ב"כאב" יש שני עדים לא אנושיים להבטחתו של איתן, מעיין ועץ תות.
שורה 32:
* נעמי זֹהר, "סיפור חולדה ובור בספרות ההשכלה", '''[[בקורת ופרשנות]]''' 30, אוגוסט 1994, עמ' 121–155.
* [[בן-עמי פיינגולד]], "גלגולו של מוטיב הזיווג הכפול", '''מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי''' ז, תשמ"ד, עמ' 22–48. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23356247}}
* [[דב סדן]], "לאגדת חולדה ובור - קצת חומר לפולמוס שולמית", '''[[מולד (כתב עת)|מולד]]"''' טו, תשי"ז-תשי"ח, עמ' 467–468.
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 44:
 
[[קטגוריה:אגדות יהודיות]]
[[קטגוריה:תלמוד]]