הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות

מהותו של ההסכם הייתה ויתור היסטורי מצידה של עיראק על שטחים, תמורת הבטחה איראנית להפסיק מלעורר מרידות פנים-עיראקיות שערערו את יציבות משטר הבעת'. לשאה האיראני היה אינטרס משלו לסיום הסכסוך, מתקפת צבא עיראק בקיץ 1974 הצליחה לכבוש שטחים כורדיים רבים. בשנים קודמות של הסכסוך, הכורדים ניצלו את חודשי החורף המושלגים כדי לשוב ולתפוס את הטריטוריה שאיבדו. עם זאת, בחורף של 1975 הכורדים לא הצליחו לעשות זאת, והמתקפה העיראקית הצפויה באביב הייתה עלולה לחסל את ההתנגדות הכורדית לחלוטין. השאה לא היה מוכן לשמר התנגדות זו במחיר הגברת המעורבות הצבאית של מדינתו בסכסוך, מחשש להתדרדותלהתדרדרות למלחמה בהיקף מלא עם עיראק. מלבד זאת, השאה השתמש בכורדים כדי להשיג את הנחוץ לו מעיראק, ולא היה מעוניין בהצלחת מאבקם.{{הערה|1=[http://www.internationalrelations.house.gov/110/tak013107.htm עדות] החוקר הבכיר ריי טקאי ממכון המחקר ה"מועצה ליחסי חוץ" (CFR) בפני ועדת יחסי החוץ של [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים האמריקני]] מ-[[31 בינואר]] [[2007]].}} הצלחת המאבק הכורדי והשגת עצמאות מסוימת לכורדים בעיראק, עלולה הייתה לגרום לעליית תביעה דומה מצד המיעוט הכורדי באיראן.{{הערה|1=הערכה מפי נציג סובייטי בבגדאד לאוזני נציג אמריקני. [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=19454&dt=1572&dl=823 דיווח] הנציגות מ-[[19 בפברואר]] [[1974]]. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00085.}} החלטה הרת גורל זו התקבלה על ידי השאה באופן עצמאי, מבלי התייעצות עם גורמים בכירים אחרים ושיקפה את מגמת החלשות השפעתם של מקורבים ויועצים לשאה.{{הערה|שם=US}}