תקופת הגיבוש האתיופית – הבדלי גרסאות

כאשר תוודרוס השני נעשה חזק מדי מכדי שאפשר להתעלם ממנו, הוא מונה ל[[דג'אזמאץ]] של [[קווארה]] על ידי הקיסרית מנאן והתחתן עם נכדתה תוובץ' עלי, בתו של [[ראס]] [[באגמדיר]] [[עלי השני, צ'יף יג'ו|עלי השני]] וסגן הקיסר ב-[[1845]]. ב[[אוקטובר]] [[1846]] תקף קאסה היילו ובזז את אזור [[דאמבייה]]{{הערה|1=העיר [[גונדר]] נמצאת במרכזה.}}, בינואר [[1847]] הוא המשיך בתוכניתו לכבוש את גונדר. כאשר קאסה ביטל את תוכניתו לכיבושה של גונדר, הקיסרית מנאן שלח את צבאה צפונית ל[[אגם טאנה]], קאסה היילו הביס בקלות את [[צבא]] הקיסרית ולקח אותה בשבי יחד עם בעלה הקיסר [[יוהנס השלישי, קיסר אתיופיה|יוהנס השלישי]]. בנו החורג של הקיסר וסגנו [[עלי השני, צ'יף יג'ו|עלי השני]] בחר לתת ולשאת עם קאסה היילו, עלי השני נתן לקאסה היילו לשלוט בכל האזור שמ[[צפון]] ומ[[מערב]] לאגם טאנה ובתמורה לכך שישחרר את אמו מהשבי.

לאחר שהצליח להביס את צבא הקיסר תוודרוס היה כעת השליט המרכזי ביותר בצפון ולכן הוא החליט שכעת זה הזמן לאחד את ה[[אימפריה]] תחת שלטון אחד וחזק. הוא החל לצעוד עם כוחתיו אל עבר מחוזות [[וואלו]], [[לסתה]] וו[[וג]] ב[[מרץ]] [[1855]] והוביל מערכה אכזרית להכפפת האזור תחת שלטונו. השליטים המקומיים [[שושלת יג'ו]] וה[[זאגווה]] התנגדו באופן עז לכוחותיו של הקיסר כמו כן גם ה[[מאמדוץ']] ה[[מוסלמים]]. בווג ובלסתה הלחימה הייתה אכזרית ואחת מהדוגמאות הם שהיורש לכתר [[וגשום]] מהזאגווה [[גברה מדהין]]{{הערה|1=אביו של וגשום גובזה ידוע גם כקיסר [[תקלה גיורגיס השני]].}} הוצא להורג ונתלה על עץ. מהלך זה של הקיסר גרם לפחד וכעס בווג ובלסתה. במחוז וואלו במקביל התנהל מאבק ירושה בין האחים למחצה לכתר וואלו משושלת המאמדוץ' [[אבא ווטאוו]] ו[[האימאם אמאדה]] מאבק שהגיע ללוחמה בין המחנות אך שניהם התאחדו בסופו של דבר ונלחמו כנגד הקיסר באכזריות רבה. המשך המערכה בוואלו הוביל להתנגדות רבה יותר והקיסר השיב באכזריות שכללה קטיעת אבריםאיברים. בסופו של דבר הקיסר לכד את אבא ווטאוו וכלא אותו ב[[מקדלה]] ב-[[12 בספטמבר]] ובכך הסתיימה הלחימה בת שבעת החודשים לכיבוש וואלו ביום השני ל[[ראש השנה האתיופי]]. מאוחר יותר האימאם אמאדה נתפס גם הוא ויחד עם תומכיו ה[[אצילי]]ם נאסר. אמאדה הוטבל לנצרות והקיסר הפך לסנדק שלו. מקדלה נהפכה לבית כלא של אסירים פוליטיים.

לאחר מותו של תקלה גיורגיס השני קאסה מרצ'ה היה בעל יתרון צבאי גדול מעל כל יריביו האחרים שטענו ולכן הכתיר את עצמו לקיסר אתיופיה בשם יוהנס הרביעי{{הערה|1=כונה הקיסר ג'ון על ידי האירופאים.}}. ליוהנס היו מתנגדים פניימים כמו מלך שאווה [[מנליק השני]] שטען גם הוא לכתר הקיסרי וראס אדאל שקיבל מיוהנס את התואר מלך גוג'אם והוכתר בשם [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] על מנת שייתמוך בו. יוהנס שאף להחליש את ההגמוניה של מנליק השני בדרום ולכן הכתיר את היימנות למלך של [[ממלכת קאפה|קאפה]]. בזמן זה גוג'אם שלטה על שטחים נרחבים בתוך [[האימפריה האתיופית]] וכללה שטחים מהממלכות באזור [[מחוז וואלגה|וואלגה]] והגיעה בשיאה עד ל[[נהר גיב]]. מנליק כעס מההכתרה של היימנות למלך קאפה ולכן יצא לקמפיין צבאי כנגד היימנות בגוג'אם, ב[[קרב אמבבו]]{{הערה|1=אמבבו היא עיירה הנמצאת בצפונה של [[מחוז וואלגה|וואלגה]].}} גוג'אם הפסידה והיימנות יחד עם בניו נשלחו ל[[אנטוטו]], בסופו של דבר מנליק השני ותקלה היימנות הגיעו להסדר, היימנות הכיר במנליק כמלך קאפה ובתמורה קיבל זהב ויהלומים. יוהנס ראה שאינו יכול על שני המלכים יחד ולכן פנה בידידות ובתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] נישאה לבנו [[אראיה סלאסי]] שניתן לו גם התואר ראס והיה המושל של [[וואלו]].

[[קובץ:Muhammad Ahmad al-Mahdi.jpg|שמאל|ממוזער|225px|מוחמד אחמד "המהדי המשוגע", מייסד סודאן המהדיסטית והאחראי למות יוהנס הרביעי.]]כאשר [[מוחמד אחמד]] הכריז על עצמו כ[[מהדי]] הוא החל להילחם יחד עם חסידיו{{הערה|1=המכונים בשם מדהיסטים על שמו של מוחמד אחמד "המהדי המשוגע".}} כנגד מצרים ובריטניה אך גם באתיופיה בגלל התערבותה. המהדיסטים החלו בתחילה לפלוש ל[[דמביה]], והקיסר שבו בזמן היה עסוק עם האיטלקים בצפון, שלח את מלך [[גוג'אם]] [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] להילחם כנגדם, אך הפסיד בקרב כנגד המהדיסטים ובתו נלקחה בשבי והוצאה להורג. בעקבות זאת המהדיסטים שלטו באופן כמעט בלתי מוגבל ב[[מערב]] [[באגמדיר]], מלך [[שאווה]] [[מנליק השני]] נקרא על ידי הקיסר לעזור למלך גוג'אם להילחם במהדיסטים, שילוב זה היה קטלני ולא טוב ליוהנוס שני המלכים כרתו ברית להפיל את הקיסר יוהנס הרביעי, יוהנס רתח ועזב את האיטלקים שהיו נצורים ב[[סאטי (עיר)|סאטי]] והחל לצעוד לעבר דרום באגמדיר לכיוון גוג'אם ושיגר קמפיין אכזרי כנגד תקלה היימנות, בעקבות זאת מלך גוג'אם התנצל בפני הקיסר והאשים את מלך [[שאווה]] בהסתה למרד, כרגע בראש מעיני הקיסר היה הענשת שאווה ומנליק השני, בלי תמיכת גוג'אם אצילי שאווה פחדו מפלישת הקיסר לאזור.

לאחר שתוודרוס מת תקלה גיורגיס השני המליך עצמו לקיסר, למרותאף על פי שמנליק רצה להמליך את עצמו ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]] הוא לא עשה זאת על מנת לא להיכנס לסכסוכים פנמיים אחרי שגיורגיס מת קאסה מרצ'ה הכתיר את עצמו לקיסר ושוב מנליק שחשק בתואר הקיסרי וויתר ולא נלחם עד הסוף על הכתר. בתקופה זו שהוא היה בצד הוא למעשה הרחיב את ממלכתו [[שאווה]]. מזרח [[גוראגה]] נכבשה כמעט ללא כל התנגדות אך היה קושי עצום בלכבוש את אזור [[ארסי]] וכל האזור ה[[מערב]]י משאווה. אחרי שהביס את מלך [[גוג'אם]] [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] בשנת [[1882]] מנליק היה יכול לכבוש ולספח את [[לאקה נקמט]], [[לאקה קאלם]], את ממלכות [[אזור גיב]] [[ממלכת גארה|גארה]], [[ממלכת גומה|גומה]], [[ממלכת גארו|גארו]], [[ממלכת גאמה|גאמה]], [[לימו-אנאראה]] אך לא את [[ממלכת ג'ימה]] הסכימה להיות מדינת חסות של שאווה, יחד עם ג'ימה שאווה הצליחה לכבוש את [[מחוז ילובור|ילובור]], [[קולו]] ו[[קונטה]] בשנת [[1889]], [[קמבטה]] נכבשה ב-[[1890]], שנה מאוחר יותר נכבשו [[אוגדן]], [[מחוז בלה|בלה]] ו[[מחוז סידאמו|סידאמו]] ובכך הצליחה לספח את [[גמו גופה|גופה]] ו[[ממלכת וואליטה|וואליטה]] ב-[[1894]] שלוש שנים אחרי כן [[ממלכת קאפה]] נכבשה. כאשר ה[[מצרים]] פינו את אזור [[הרר]] במאי [[1885]] האמיר עבדולהי החל לשלוט בהרר, עבדולהי היה מוסלמי קיצוני שהציק לתושבים הנוצרים בממלכתו. כאשר נוצרים איטלקיים נרצחו על ידי חילי האמיר באוגדן ב[[אפריל]] [[1886]], מנליק השני ראה את זה כתירוץ ונכנס עם צבאו להרר{{הערה|1=הסיבה האמיתי לכיבושה של הרר הייתה המיקום הנוח שלה בדרך לעיר טג'ורה שבג'יבוטי, ובכך שהיא הייתה עיר כלכלית חשובה.}}. אך לפני שמנליק תקף, הוא הציע לאמיר של הרר להפוך את מדינתו למדינת חסות של שאווה, האמיר סירב ופתח בתקפה על מנליק ב-[[6 בינואר]] [[1887]]. מנליק הביס את האמיר שברח ל[[סומליה]], מנליק מינה את בן דודו [[ראס מקונן|ווולדה מיכאל גודסה]] אביו של [[היילה סלאסי]] כמושל [[הרר]]. [[קובץ:Menelik campaign map 1 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיבושי מנליק וקרבות נגד הסודאנים והאיטלקים]]

מנליק השני בחן את "השפעתה של רומא" בכך שהוא קיבל לאתיופה יועצים צרפתים איטלקים, ואף חתם עם הבריטים על הסכם, בלי הרשעתה של איטליה לגבי הגבולות של אתיופיה עם הקולוניה החדשה [[סומלילנד הבריטית]] ב[[האאד]]. האיטלקים ששלטו באופן פעיל וצבאי מסביב לאתיופיה בקולוניות החדשות שלהם [[סומלילנד האיטלקית]] ו[[אריתריאה]] ראו שאתיופיה אינה מצייתת להם ולכן החליטו לפלוש אליה ב-[[1895]] דרך אריתריאה. הקיסר מנליק קרא לכל אזרחי אתיופיה לקרב כנגד האיטלקים ואכן רבים מהמלכים החשובים, [[ראס]]ים, הגיעו והביאו חיילים עימם. צבא [[שאווה]] שהיה חמוש עם הרובים והתותחים האיטלקיים הגיע חיילי [[הרר]] הגיעו בפיקודו של [[ראס מקונן]], ואפילו [[ראס מנגשה]] הטוען לכתר הגיע עם חייליו ה[[תגרים]], הראסים מ[[בגמדיר]] ו[[גוג'ם]] הגיעו עם חיילים רבים, פרשי ה[[אורומו (עם)|גאלה]] הגיעו למרותאף על פי שארצם נכבשה לא מזמן על ידי מנליק ועוד כולם התאחדו כנגד הפלישה האיטלקית.

ב-[[1906]] מנליק חלה והיו לו ארבעה יורשים אפשריים: על פי הכללים המסורתיים של השושלת הבא אחריו יהיה צאצא בקו זכרי של [[השושלת הסולומונית]] הדג'אזמץ' [[טאיה גולילט]], לאחריו ישנם עוד שלושה יורשים כולם צאצאים בקו נשי: ישנם את שני נכדיו מבתו [[שאווה ראגגה]] הגדול הוא ה[[דג'אזמץ']] (רוזן) [[וווסן סגד]] בנו של [[וודדג'ו גובנה]] בעלה לשעבר של שאווה ראגגה והשני הוא [[ליג' ייאסו]] בנה מבעלה הנוכחי [[מיכאל עלי|ראס מיכאל]] מ[[וואלו]] וילדתו של מנליק השני זאודיתו שהתחתנה עם ראס [[גוגסה וואל]] אחיינה של אשת מנליק, הקיסרית [[טיטו בטול]]. מנליק החל לסנן את המועמדים מנליק לא רצה לשקול את טאיה גולילט כיורש בגלל השנאה אליו. וווסן סגד סונן משום שחלה ב[[שחפת]] והיה ברור שהאצולה לא תבחר באישה כקסרית וכך זאודיתו לא נשקלה כמועמדת{{הערה|1=Marcus, Harold G. (1995). The Life and Times of Menelik II: Ethiopia 1844-1913. Lawrenceville: Red Sea Press, p. 229. {{ISBN|1-56902-010-8}}.}}. אחרי שחטף [[שבץ]] בזמן שעלה לרגל ל[[דברה ליבנוס]] ב[[יוני]] [[1908]] הוא הודיע לשרים ליועצים ולכל הראסים הגדולים שנכדו ליג' ייאסו יירש אותו, ייאסו היה רק בן 12 ועדין לא היה יכול לשלוט באתיופיה ולכן מינו בהסכמתו של מנליק את ראס [[טסמה נדאוו]] ל[[אנדרסה]] (סגן קיסר) כל הראסים האחרים ניסו להשיג כוח על חשבון הקיסר באזורם, ואפילו אשת הקיסר [[טיטו בטול]] ניסתה לקחת נתח מהשלטון ולמנות לקיסר את אחיינה גוגסה וואל או את אשתו [[זאודיתו]], בתו של מנליק לקיסרית{{הערה|1=Marcus, p. 231.}}.

אך באתיופיה רבים מן השמרנים כגון [[הבטה גיורגיס]] שר המלחמה לא ראו זאת כקדמה והתנגדו לביטול העבדות ולסיוריו של יורש העצר, לא רק בממשלה היו לטפרי מתנגדים אלה גם ה[[אפיפיור]] הקופטי [[קיריל החמישי]] שהתנגד למינוי יילד אתיופיה לעמוד בראש הכנסייה האתיופית, שלזה שאף טפרי סיום השליטה המצרית ופאטריך אלכסנדריה בנצרות האתיופית. השמרניים האתיופים ניסו להפיל את טפרי ולהתנקש בו, אשת טפרי [[מנאן]] שגילתה תוכנית זו הזהירה את בעלה והוא פנה לקיסרית זאודיתו כועס ורותח. על מנת לפייס את טפרי הוא הועלה בדרגת אצולה מראס לנגוס ב[[נובמבר]] [[1928]]. ההכתרה הזו של טפרי הייתה שנויה במחלוקת משום שלמעשה לא שלט בממלכה כולשהיכלשהי בתוך [[האימפריה האתיופית]] אלא היה נמצא בבירה לצד הקיסרית, דבר שכזה לא היה קיים אף פעם בהיסטוריה האתיופית, מתנגדיו ראו בזה עלבון לקיסרית כגון ה[[דג'אזמץ']] [[באלצ'ה סאפו]] ו[[ראס]] [[גוגסה וואלה]] בעלה של הקיסרית שניהל מרד כנגד טפרי וצעד עם צבאו מ[[גונדר]] ל[[אדיס אבבה]] אך הובס ב[[קרב אנצ'יאם]] ב-[[31 במרץ]] [[1930]]. הידיעה על מות בעלה של הקיסרית השפיעה על זאודיתו והיא נפטרה ב[[אפריל]] 1930.

למרותאף על פי שהקיסרית זאודיתו נפטרה ב[[אפריל]] זה היה רק ב[[נובמבר]] כאשר הנגוס טפרי הוכתר כקיסר אתיופיה, הקיסר החדש החל תוכנית של מרכוז מבנה המדינה. הוא יזם חוקה לאימפריה האתיופית, שהייתה מבוססת על [[חוקת מייג'י]] ה[[יפן|יפנית]], והחוקה הכתובה הראשונה נכנסה לתוקף ב-[[1931]], והחליפה להלכה את ה[[כברה נגסט]] כמקור ה[[לגיטימציה]] של ה[[קיסר (תואר)|קיסר]].