דגש חזק – הבדלי גרסאות

המימוש ה[[פונטיקה|פונטי]] (ההיגוי) של הדגש החזק, מתבטא בהגיית העיצור למשך זמן ארוך מהרגיל, אך ב[[עברית ישראלית]] הוא מבוטא ללא הארכת זמן ההיגוי של העיצור. כך, ב[[עבריתבעברית ישראלית]] לא מורגש שום הבדל בין היגוי של עיצור מוכפל לעיצור רגיל (למעט ההיגוי הרפה של אותיות בגד כפת), כפי שב[[עבריתשבעברית ישראלית]], לא מורגש שום הבדל בין [[ע]]י"ן ל[[א]]ל"ף, [[ק]]ו"ף ו[[כ]]"ף או [[פתח (ניקוד)|פתח]] [[חטף פתח]] וקמץ.

זיהוי הדגש החזק באותיות בגד כפ"ת, נעשה באמצעות שיטת הפסילה (אלימינציה). זאת, מאחר שה[[דגש קל|דגש הקל]] והדגש החזק לא יכולים לגור "בצוותא חדא". היינו, או שיש [[דגש קל]] או שיש דגש חזק והם לא יכולים לחול יחד{{הערה|זו כנראה הסיבה לכך שנקבע סימן אחד לשתי התופעות.}}. הזיהוי בשיטת האלימינציה נעשה כך: קודם יש לבדוק אם ייתכן שמדובר ב[[דגשבדגש קל]]. אם לא - מדובר בדגש חזק.

זיהוי סוג הדגש באות בגד כפת הבאה בתוך מילה (האם מדובר בדגש חזק או [[דגש קל|דגש קל):]] אם קדם לאות הבגד כפת שווא נח, מדובר ב[[דגשבדגש קל]]{{הערה|כל שווא שקודם לדגש הוא שווא נח, היות שלאחר שווא נע לא יבוא לעולם דגש כלשהו (אות ובתוכה נקודה).}}, ואם לא - מדובר בדגש חזק. מבחינה מעשית, אם מופיע שווא לפני דגש, מדובר ב[[דגשבדגש קל]], היות שדגש חזק בא בתוך מילה, רק לאחר תנועה, ולא לאחר שווא, כך שאם בתוך מילה מופיע שווא לפני אות דגושה, מדובר ב[[דגשבדגש קל]].

זיהוי הדגש החזק באות בגד כפת הבאה בראש מילה קשה בהרבה. ב[[עברית ישראלית]] בה אין הבדל בהיגוי דגש חזק ל[[דגש קל]] - הוגים את אות הבגד כפת בצורתה הקשה, כעיצור סותם, אלא אם היא מוקפת (דבוקה למילה שלפניה במקף. למשל כמו כן, על פי-כן). לעומת זאת ב[[עברית מקראית|בעברית מקראית]], יש קושי רב לזהות באיזה דגש מדובר, באות בגד כפת הבאה בראש מילה. זאת, לאור מורכבותם של התנאים לתחולת כלל ה[[דחיק]], הגורם לדגש חזק בראש מילה, גם באותיות בגד כפת. כיום, מעטים מבדילים ב[[קריאת התורה]], בין דגש חזק ובין [[דגש קל]], באות בגד כפת הבאה בראש מילה{{הערה|לשמיעת קריאה בתורה בה שומעים היטב את ההבדל בין דגש חזק לדגש קל לרבות באות בגד כפת הבאה בראש מילה ראה בקישור החיצוני [https://www.youtube.com/channel/UCVw5ZNlefXVJXSHowanaiwQ].}}.

דגש חזק (בניגוד ל[[דגש קל]]) עשוי להתקיים בכל העיצורים למעט [[עיצורים סדקיים|העיצורים הסדקיים]] [[א]], [[ה]], [[עיצורים לועיים|העיצורים הלועיים]] [[ח]], [[ע]] והעיצור [[ר]] (נקודה בתוך האות [[ה]] בסוף מילה מכונה [[מפיק (לשון)|מפיק]] ומשמעותה היא, כי יש להגות את האות ה', כאילו היא מנוקדת בשווא נח). ביחס לעיצור [[ר]] המצב מסובך יותר, משום שיש מסורת קריאה וכתבי יד של טקסטים מ[[לשון חז"ל]] הנוהגים באופן סדיר דגש חזק בעיצור ר, ונשמרו לכך שרידים בכמה מקומות אפילו ב[[נוסח המקרא]] שבידינו{{הערה|וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַ'''רְּ'''עִמָהּ, מַעֲנֶה '''רַּ'''ךְ יָשִׁיב חֵמָה, שֶׁ'''רֹּ'''אשִׁי נִמְלָא טָל.}}. לעתים, במקומות שאמור להופיע בהם דגש חזק באות גרונית, מתארכת התנועה הקודמת כ"פיצוי" לאי-הופעת הדגש, תופעה המכונה "[[תשלום דגש]]" או "הארכת תמורה".

* {{מטח||הגה וצורות : דגשים|13724}}