מיין קאמפף – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Erstausgabe von Mein Kampf.jpg|ממוזער|250px|עטיפת המהדורה הראשונה של "מיין קמפףקאמפף"]]

'''מיין קמפףקאמפף''' (ב[[גרמנית]]: '''Mein Kampf'''; ב[[עברית]]: "'''מלחמתי'''" או "'''מאבקי'''") הוא ספר שכתב [[אדולף היטלר]] בזמן ישיבתו ב[[כלא לנדסברג]] בעקבות ניסיון ההפיכה של [[הפוטש במרתף הבירה]] בשנת [[1923]]. בספר פירט היטלר את משנתו הפוליטית ותוכניותיו לעתידה של גרמניה. הכרך הראשון של הספר יצא לאור ב־[[18 ביולי]] [[1925]], והכרך השני ב־[[1926]].

[[קובץ:Poster of Mein Kampf in Villa Wannsee.jpg|250px|ממוזער|מודעת פרסומת ל"מיין קמפףקאמפף" ב[[וילה ואנזה]]]]

הספר הוכתר על–ידי היטלר בשם "ארבע שנים וחצי של מלחמה כנגד שקרים, טיפשות ופחדנות" ("Viereinhalb Jahre [des Kampfes] gegen Lüge, Dummheit und Feigheit"). מקס אמאן, המוציא לאור של [[המפלגה הנאצית]], וסמל המחלקה של היטלר ב[[מלחמת העולם הראשונה]], הסתייג מהכותרת הארכנית, וככל הנראה היה זה שהעניק לספר את השם התמציתי יותר והקליט יותר, "מיין קמפףקאמפף".

לאחר כישלונה של [[המפלגה הנאצית]] בבחירות בשנת [[1928]], האמין היטלר כי הסיבה לכישלון היא כי הציבור לא ירד לעומקם של רעיונותיו. הוא פרש ל[[מינכן]] על מנת להכתיב את ההמשך לספר "מיין קמפףקאמפף". הספר שהוכתב התרכז בנושאי מדיניות חוץ, וחזה כי בשנת [[1980]] יתרחש מאבק סופי על השליטה בעולם בין [[ארצות הברית]] ובין הכוחות המאוחדים של [[גרמניה]] רבתי, ו[[האימפריה הבריטית]].

רק שני עותקים של היצירה בת מאתיים העמודים נוצרו מלכתחילה, ורק אחד מהם נחשף לציבור. לפי הוראותיו של היטלר נשמרו העותקים בסוד במקלט אווירי משנת [[1935]], עד שנתגלו על ידי קצין אמריקני בשנת [[1945]]. האותנטיות של הספר אושרה על ידי יוזף ברג, עובד לשעבר של בית ההוצאה הנאצי אשר היה אחראי לפרסומו של מיין קמפףקאמפף, וטלפורד טיילור, בריגדיר גנרל בפרקליטות הצבאית האמריקנית, ויועץ ראשי ב[[משפטי נירנברג]]. הספר מעולם לא נערך ומעולם לא פורסם, ונודע בכינוי "הספר השני" ("Zweites Buch") {{אנ|Zweites Buch}}. "הספר השני" נתגלה בשנות החמישים בארכיב הנאצי שהוחזק על אדמת ארצות הברית בידי ההיסטוריון האמריקני גרהרד ויינברג. מכיוון שלא היה יכול למצוא לספר מוציא לאור באמריקה, יצא הספר לאור בהוצאת המכון להיסטוריה בת זמננו במינכן בשנת [[1961]].

במשך שנים רבות, [[זכויות יוצרים|זכויות היוצרים]] על כל מהדורות מיין קמפףקאמפף, פרט למהדורות ב[[אנגלית]] וב[[הולנדית]], היו נתונות בידי ממשלת [[בוואריה]]. יש שסברו כי ליורשיו של היטלר (צאצאי אחותו למחצה) סיכוי טוב ליהנות מתגמולי זכויות יוצרים. אחד מצאצאים אלו והראשון לרשת את הזכויות הוא פטר ראובל, אחיינו של היטלר, בנם של לאו ראובל ואנגלה היטלר, אחותו למחצה של היטלר מצד אביהם, [[אלויס היטלר]]. פטר ראובל הצהיר שאינו חפץ בכל זכות בספר.

כאשר הודפס מיין קמפףקאמפף ב[[שוודיה]] בשנת [[1992]], ניסתה ממשלת בוואריה למנוע את הדבר בצעדים משפטיים. בית המשפט העליון השוודי פסק בשנת [[1998]] כי מאחר שבוואריה כיום אינה המשך ישיר של המדינה הבווארית שמלפני מלחמת העולם השנייה, אין לה זכויות בספר, ומכיוון שבית ההוצאה שהדפיס את הספר בשנות השלושים אינו קיים עוד, ניתן לראות במיין קמפףקאמפף ספר שאין עליו זכויות יוצרים. תביעתה של ממשלת בוואריה נדחתה, והמפיץ בשוודיה (אנטי נאצי מוצהר) הורשה להמשיך בהפצת הספר.

בשנת [[1994]] תורגמו פרקים אחדים מהספר ל[[עברית]] בידי משה צימרמן ועודד היילברונר וראו אור בהוצאת אקדמון תחת השם "פרקים מתוך 'מאבקי' של אדולף היטלר". אף על פי שהתרגום נעשה לצורכי עיון ו[[מחקר]], ואף על פי שהמחבר כתב בהקדמה שתרגם לעברית לצורך "דע את האויב", הביאה מחאה ציבורית להורדתו מהמדפים, גם אם באופן זמני.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|יהודי גרמניה רוצים למצוא את "מיין קמפףקאמפף" בחנויות|1.1275458|12 באוגוסט 2009}}}}

הספר זכה לתפוצה נרחבת בקרב [[מדינות ערב]] ו[[הרשות הפלסטינית]], שם הספרות ה[[אנטישמיות|אנטישמית]] פופולרית ונפוצה, ולעתים אף זוכה לעידוד השלטונות. מהדורה [[ערבית]] של הספר פורסמה ב[[לבנון]] והפכה ל[[רב-מכר]] בקרב ה[[פלסטינים]] בשטחי [[יהודה, שומרון ועזה]].{{הערה|1=שון אוניל וג'ון סטיל, [http://www.telegraph.co.uk/news/uknews/1388161/Mein-Kampf-for-sale-in-Arabic.html Mein Kampf for sale, in Arabic],{{כ}} [[The Telegraph]], מרץ [[2012]]:{{ש}}"Mein Kampf became the sixth best selling book in the Palestinian Authority area"}} בעבר דווח על מהדורה שיצאה לאור ב[[טורקיה]], והייתה שם לרב מכר בשנת [[2005]]{{דרוש מקור}}. שעה שישנם פלסטינים הרואים את היטלר כמפלצת, אחרים רואים אותו כגיבור חיובי.{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס|איך מוצג היטלר בחידון פלסטיני? בלי השואה|3479263|5 בדצמבר 2007}}}} כיום מצוי הטקסט במספר אתרים באינטרנט, וישנה אף אפליקציה ל[[אייפון]] לספר.{{הערה|{{TheMarker|אור הירשאוגה|היטלר עבר את הצנזורה של אפל: "מיין קמפףקאמפף" באייפון|technation/world/1.1762027|8 בנובמבר 2009}}}}

זכויות היוצרים של המהדורה הגרמנית המקורית פגו ב-[[31 בדצמבר]] [[2015]]. תשעה ימים לאחר מכן הגיעה לחנויות הספרים ב[[גרמניה]] המהדורה החדשה והמוערת של הספר תחת השם "מיין קמפףקאמפף - גרסה ביקורתית". זו הפעם הראשונה שהספר של אדולף היטלר מתפרסם בגרמניה מאז [[מלחמת העולם השנייה]]. מהדורה זו פורסמה על ידי המכון להיסטוריה בת זמננו ב[[מינכן]], ויש בה 3,500 הערות של היסטוריונים וסופרים. המוציאים לאור סיפרו כי קיבלו בקשות לתרגם את המהדורה החדשה ל[[איטלקית]], ל[[צרפתית]] ול[[אנגלית]] ולהפיץ אותה גם ב[[טורקיה]], ב[[פולין]], ב[[קוריאה הדרומית]] וב[[סין]].{{הערה|סוכנויות הידיעות, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4750550,00.html "מיין קמפףקאמפף" שוב על המדפים בגרמניה], אתר [[ynet]], {{כ}}09.01.16.}} המוציאים לאור דיווחו על מכירת 14,000 עותקים תוך כחודש וחצי, והשבועון "[[דר שפיגל]]" מסר באמצע פברואר [[2016]] במיקום שולי של טבלת [[רב-מכר|רבי-המכר]] של השבוע האחרון שהמהדורה החדשה נמצאת במקום השני במכירות של ספרי עיון בגרמניה כולה.{{הערה|דור גליק, [http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1176903 הספר "מיין קמפףקאמפף" הפך לרב מכר בגרמניה - האם צריך לדאוג?], אתר [[nana10]], {{כ}}23/02/2016.}}{{הערה|1={{דבר ראשון|אוריאל לוי|הספר המשוקץ "מיין קמפףקאמפף" שכתב הצורר, חזר להיות רב-מכר בגרמניה|48308|4 בינואר 2017}}}}

נדיר המקרה שבו פורש אדם את מלוא משנתו הפוליטית, ומעצב אותה בשלב כה מוקדם בקריירה שלו, כפי שעשה זאת היטלר בספרו "מיין קמפףקאמפף". נדיר עוד יותר המקרה בו פועל אותו אדם ליישום הרעיונות, באופן החלטי ונחוש, במשך שנים, אך כל הסובבים אותו מתעלמים לחלוטין מתמרור האזהרה שהוצב להם. [[ויליאם שיירר]], מחבר "[[עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי]]", כתב: "מדוע היה איפוא העולם מופתע כל-כך כשיצא הקאנצלר היטלר, שנים מעטות בלבד לאחר מכן, להגשים מטרות אלו?"

היטלר היה קורא אובססיבי, והרעיונות בספר היו מקבץ אקלקטי של רעיונות גזעניים שנלקחו ממקורות שונים. השפעתם של אנשים כ[[אלפרד רוזנברג]], "האידאולוג" של המפלגה הנאצית, (שספרו "המיתוס של המאה העשרים" דמה באופיו ל"מיין קמפףקאמפף") סימנה לו אך נתיב בתוך בליל של רעיונות שקלט ממקורות שונים, החל מ[[קארל מרקס]] ו[[פרידריך וילהלם ניטשה]] וכלה ב[[יוסטון סטיוארט צ'מברליין]], ו[[הפרוטוקולים של זקני ציון]].

היריעה הרחבה של האנטישמיות של היטלר הופיעה רק ב"מיין קמפףקאמפף". בספר בא לידי ביטוי הממד ה[[אפוקליפטיקה|אפוקליפטי]] של המאבק נגד היהודים. קרוב לודאי שהיה זה פרי התרומה האידאולוגית של [[דיטריך אקרט|דיטריך אֵקַרט]], סופר, עורך עיתון, מחבר פמפלטים, אלכוהוליסט ומכור לסמים, שהיטלר נפגש עמו בסוף 1919 או 1920 ואמר עליו מאוחר יותר: "הוא האיר את עינינו ככוכב קוטב... מבחינה אינטלקטואלית הייתי באותם ימים כתינוק שיונק מבקבוק". אקרט מת על יד [[ברכטסגאדן]] בערב חג המולד 1923 והיטלר הקדיש לו את "מיין קמפףקאמפף", בנוסף לחבריו שנהרגו בפוטש של אותה שנה.{{הערה|[[שאול פרידלנדר]], '''גרמניה הנאצית והיהודים''': שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית [[עתליה זילבר]]; [[ספרית אפקים]], הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 120.}}

האינטנציונליסטים ניתלים בפיסקה המדברת על הרעלת היהודים בגז במלחמת העולם הראשונה, כהוכחה לכך שלהיטלר הייתה תוכנית השמדה שאף ירדה לפרטי פרטים עוד בשנת [[1924]]. הפונקציונליסטים סבורים כי הפיסקה אינה מוכיחה דבר, ואינה קוראת להשמדת כל העם היהודי אלא רק כ-15,000 מבניו. הפונקציונליסטים טוענים כי על אף שמיין קמפףקאמפף ספוג בשנאת יהודים חריפה, זהו המקום היחיד בו אין מדובר על רצח לשמו.

מעבר לזאת, טוענים הפונקציונליסטים, כי מזכר שנכתב על ידי [[היינריך הימלר]] ב-[[25 במאי]] [[1940]], הנושא את הכותרת "הפתרון הסופי לשאלת היהודים", ואשר היטלר הסכים לתוכנו, מוכיח שלא הייתה תוכנית כוללת לרצח עם עוד בשנת [[1924]]. במזכר דוחה הימלר את התוכניות להשמדה פיזית, לטובת "[[תוכנית מדגסקר]]", הגליית היהודים לאי נידח. על פי הפונקציונליסטים, מיין קמפףקאמפף מתייחס ל-25 הנקודות של מצע המפלגה הנאצית שהתקבלו בפברואר [[1920]], ובהן מדובר על הגבלות מסוימות - איסור על יהודים להשתתף בעריכת עיתונים, בעלות בבתי כלבו, הגבלות על הגירה יהודית, גירוש "[[אוסטיודן|יהודי המזרח]]", אשר היגרו לגרמניה ממזרח אירופה מאז [[1914]], וביטול אזרחותם הגרמנית של הנותרים. על פי הפונקציונליסטים תוכנית זו אינה שוות ערך לרצח עם. הפונקציונליסטים טוענים כי דרגת האנטישמיות בספר מיין קמפףקאמפף אינה חריגה מהדרגה המופיעה בכתבי אנטישמים אחרים - [[וילהלם מאר]], [[גאורג ריטר פון שנרר]], [[יוסטון סטיוארט צ'מברליין]] ו[[קרל לואגר]], אשר כולם כינו את היהודים "מחלה" ו"שרץ", ומצוטטים בהתלהבות במיין קמפףקאמפף.

כן טוענים הפונקציונליסטים כי אין כל עדות ישירה המחברת את היטלר להחלטה על שימוש בגז דווקא לביצוע הרציחות. השימוש בגז החל בשנת [[1939]] בביצוע [[תוכנית T4 - אותנסיה]] כאשר מנהלי התוכנית (שעסקה ברציחתם של גרמנים לא יהודים, שלקו במחלות) חיפשו דרך להשמיד מספרים גדולים של חולים בדרך יעילה, מבלי להזדקק להזרקה אישית של רעל לכל אחד ואחד. אמנם היה זה היטלר שהורה על ביצוע התוכנית, אך לא נמצאה הוראה כי ייעשה שימוש בגז דווקא. הרצח ההמוני של היהודים החל בקיץ [[1941]] בפעולת ה[[איינזצגרופן]] אשר השתמשו בשיטת [[בור ירי|בורות הירי]]. המעבר לגז היה בשל כך ששיטה זו נראתה כבלתי יעילה, בלתי חסכונית במשאבים, וגבתה מחיר פסיכולוגי יקר ממבצעיה. כן מצויות עדויות של רוצחים כ[[אדולף אייכמן]] ורודולף הס אשר העידו כי השימוש בגז היה שיקול פנימי של ה-[[SS]] שנתקבל מטעמי יעילות. מכיוון שכך, טוענים הפונקציונליסטים, אין כל קשר בין מה שכתב היטלר במיין קמפףקאמפף ב-[[1924]] ובין השימוש בגז ב[[השואה|שואה]]. אף היסטוריון כ[[איאן קרשו]] כתב על השימוש בגז במחנה [[חלמנו]] כי ההחלטה לעבור לשימוש במשאיות גז הייתה החלטה אד הוק, ובוצעה כאלתור.

היסטוריונים אינטנציונליסטים דוחים טענות אלו ומאמינים כי היטלר אכן הורה על שימוש בגז, אך ההוראה אבדה, וכי הפיסקה במיין קמפףקאמפף מוכיחה כי חייבת הייתה להיות הוראה מעין זו. הוויכוח נמשך, על אף כי כיום מרבית ההיסטוריונים מחזיקים בדעה הפונקציונליסטית.

== מיין קמפףקאמפף בישראל ==

* [http://gutenberg.net.au/ebooks02/0200601.txt תרגום מקוון של "מיין קמפףקאמפף"] {{אנגלית}}

* [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15763 קטעים מתוך "מיין קמפףקאמפף" ("מלחמתי") מאת היטלר] באתר [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]]

* {{הארץ|עופר אדרת|יהודי גרמניה רוצים למצוא את "מיין קמפףקאמפף" בחנויות|1.1275458|12/08/2009}}

* {{NFC|מאיה שני|יהודים תומכים בהוצאת מהדורה חדשה למיין קמפףקאמפף|001-D-209953-00|מקור: דיויד רו, [[הטיימס]] (06/08/2009)}}

* {{ynet|[[אריאנה מלמד]]|האם "מיין קמפףקאמפף" צריך לצאת לאור?|3554124|11 ביוני 2008}}

* {{ynet|[[מרב יודילוביץ']]|עכשיו זה סופי: "מיין קמפףקאמפף" ייצא לאור בגרמניה|3844654|4 בפברואר 2010}}

* {{הארץ|גילי איזיקוביץ|שובו של "מיין קמפףקאמפף": מה יקרה לספרו של היטלר כשיפוג תוקף זכויות היוצרים עליו?|1.2804147|24 בדצמבר 2015}} {{סרטונים}}