ארנולד צווייג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
מ הוספת קישור לצו מעצר |
||
שורה 9:
עם תום המלחמה השתקע בבוואריה, לחוף [[אגם שטרנברג]], ועסק בכתיבת מאמרים ומחזות והביע את עמדותיו כלפי היהדות. הוא התיידד עם [[ליאון פויכטוונגר]] ועם [[זיגמונד פרויד]]. בעקבות [[הפוטש במרתף הבירה|פוטש של היטלר במרתף הבירה]] ב-[[1923]] עזב את בוואריה ועבר ל[[ברלין]].
באפריל 1933, עם [[גרמניה הנאצית|עליית הנאצים לשלטון בגרמניה]], הוצא צווייג מאגודת הסופרים הגרמנים{{הערה|{{דבר||ביהדות הגרמנית|1933/04/21|00203}}}}. במאי 1933 ספריו נשרפו במסגרת [[שריפת הספרים בגרמניה הנאצית]]{{הערה|{{דבר||ספרים לשריפה בברלין|1933/05/03|00113}}}}. בתחילת 1934 החרימו השלטונות הנאצים את רכושו בגרמניה{{הערה|{{דואר היום||החרמת רכושם של הסופרים היהודים בגרמניה|1934/02/04|00201}}}} והוציאו נגדו [[צו מעצר]]{{הערה|{{דבר||פקודות מאסר|1934/02/16|00201}}}}. צווייג [[העלייה החמישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]], התיישב ב[[חיפה]], והצטרף ככותב ועורך ל[[עיתון]] בשפה ה[[גרמנית]] בשם "[[האוריינט]]" (''Orient'') שמייסדו והעורך הראשי היה [[וולפגנג יורגראו]]. כן היה פעיל בעניינים ציבוריים והיה חבר בוועד להקמת בית [[הבימה]]{{הערה|{{דבר||במפעל בית הבימה|1935/05/22|00407}}}}.
ב-[[1948]], בעקבות הזמנה רשמית מהשלטונות הקומוניסטיים, עבר ל[[שטח הכיבוש הסובייטי בגרמניה|אזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה]], שהפך מאוחר יותר ל[[גרמניה המזרחית]], שם הוא פיתח קריירה כסופר מפורסם וחביב המשטר, ואף היה חבר הפרלמנט. בין השנים 1950–1953 כיהן כנשיא האקדמיה לאמנות של מזרח גרמניה. בשנת [[1958]] היה בין מקבלי [[פרס לנין לשלום]]. ב-[[1962]] פרש מפעילות ציבורית עקב בריאות לקויה, וב-[[1968]] נפטר ב[[מזרח ברלין]]. הוא נטמן ב[[בית הקברות דורותיאנשטאדט]] בברלין.
| |||