פיוט – הבדלי גרסאות

החל מן [[המאה ה-10]] הופיעו מרכזים חדשים של יצירה פייטנית. המרכז החשוב ביותר שקם היה ב[[ספרד]] וב[[פרובנס]] (דרום צרפת). משוררי [[תור הזהב של יהדות ספרד]] סללו להם דרכים חדשות ביצירתם ודחו כמעט לחלוטין את שיטת הפיוט הארץ ישראלית. ביתר ארצות [[אירופה]] (כגון: צפון [[צרפת]], [[אשכנז]], [[איטליה]], [[יוון]]) ההשפעה הארץ-ישראלית הייתה חזקה יותר והמשיכו ליצור פיוטים בצורות הפיוט הארץ-ישראליות, אם כי נכתבו גם יצירות בהשפעת המרכז הספרדי. חלק מן הפיוטים, בעיקר פיוטי [[סליחות]] ו[[קינה|קינות]], משקפים את תנאי החיים הקשים של [[יהדות אשכנז]], ועוסקים בתיאור הצרות והרדיפות שעברו עליהם. בתקופה זו הפיוטים כבר אינם מחליפים את נוסח הקבע של התפילה, אלא משולבים בתוכו. פיוטים שנכתבו במאות מאוחרות יותר כבר לא שולבו בכלל בתפילה אלא נאמרו בהזדמנויות אחרות, למשל כ[[זמירות ופיוט|זמירות]] ב[[סעודת שבת|סעודות השבת]].

 

 

הקרובות מתחלקות לשני סוגים עקריים: הקדושתא והשבעתא אשר נובעים מהמנהג הארץ-ישראלי הקדום שלא כלל [[קדושה (תפילה)|קדושה]] בכל [[חזרת הש"ץ]], אלא רק בימים שיש בהם חגיגיות מיוחדת, כגון שבתות וימים טובים. הקדושתא היא אם כן קרובה בעלת מבנה מורכב שנאמרה בחזרת הש"ץ, והכילה מספר רב של פיוטים לשלוש הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ. השבעתא היא קצרה בהרבה, נאמרה בחזרת הש"ץ שלא כללה קדושה, והכילה פיוטים לכל שבע הברכות.

 

==מאפייני הפיוט ==