דמות מקראית – הבדלי גרסאות

==נשים במקרא==

{{ערך מורחב|מעמד האישה ביהדות}}

 

מאפיין [[מינניות|מינני]] בולט במיוחד במקרא הוא השמטת הנשים מרשימות ייחוס משפחתיות ('בתי אב'). במקרים שבהם הן מוזכרות, אזכורן צדדי ואסימטרי. במקרים רבים משמיט התנ"ך את שמות הנשים המוזכרות בסיפוריו, כמו אשתו ובנותיו של [[לוט]], [[אם סיסרא]], [[בת יפתח]], [[אשת מנוח]], [[האישה החכמה מתקוע]], [[האישה החכמה מאבל בית מעכה]], [[אשת ירבעם]], ו[[אשת איוב]]. אמנם התנ"ך משמיט לעתים גם את שמות הגברים המוזכרים בסיפוריו (כמו במקרה של [[רחב]] והמרגלים ו"פלוני אלמוני" שסירב לגאול את [[רות המואבייה]]), אך לדברי [[אוריאל סימון]] הנשים חסרות השם בסיפורי המקרא מרובות לאין ערוך מהגברים חסרי השם.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/tanach/rishonim/simon1-1.htm וילך מנוח אחרי אשתו - מקום האישה בחברה המקראית], באתר דעת}} חוקרת המקרא האמריקאית קרלה בומבך מציינת שיש שהציעו שהאנונימיות של דמויות מקראיות משמשת לסיוע לקורא להזדהות עימן, או להפך, למניעת הזדהות ותהילה מוגזמת, להדגשת תפקידן המשפחתי או המקצועי, ולמיקוד תשומת הלב בדמויות בעלות השם. לדבריה יש לבחון כל מקרה לגופו.{{הערה|1=