עלי בן אבי טאלב – הבדלי גרסאות

עלי, חרף התמרמרות פנימית מצד חלק מלוחמיו, נאות לקיים בוררות בינו ובין מועאוויה. הוא מינה כנציג מטעמו חכם הלכה חשוב מ[[תימן]] בשם [[אבו מוסא אל-אשערי]], ומנגד מינה מועאוויה מצדו את המפקד המהולל וכובש מצרים, [[עומר אבן אל-עאץ]], שהיה ידוע כאדם חריף וממולח, וכעת תפקד כסגנו של מועאוויה. כשנפגשו שני הצדדים לבוררות, טען עומר שלא ייתכן כי שני הצדדים ייפגשו כשעלי בעמדת הח'ליפה ולכן ביקש שעלי יוותר על הח'ליפות, כך שהוא ומועאוויה יעמדו כשווים בפני הבוררים. עלי הסכים לוותר על הח'ליפות, ומשעשה כך, הכריז עומר שעכשיו, כשהח'ליפות "פנויה", הוא לוקח אותה ונותן אותה למועאוויה. הקהל שהיה נוכח באירוע הריע לכך וקיבל זאת. עלי המושפל לא יכול היה לשאת את התוצאות המביכות, וניסה לאסוף את צבאו ולכפות את ח'ליפותו בכוח, אך בינתיים התפזר מחנהו. חלק ממנו הצטרף למועאוויה, וחלק אחר ([[ח'וארג'|הח'וארג'ים]]) הקצין וטען שעלי אחראי להשפלה הזו, ושהיחיד שיש בזכותו לערוך בירור בשאלה מיהו הח'ליפה הוא אללה. בשנת הח'ליפות האחרונה של עלי שלטו למעשה שלושה ח'ליפים בעולם האסלאם.

 

 

השיעים רואים בו את יורשו החוקי והיחיד של [[מוחמד]], בין היתר בשל קרבתו המשפחתית אליו (בן דודו וחתנו). רק מי שהוא מצאצאיו ראוי להיות [[אימאם]], כלומר מנהיג השיעים. שמו של עלי נקשר בעיקר בפילוג הגדול של האסלאם (ה[[שיעה]]) — אולם זו הופיעה ככת רק לאחר מותו. ה[[אסלאם סוני|סונים]] רואים בו ח'ליפה ראוי וטוב ואחד מארבעת ה[[ראשידון]].