כיבוי ביום טוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 8:
 
=== כיבוי שנעשה כחלק מבישול ===
בתלמודב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] מובא שעל פי ההיתר לכבות אש לצורך אוכל נפש, מותר להניח בשר חי על גבי גחלים, למרות שנוטף מהבשר נוזל שמכבה בתחילה מקצת מהגחלים<ref>{{תלמוד בבלי|שבת|קלד|ב}}; {{שולחן ערוך|אורח חיים|תקז|ד}}.</ref>. וכן מותר לפזר מיני בשמים על הגחלים, כדי לתת ריח טוב בפירות להטעימם לאכילה, למרות שבתחילה הבשמים מכבים מקצת מהגחלים<ref>{{תלמוד בבלי|ביצה|כג|א}}; {{שולחן ערוך|אורח חיים|תקיא|ד}}.</ref>.
 
=== כיבוי שנועד להציל משריפת המאכל ===
בתלמוד הבבלי<ref>{{תלמוד בבלי|ביצה|כב|א}}</ref> מובאת דעת [[רבי יהודה]] שמותר לכבות אש כדי שלא יתעשן הבית או תשרף הקדירה, ואילו חכמים אוסרים.
 
יש אומרים שחכמים חולקים על רבי יהודה רק לגבי כיבוי למניעת התעשנות הבית, כי זה לא צורך אוכל נפש, אך כיבוי האש שתחת הסיר מותר<ref>[[רב שרירא גאון]], [[רי"ד]], [[ראבי"ה]], [[המרדכי|מרדכי]], [[מהרש"ל|יש"ש]], ועוד.</ref>. ויש אומרים שגם בזה חכמים חולקים, אך מדובר בקדירה ריקה שאין בהצלתה מחריכה צורך אוכל נפש ביום טוב<ref>בעלי התוספות ורמב"ן, וכך בארו 'ערך השולחן' ו'שתי הלחם' את דעת הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך.</ref>.
 
ויש אומרים שגם אש שתחת קדירה עם מאכל אסור לכבות, כי רק כיבוי שקורה כתוצאה מהבישול, כמו בבשר חי המנטף או בשמים המכבים את האש תוך כדי הקטרתם, הותר ביום טוב. אך כיבוי שנועד לעצור את פעולת הבישול כדי שלא יישרף המאכל - לא הותר ביום טוב<ref>רא"ה. וכן באר ה{{משנה ברורה|תקיד|ד}} ועוד אחרונים את דברי הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך.</ref>. ולפי שיטה זו אסור לכבות אש או להנמיך להבה שתחת תבשיל העומד להישרף. אמנם גם לשיטתם האיסור הוא מדברי חכמים הואיל ואין הכוונה ליצור גחלים באמצעות הכיבוי.