כיבוי ביום טוב
מלאכת מכבה היא אחת משלושים ותשע מלאכות שנאסרו בשבת וביום טוב. קיים נידון רחב בהלכה בעניין כיבוי לצורך אוכל נפש ביום טוב, משום שבסיס המלאכה היא מניעת נזק, ולא לצורך שבח המאכל.
מקור ההיתר עריכה
נאמר בתורה[1] בקשר ליום טוב: ”אך אשר ייאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם”. מכאן שעשיית מלאכה שנועדה לשם אוכל נפש מותרת ביום טוב, ובכלל זה גם מלאכת כיבוי אש[2] כגון גריפת תנור וכיריים, צליית בשר על הגחלים שהנוזל הושמני נוטף על הגחלים ומכבים קצת את האש.
נחלקו בגמרא[3] חכמים ורבי יהודה האם היתר זה מתרחב ל'מכשירי אוכל נפש'.
גדרי ההיתר עריכה
כיבוי שנעשה כחלק מבישול עריכה
בתלמוד הבבלי מובא שעל פי ההיתר לכבות אש לצורך אוכל נפש, מותר להניח בשר חי על גבי גחלים, למרות שנוטף מהבשר נוזל שמכבה בתחילה מקצת מהגחלים[4]. וכן מותר לפזר מיני בשמים על הגחלים, כדי לתת ריח טוב בפירות להטעימם לאכילה, למרות שבתחילה הבשמים מכבים מקצת מהגחלים[5].כיבוי מעיין דוגמאות אלו, הם נחשבים למלאכת אוכל נפש ממש, משום שבזמן עשיית המלאכה הרי הוא מתקן המאכל.
כיבוי שנועד להציל משריפת המאכל עריכה
בתלמוד הבבלי[6] מובאת דעת רבי יהודה שמותר לכבות אש כדי שלא יתעשן הבית או תשרף הקדירה, ואילו חכמים אוסרים.
יש אומרים שחכמים חולקים על רבי יהודה רק לגבי כיבוי למניעת התעשנות הבית, כי זה לא צורך אוכל נפש, אך כיבוי האש שתחת הסיר כאשר אין לו אפשרות לסלק המאכל למקום אחר מותר[7]. ויש אומרים שגם בזה חכמים חולקים, וסוברים שכיבוי לצורך אוכל נפש בכל צורה שהיא הדבר אסור, משום שכיבוי זה הוא מניעת נזק ולא פעולה לטובת המאכל[8].
ויש אומרים שגם אש שתחת קדירה עם מאכל אסור לכבות, כי רק כיבוי שקורה כתוצאה מהבישול, כמו בבשר חי המנטף או בשמים המכבים את האש תוך כדי הקטרתם, הותר ביום טוב. אך כיבוי שנועד לעצור את פעולת הבישול כדי שלא יישרף המאכל - לא הותר ביום טוב[9]. ולפי שיטה זו אסור לכבות אש או להנמיך להבה שתחת תבשיל העומד להישרף. אמנם גם לשיטתם האיסור הוא מדברי חכמים הואיל ואין הכוונה ליצור גחלים באמצעות הכיבוי, פעולה זו נחשבת למלאכה שאינה צריכה לגופה
כיבוי אש כאשר אפשר להעביר את התבשיל לאש נמוכה עריכה
גם לשיטות המתירות לעיל כיבוי אש לצורך הצלת התבשיל משריפה ביום טוב, ההיתר מותנה בכך שאין אפשרות להציל את התבשיל בדרך אחרת שאינה כרוכה בכיבוי. אך כאשר ישנה להבה חלשה שאפשר להעביר אליה את התבשיל ובכך למנוע את הצורך בכיבוי האש הגבוהה[10] חובה לעשות כן, ואסור לכבות את האש שתחת התבשיל[11].
במקרה שאין אש חלשה בקרבת מקום, יש אומרים שעדיף להדליק אש חדשה-חלשה ולהעביר אליה את התבשיל, ולא לכבות את הקיימת[12]. ויש אומרים שעדיף להחליש את הקיימת[13].
כיבוי אש למניעת שרפת מקום האכילה או כלי האכילה עריכה
נחלקו הפוסקים האם מותר לכבות אש העומדת לשרוף את הבית שבו מתכוונים לאכול ביום טוב, או את הכלים שמשמשים לצורך סעודת יום טוב. יש אוסרים הואיל והכיבוי לא מועיל למאכלים עצמם[14], ויש מתירים הואיל ובכלל ההיתר לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש, כלול גם ההיתר לדאוג לקיומו של המקום שבו אוכלים, ולכלים שבהם אוכלים. ובלבד שאין לו אפשרות למצוא מקום נח אחר לאכול, ולהשיג כלים אחרים לאכול בהם[15].
כיבוי גז בגרמא עריכה
בעבר בישול המאכלים ביום טוב נעשה באמצעות עצים שלאחר שרפתם היו כלים וכבים. כיום הבישול נעשה באמצעות גז שאינו כבה מעצמו, ונוצרה בעיה כיצד לכבות את הלהבה לאחר סיום הבישול.
מאחר שלדעת פוסקים רבים דין גרמא ביום טוב קל משבת, ובפרט גרם כיבוי[16], רבים נוהגים לכבות את האש באמצעות גרם כיבוי. אחת הדרכים לכך היא הנחת קומקום מלא במים על הגז, כך שלאחר שיבעבע והמים יגלשו החוצה, הם יכבו את האש. תנאי לפתרון זה הוא שימוש במים אלו לשתייה וכדומה, כי בישול הותר ביום טוב רק לצורך יום טוב.
אפשרות אחרת היא שימוש בחגז (חג-גז) שהוא מכשיר בעל שעון קפיץ המותקן על הצינור המזרים את הגז לכיריים, ועל פי כיוונו מראש מערב יום טוב ניתן לכוון את השעה בה ינתק המכשיר את זרם הגז מהלהבה, וכך היא תכבה[17].
אפשרות חדישה יותר היא, על ידי העמדת כף מתכת בין האש לבין חיישן הבטיחות, חיישן המתוכנת באופן שאם אינו מרגיש את האש עצמה, הוא חוסם את זרימת הגז, והכף גורמת לחיישן שלא ירגיש את האש, ולכן לאחר מספר שניות נחסם מעבר הגז והאש נכבית מאליה, ויש החולקים לאסור משום שיטת הרא"ש שגרם כיבוי בשמן ובנר עצמו אסור אפילו ביום טוב[18].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אליעזר מלמד, כיבוי ביום טוב, באתר פניני הלכה
- הרב ברוך גיגי, כיבוי גז ביום טוב, באתר ישיבת הר עציון
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב, עמוד א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ד, סעיף א' וסעיף ב'.
- ^ תלמוד בבלי מסכת ביצה דף כב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ד, עמוד ב'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ז, סעיף ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ג, עמוד א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"א, סעיף ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב, עמוד א'
- ^ רא"ש מסכת ביצה כב הר"ן מסכת ביצה רב שרירא גאון, רי"ד, ראבי"ה, מרדכי, יש"ש, ועוד.
- ^ בעלי התוספות ורמב"ן, וכך בארו 'ערך השולחן' ו'שתי הלחם' את דעת הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך.
- ^ רא"ה. וכן באר המשנה ברורה, סימן תקי"ד, סעיף קטן ד' ועוד אחרונים את דברי הרי"ף, הרמב"ם והשולחן ערוך.
- ^ כמובן שמדובר באופן שאין חשש שהאש החשופה תגרום לשריפה.
- ^ רא"ש. רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ד, סעיף א'
- ^ מגן אברהם אורח חיים תקי"ד, ג'. משנה ברורה, סימן תקי"ד, סעיף קטן ו'
- ^ אגרות משה אורח חיים ד', ג'. יביע אומר א', ל"א, י"ב. פניני הלכה מועדים ה', ב', 2.
- ^ רי"ף, רמב"ם, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ד, סעיף א'
- ^ מרדכי, ר"ן, רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ד, סעיף א', משנה ברורה, סימן תקי"ד, סעיף קטן ח'
- ^ תוספות, ביצה כב' עמוד א'
- ^ יש לציין שכדי להדליק את האש בכיריים ביום טוב יש להיעזר באש הדלוקה מערב יום טוב, שאסור להדליק אש חדשה ביום טוב אלא רק להעביר אש קיימת לחומר בערה חדש.
- ^ הרא"ש, מסכת ביצה כב' 'המסתפק'