אטיין-ז'ול מארה – הבדלי גרסאות

מכשיריו של מארה הראו באופן גרפי פעולות ותנועות שקשה היה לראותם בעין בלתי מזוינת, ולעתים תנועות שכלל לא היו נגישות לחושים. במקרה השני, אמצעי הרישום אינם משפרים את הראייה האנושית, אלא מייצרים מידע בעל מעמד עצמאי - כלומר, מידע שלא ניתן להעריכו בנפרד ממכשיר הרישום, ולהשוות אותו לידע קודם שמקורו בראייה או במישוש. חוסר התאמה זה בין המידע שהפיק לבין החושים האנושיים הביא את מארה לתפוס את מכשיריו כ"חושים חדשים": "לא רק שמכשירים אלו נועדו לעתים להחליף את הצופה, ובמקרים אלו לבצע את תפקידם בעליונות שאין עליה עוררין; אלא יש להם תחום משל עצמם בו דבר לא יכול למלא את מקומם. כשהעין מפסיקה לראות, האוזן לשמוע, המגע לחוש, או כשחושינו נותנים לנו מראות שגויים, מכשירים אלו הם כמו חושים חדשים בעלי דיוק מעורר השתאות".{{הערה|E. J. Marey, ''La Methode graphique, 108, quoted in J. Ellenbogen, 2012, p. 181}}

 

 

הזואוטרופ של מארה אישש עבורו את אחת התגליות החשובות שגילה עם מכשירי הרישום שלו: כשהסוס דוהר ישנו רגע מסוים שבו כל ארבע רגליו מנותקות מהקרקע ([http://web2.bium.univ-paris5.fr/livanc/?p=175&cote=32624&do=page ראו כאן]). את מסקנותיו פרסם מארה בספרו [http://web2.bium.univ-paris5.fr/livanc/?p=3&cote=32624&do=page ''La machine animale]'', בשנת [[1874]]. הספר תורגם ל[[אנגלית]] באותה שנה, והגיע לידיו של [[לילנד סטנפורד]], מושל [[קליפורניה]] לשעבר, שעסק בעצמו בניסיון להוכיח, בעזרת הצלם [[אדוארד מייברידג']], שרגלי הסוס ניתקות מהקרקע בעת דהירתו. מחקריו של מארה, ושימושו בזואוטרופ, הביאו את סטנפורד לשנות את ניסוייו ולהשתמש בסוללת מצלמות, במקום במצלמה אחת, מה שהוביל בסופו של דבר להמצאת ה[[כרונופוטוגרפיה]].{{הערה| Time'', 1992, p. 45}}