צבי גרץ – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: חשד למילים בעייתיות אות סופית באמצע מילה חזרות ריקון |
שחזור לגרסה 21341045 מאת אלי גודין - שחזור |
||
שורה 1:
[[קובץ:Heinrich Graetz.jpg|ממוזער|250px|צבי גרץ]]
[[קובץ:Grobowiec-HeinrichGraetz.jpg|ממוזער|שמאל|קברו של גרץ בבית הקברות היהודי העתיק בברסלאו]]
'''צבי (היינריך) הירש גְרֶץ''' (ב[[גרמנית]]: '''Heinrich Hirsch Graetz''';{{כ}} [[31 באוקטובר]] [[1817]] – [[7 בספטמבר]] [[1891]]), מן ה[[היסטוריון|היסטוריונים]] ה[[יהודי]]ם הבולטים ביותר ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ואיש [[מחשבת ישראל]]. נודע במיוחד בזכות חיבורו המונומנטלי "[[דברי ימי ישראל]]" והיה מזוהה עם האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית, ממנה התפתחה [[היהדות הקונסרבטיבית]].
==ביוגרפיה==
גרץ נולד בעיירה [[קשונז']] במחוז [[פוזנן|פוזן]] שב[[פרוסיה]] (כיום ב[[פולין]]), בכור ליעקב גרץ, קצב בעיירה. בילדותו עברה משפחתו ל[[זרקוב]] ושם החל את לימודיו בבית הספר. בשנים [[1831]]–[[1836]] למד בישיבה בו[[ולשטיין]]. הוא למד בעצמו [[לימודי חול]] ו[[שפה|שפות]]. עם תום לימודיו ניסה לעבור ל[[פראג]] על מנת להתכונן שם ללימודים אקדמיים, אך נדחה בידי השלטונות.
עקב כך פנה במכתב לרב [[שמשון רפאל הירש]], אז רבה של העיר [[אולדנבורג]], שהרשימו מאוד בחוברת "אגרות צפון" שכתב. הרב הירש הסכים לקבלו בביתו כתלמיד ועוזר ספרותי. גרץ שהה בביתו של הירש ממאי [[1837]] ועד יולי [[1840]]. הרב הירש היה ממתנגדי תנועת ההשכלה והרפורמה ובין אלו שהשפיעו על תנועת [[אגודת ישראל]]. לאחר מכן קיבל משרה כמורה פרטי אצל משפחה ב[[אוסטרובו]], על מנת לאסוף כסף ללימודים אקדמיים.
באוקטובר [[1842]] החל את לימודיו, לאחר שקיבל אישור מיוחד (כיוון שלא סיים לימודים ב[[גימנסיה]], כנדרש) ב[[אוניברסיטת ברסלאו]]. באוניברסיטה למד [[היסטוריה]], [[פילוסופיה]], [[מזרחנות|מדעי המזרח]] ו[[פיזיקה]]. בתקופת לימודיו התפרסם במאמריו כנגד [[התנועה הרפורמית]] וכמה מבכירי הוגיה, כמו [[אברהם גייגר]] ו[[שמואל הולדהיים]]. גרץ התוודה כי הוא חש "שנאה אישית" כלפי גייגר; מפעלו ההיסטורי היה בעיקר מענה לפרשנות של הלה לתולדות ישראל.{{הערה|Jay M. Harris, '''How Do We Know This? : Midrash and the Fragmentation of Modern Judaism''', State University of New York Press, 2012. עמ' 176.}} הרפורמים מצדם ראו בו דו-פרצופי: {{ציטוטון|גרץ עוטה טלית בתפילה בעוד שבקולמוסו תקף ללא רחם את האמונה באלוהיות התנ"ך, והוא עוד מעז לקרוא להולדהיים צבוע ועוכר ישראל. כל הפוסל במומו פוסל.}}{{הערה|Reformed Judaism and Its Pioneers, [https://archive.org/stream/reformedjudaismi00schrrich#page/182/mode/1up עמ' 182, למטה].}} באפריל [[1845]] סיים את ה[[דוקטור]] ב[[פילוסופיה]] ב[[אוניברסיטת פרידריך שילר|אוניברסיטת יינה]]. את עבודת הדוקטורט, שהתפרסמה ב-1846, בנושא "[[גנוסיס]] והיהדות", כתב ב[[לטינית]].
בשנים [[1849]]–[[1852]] ניהל מספר בתי ספר יהודיים, ביניהם ב[[מיקולוב]] ובברסלאו. במשך סמסטר אחד (1852/3) הרצה בברלין על היסטוריה יהודית ולבסוף זכה במשרת מרצה ל[[היסטוריה]] יהודית ב[[בית המדרש לרבנים בברסלאו]] ביולי [[1853]]. הוא היה אחד הדוברים הידועים של "[[יהדות קונסרבטיבית|האסכולה הפוזיטיבית-היסטורית]]" בראשות הרב [[זכריה פרנקל]], והסתכסך בשל כך עם הרבנים האורתודוקסים בהנהגת [[רש"ר הירש]] ו[[עזריאל הילדסהיימר]]. האחרון התגאה בכך ש"איש לא לחם בגרץ הכופר יותר ממני" וכתב על תלמידי ברסלאו: {{ציטוטון|עוללים המובלים לשחיטה... הנעשים לצבועים, [[ישועים]] וכופרים ממש כמוהו.}}{{הערה|David Ellenson, '''Rabbi Esriel Hildesheimer and the Creation of a Modern Jewish Orthodoxy''', University of Alabama Press. עמ' 40-41}} במקביל, עסק בפירוש ה[[תורה]].
בשנת [[1861]] התמנה גרץ להיות העורך של כתב-העת של תנועת "[[חכמת ישראל]]". כאיש התנועה הוא האמין שעם ישראל הוא זה שהביא ל[[תרבות המערב]] את ה[[מונותאיזם]] וערכי ה[[מוסר]] שעליהם היא מושתתת, וכי זהו ייעודם של היהודים בקרב ה[[גוי]]ים. הוא האמין שעל היהודים להתערות בקרב הגויים, אך עם זאת לשמור על ייחודם ה[[לאומיות|לאומי]]. על כן זלזל ב[[יהודי מזרח אירופה]] שדבקו ב[[לימוד תורה]] וב[[יידיש]]. לגרץ היו דעות נחרצות נגד תופעת ההתבוללות. הוא גם הסתייג מה[[חסידות]], מה[[קבלה]] ומהכמיהה ל[[משיח]], וראה בהן עיסוקים שנשענים על הרגש במקום על ההיגיון. ב-1863, בעת פולמוס עם מחבר נוצרי בווינה שזלזל ביהדות, תקף גרץ את האמונה המשיחית של יריבו והצביע על כך שפרק ישעיהו נ"ג, נבואה מרכזית המפורשת בנצרות כנסובה על [[ישו]], הנו משל על גאולת העם היהודי ולא מתייחס למשיח מסוים וציין כי חובר כנראה על ידי [[ישעיהו השני]] בתקופה מאוחרת. הוא נתבע באשמת כפירה על ידי הכנסייה הקתולית. הילדסהיימר מיהר להצטרף למערכה נגד גרץ כחלק ממאבקו בפוזיטיבים-היסטוריים והחתים למעלה ממאה רבנים על עצומה שגינתה אותו כאפיקורס.
בדצמבר [[1869]] זכה מטעם ממשלת פרוסיה לתואר "פרופסור לשם כבוד" באוניברסיטת ברסלאו. האקדמיה המלכותית הספרדית להיסטוריה קיבלה אותו באוקטובר [[1888]] כחבר של כבוד לשורותיה בזכות התייחסותו האובייקטיבית ל[[גירוש ספרד]].
גרץ הביע את תמיכתו בהקמת מרכז יהודי בארץ והדגיש את הקשר המיוחד בין עם ישראל, תורתו וארצו. הוא נפטר במהלך ביקור אצל בנו, ב[[מינכן]], ב[[ג' באלול]] שנת [[תרנ"א]] והובא לקבורה בהלוויה רבת משתתפים בבית העלמין הישן של ברסלאו. גרץ הותיר אחריו ארבעה בנים ובת. בנו בכורו, [[לאו גרץ]] (1856-1941), היה [[פיזיקאי]].
==דברי ימי ישראל==
{{ערך מורחב|דברי ימי ישראל}}
מפעל חייו של גרץ היה כתיבת "[[דברי ימי ישראל]]" - יצירה מונומנטלית המונה 11 כרכים, ראשונה מסוגה - המתעדת את [[תולדות עם ישראל]] ושמה דגש על גזרות הגלות, [[קידוש השם]] ומאבק העם היהודי לשמירת ייחודו הלאומי. הספר שימש במשך זמן רב כמקור המוסמך ללימודי ההיסטוריה היהודית ותורגם לשפות אירופיות רבות.
החידוש הגדול של הספר היה יצירת נרטיב היסטורי סדור של ה[[לאומיות]] היהודית לדורותיה. אמנם, היהדות המסורתית לדורותיה הכילה ממדים לאומיים ברורים כמו זיכרון הממלכה היהודית בארץ ישראל בעבר, והשאיפה להקימה מחדש בעתיד, אך עם זאת דורות רבים ללא ריבונות וטריטוריה מאוחדת הובילו לכך שאצל רבים, ובפרט בתקופת [[אמנציפציה ליהודים|האמנסיפציה]], המימד הלאומי טושטש. בכך היה גרץ שותף לרוח הלאומיות שתססה במאה ה-19, שראתה את ההיסטוריה כמגדיר מרכזי של הלאום ביחד עם השפה ואגדות העם. מפעלו הגדול של גרץ סייע לדמיין לאום יהודי היסטורי.
גרץ כהיסטוריון תיאר את היהדות כעניין אחדותי והיסטורי. היהדות נתפשת בספרו של גרץ כלאום עם מסורת תרבותית מאוחדת והיסטוריה מתמשכת. לתפישתו זאת הייתה השפעה רבה על משכילים יהודים שבזכותה היה להם קל יותר להזדהות עם ה[[ציונות]].
דברי ימי ישראל עורר התנגדות בקרב היהדות ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]] והרב [[יצחק אייזיק הלוי]] הוציא לעומתו סדרת ספרים "דורות הראשונים" בו הוא מפריך לדעתו את שיטת גרץ.
==ביקורו בארץ ישראל==
גרץ ביקר ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1872]] בראש משלחת משכילים יהודית, שכללה את אשר לוי (Levy) מפולצין שב[[פומרניה]] ואת גוטשלק לוי (Lewy) מ[[ברלין]] שכתבו עם שובם "תזכיר על מצב הקהילות בארץ ישראל ובייחוד בירושלים". התזכיר תיאר את מצוקת היהודים בארץ, את "כספי [[החלוקה]]", ואת סירוב יושבי הארץ להצטרף לעבודת האדמה בראשותו של [[קרל נטר]]. מתוך התזכיר:
:החתומים מטה ערכו בחודש מארס השנה מסע בחלק גדול של ארץ ישראל... המצב הדריכנו מנוחה, לא יכולנו לעצום עינינו ולאטום לבנו ממראה המצוקה החומרית והרוחנית. לפיכך מצאנו לנכון להיוועץ עם אנשים בני חוגים שונים בדבר סיבותיה העמוקות יותר, שמא על ידי סילוק הסיבות אפשר יהיה להביא לידי תיקון הקלקלות...
:ליתר הבחנה הרינו להקדים בזה את הסטטיסטיקה של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל: מספרה מגיע בקושי ל-16,000 נפש. היא מחולקת לארבע קהילות ראשיות, הקרויות בפי התושבים היהודים "[[ארבע ערי הקודש|ארבע ארצות]]": [[ירושלים]], [[צפת]], [[טבריה]] ו[[חברון]]... ייאמר עוד, שלפני מספר שנים נוסדה על ידי חברת [[כי"ח]] בהנהלתו של מר [[קרל נטר|קארל נטר]] [[מקוה ישראל|מושבה חקלאית קטנה]] מהלך ארבעים דקות מזרחית מ[[יפו]], שעובדים בה נוסף למנהלה ומזכירו שנים עשר חניכים יהודים וכמה עובדי אדמה ובעלי מלאכה יהודים...
:מר קארל נטר, הנזקק לידיים רבות בשביל מושבתו הצעירה... ביקש שיבואו אליו עובדי אדמה ובעלי מלאכה יהודים והבטיח להם עבודה ושכר, שיוכלו להתקיים מהם בלי נדבות... המעטים שהעמידו עצמם מתוך מצוקה לפקודתו, עזבו רובם את העבודה שניתנה להם, כי לא הספיקו לה כוחותיהם. וזו ההבחנה המעציבה השֵנִית: שמלבד הדלות רווחת כאן חולשה גופנית וחוסר מיומנות לעבודה... "
:בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל הרי זה כבוד להיפקד בין מקבלי הנדבות או החלוקה... האוכלוסייה היהודית אינה רואה כלל את החלוקה כמתנת צדקה אלא כשכרו של כל היושב בארץ הקדושה ועוסק ב[[לימוד תורה|תלמוד תורה]] או ב[[קבלה]]."
:"דעה מופרכת מצטרפת כאן להגדיל את העיוות שבחלוקת הכספים. בנוהג שבארצות התרבות שקבלת נדבות, ובייחוד בפומבי, היא בדרך כלל חרפה, ורק מצוקה שאינה מצויה מכריחה לכך. ואילו בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל הרי זה כבוד להיפקד בין מקבלי הנדבות או החלוקה... ואמנם הנדבות אינן מיועדות כלל בשביל העניים אלא בראש וראשונה בשביל לומדי תורה... ואמנם בעלי מלאכה שאינם מבינים בתלמוד, אפילו עניים מרודים הם - אינם מקבלים כלום מן החלוקה. אף הפרשת חלק לאלמנות ויתומים נחשבת בגדר נדיבות לב וויתור על זכות.
:מכאן החיזיון הבולט, שבעלי הון ובעלי בתים תובעים לעצמם חלק בחלוקה ופושטים ידם ממש לנדבות... במצב עניינים זה ברור, שהכושלים ביותר, האלמנות והיתומים, מקופחים מאוד בחלוקה..."
ראשי [[היישוב הישן]], ([[אברהם אשכנזי]], [[חכם באשי]]; משה בן וונישטי, פקיד בירושלים; [[חיים ולירו#יעקב ולירו|יעקב ולירו]], גבאי עניים בירושלים ורפאל מאיר פאניזיל), הגיבו בתשובה מפורטת על התזכיר ב"ט' ל[[אלול|חודש הרחמים]] [[ה'תרל"ג]]": "שמענו את תלונות בני ישראל ממע' ד"ק גראעץ וסיעתו הי"ו אשר עמדו רגליהם על הר הקדש ירושלם ת"ו ב[[ח' באדר]] העבר... וחובה עלינו לעמוד על כל דבריהם אשר המה מלינים עלינו על ראשון ראשון..."
== הנצחה ==
גרץ מונצח על ידי כמה רחובות על שמו בערים רבות דוגמת [[ירושלים]], [[תל אביב]], [[רחובות]], [[ראשון לציון]] ועוד רבות אחרות.
בית ספר "גרץ" בתל אביב נקרא על שמו.{{הערה|1=[https://www.tlv-edu.gov.il/sites/gretz/Pages/dvar_menahelet.aspx דבר המנהלת], באתר בית הספר "גרץ"}}
== לקריאה נוספת ==
* ראובן מיכאל, '''היינריך גרץ - ההיסטוריון של העם היהודי''', הוצאת "[[מוסד ביאליק]]" ו[[מכון ליאו בק|מכון לאו בק]].
* [[שלמה אבינרי]], הרעיון הציוני לגווניו, עמ' 36–48.
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Heinrich Graetz}}
* {{רמב"י|Graetz, Tzvi}}
* [http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/tmp2/jews0011.asp?bit=1&tat=1 גרץ (היינריך) צבי (הירש)] - עמלנט
* {{דבר|א. ז. אשכולי|שלושה דורות בהיסטוריוגרפיה יהודית|1940/10/02|00300}}
* [http://www.zeno.org/Geschichte/M/Graetz,+Heinrich/Geschichte+der+Juden Geschichte der Juden] דברי ימי ישראל במקורו (בגרמנית)
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:גרץ, צבי}}
[[קטגוריה:חכמת ישראל]]
[[קטגוריה:היסטוריונים יהודים גרמנים]]
[[קטגוריה:חוקרי תולדות עם ישראל]]
[[קטגוריה:היסטוריונים יהודים פולנים]]
[[קטגוריה:סגל בית המדרש לרבנים בברסלאו]]
[[קטגוריה:ציונות]]
[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]
| |||