הסגר על רצועת עזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור |
מ אחידות במיקום הערות שוליים |
||
שורה 21:
== טיעונים משפטיים ==
[[אמנת ז'נבה הרביעית]] (1949) מגדירה כללים להגנה על אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש. האמנה הורחבה בשנת [[1977]], כך שהתקנות יכללו גם הגנה על אוכלוסייה אזרחית בעימותים צבאיים שאינם מוגדרים כמלחמה. מועצת הביטחון של האו"ם קבעה בשנת [[1979]] שהאמנה הרביעית חלה גם בשטחים שנתפסו על ידי ישראל בשנת [[1967]], כולל רצועת עזה.
לאחר יישום [[תוכנית ההתנתקות]], נסוגו כוחות הצבא של ישראל משטח עזה. עם זאת, ישראל ממשיכה לשלוט במרחב האווירי של עזה, בקו החוף, ועל חלק מהגבול הקרקעי (לא כולל [[ציר פילדלפי]], גבולה של עזה עם מצרים). כמו כן, ישראל שולטת על מרשם האוכלוסין של עזה ועל אספקת אנרגיה ודלק, לתוך ומתוך הרצועה. לכן, אף על פי שישראל לא חתמה על ההרחבות לאמנת ז'נבה, קיימת ציפייה בקהילייה הבינלאומית שהיא תכבד אותה.
שורה 39:
ב-[[24 בינואר]] [[2008]], [[מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם]] פרסמה הצהרה המגנה את ישראל, קוראת להסיר את המצור על רצועת עזה, לאפשר המשך אספקת מזון, דלק ותרופות, ולפתוח מחדש את מעברי הגבול{{הערה|[http://www.unhchr.ch/huricane/huricane.nsf/view01/7A7B2B76C0F3C3F6C12573DA00529096?opendocument SIXTH SPECIAL SESSION OF HUMAN RIGHTS COUNCIL CONCLUDES WITH CALL ON ISRAEL TO END SIEGE IMPOSED ON OCCUPIED GAZA STRIP]}}. לדברי ה[[ג'רוזלם פוסט]], זאת הייתה הפעם ה-15 בתוך פחות משנתיים שהמועצה גינתה את ישראל בהקשר של זכויות האדם ב"שטחים הפלסטיניים". ישיבות המועצה מוחרמות על ידי ישראל וארצות הברית.
באפריל 2007, בהודעה שפורסמה מטעם מזכ"ל האו"ם, נאמר כי הסגר הוא כ[[ענישה קולקטיבית]] של אוכלוסיית עזה ומנוגד לחוק הבינלאומי
במרץ [[2008]], מספר ארגונים בינלאומיים, בהם נציגי [[אמנסטי אינטרנשיונל|אמנסטי]] בבריטניה וארגון [[אוקספם]], פרסמו דו"ח שלפיו המצב ההומניטרי ברצועת עזה הוא החמור ביותר מאז תחילת הכיבוש הישראלי ב-1967. הם דחקו בישראל להסיר את הסגר, וטענו כי הוא מהווה [[ענישה קולקטיבית]] נגד 1.5 מיליון תושבי רצועת עזה
[[ריצ'רד פאלק]], נציג מועצת האו"ם לזכויות האדם, פרסם מאמר שבו השווה את הסגר על עזה ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], וטען שהסגר הוא [[פשע נגד האנושות]]. בעקבות דברים אלה הכריזה מדינת ישראל על פאלק כ[[אישיות בלתי רצויה]]{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב, טלי גולדשטיין, פנחס וולף ומערכת וואלה! חדשות|גורמים במשרד החוץ: פאלק לא רצוי פה|1398001|15 בדצמבר 2008}}}}. ב-[[14 בדצמבר]] [[2008]] נחת פאלק בישראל על מנת לסייר בשטחי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]]. ישראל מנעה ממנו כניסה למדינה משום שהוגדר כאישיות בלתי רצויה וששליחותו מעוותת מכיוון שהוא מורשה לחקור רק הפרות זכויות אדם שנעשו על ידי מדינת ישראל{{הערה|{{הארץ|יואב שטרן|שליח האו"ם לבחינת זכויות אדם בשטחים גורש מישראל|1.1367290|15 בדצמבר 2008}}}}, וכן כיוון שלא תאם עם ישראל את הביקור{{הערה|שם=רויטרס|{{ynet|רויטרס|בכירה באו"ם זועמת: למה גורש השליח מישראל?|3639755|16 בדצמבר 2008}}}}. פאלק גורש ל[[ז'נבה]]; לטענתו, הוא הוחזק במעצר במשך 15 שעות{{הערה|ריצ'רד פאלק, [http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2008/dec/19/israel-palestinian-territories-united-nations My expulsion from Israel], באתר [[הגארדיאן]], 19 בדצמבר 2008}} טרם הגירוש, אך בעיתונות דווח כי האיש גורש מיד עם נחיתתו{{הערה|שם=רויטרס}}{{הערה|{{ynet|AP|מועצת זכויות האדם של האו"ם גינתה את ישראל|3654719|12 בינואר 2009}}}}.
שורה 49:
בין השנים 2007 - 2010 ממשלת ישראל התירה מדי יום כניסה של כ-100 משאיות{{הערה|רוני סופר, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3904342,00.html הקלות במעבר לעזה? השר כץ יגבש תוכנית], באתר ynet,{{כ}} 13 ביוני 2010}} עם מוצרי מזון בסיסיים לרצועת עזה. עד [[עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה]], ביוני [[2007]], עברו כ-475 כלי רכב עם סיוע הומניטרי במעברי הגבול מדי יום.
לאחר [[מבצע עופרת יצוקה]], נמשך הסגר על רצועת עזה, ולא הייתה כמעט אפשרות להכניס לעזה סחורה, והאפשרות להוציא ממנה סחורה נמנעה לחלוטין. ישראל אף שולטת על תחום [[מים טריטוריאליים|המים הטריטוריאליים]] ומונעת פריקת סחורה מאניות ישירות ברצועה. על פי דיווחי [[אונר"א]], שרבים מבכיריו בעזה הם בכירים גם בחמאס{{הערה|{{ynet|[[יהונתן דחוח-הלוי]] (מאמר דעה)|אמת אחרת על אונר"א|3657863|19 בינואר 2009}}}}, שירותי הבריאות נפגעו קשות כתוצאה ממחסור בציוד רפואי ומעיכובי תשלומים לעובדי בתי החולים. [[מעבר קרני]] נפתח לעתים רחוקות ולמשך פרקי זמן קצרים, דבר שגרם למחסור במוצרי מזון בסיסיים ברצועת עזה, ושיווק או ייצוא סחורות מהרצועה נאסר כחלק מהמדיניות. נכון לספטמבר 2015, מעבר קרני סגור, ונפתח בפעם האחרונה בשנת 2011. מעבר כרם שלום הוא מעבר הסחורות היחיד הפתוח בין רצועת עזה לישראל.
רשימת הסחורות אותן ישראל מתירה להכניס לרצועה כללה כמאה מוצרים בשנות הסגר הראשונות והייתה חסויה. טענת המדינה הייתה שחשיפתה עלולה לגרום "לפגיעה בביטחון המדינה ואף עלולה לפגוע ביחסי החוץ שלה"{{הערה|{{הארץ|עמירה הס|למה אסור להכניס כוסברה לרצועת עזה? סוד ביטחוני|1.1200951|7 במאי 2010}}}}.
שורה 62:
מאז הוטל הסגר על הרצועה, מונעת ישראל תנועת אנשים לתוך הרצועה או אל מחוץ לה דרך מעברי הגבול עם ישראל. פלסטינים המתגוררים ברצועה אינם רשאים לצאת ממנה לשטח ישראל ובני משפחתם (כולל בני זוג, הורים או ילדים) אינם רשאים לבקרם, אלא במקרים המוגדרים בידי ישראל כהומניטריים וחריגים (לוויות, מחלות קשות, אירועי אבל וכדומה). בנוסף, ישראל מתירה יציאה מהרצועה דרך שטח ישראל לצורך טיפול רפואי מציל חיים; עם זאת, היא נוטה שלא לאשר יציאה מהרצועה לצרכים רפואיים אחרים (מניעת אבדן ראייה וכו') {{מקור}}. מעבר אנשים מהרצועה ואליה מבוצע דרך מצרים {{מקור}}.
כמו כן, אוסרת ישראל על פלסטינים המוגדרים על ידה כ"תושבי רצועת עזה" להימצא בשטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. הגדרה זו חלה גם על פלסטינים המתגוררים במשך שנים בגדה, אולם ברישומים הישראליים כתובתם רשומה עדיין ברצועה, עקב מדיניות ישראל שלא לעדכן את העתק מרשם האוכלוסין הפלסטיני שבידיה, מאז שנת 2000{{הערה|Dan Izenberg, [http://www.jpost.com/Israel/Article.aspx?id=172917 New law could deport thousands of West Bank Palestinians], The Jerusalem Post, 12.4.10}}. כך, מונעת ישראל חזרת פלסטינים לביתם בגדה, לרבות דרך ירדן, אם כתובתם רשומה ברצועת עזה; ואף מגרשת לרצועה, באופן אקטיבי ויזום, פלסטינים המתגוררים ביהודה ושומרון, אם כתובתם רשומה ברצועה. כאמור, ישראל אינה מתירה עוד למי שגורש לרצועה לצאת ממנה
בשל מדיניות זו, מכונה רצועת עזה בידי מבקרי המדיניות הישראלית "בית הכלא הגדול בעולם". בעוד שישראל הגמישה את מדיניות מעברי הסחורות בעקבות פרשת [[המשט לעזה (2010)|המשט לעזה]], מדיניותה בנוגע לתנועת אנשים דרך המעברים בתחומי ישראל, וכן דרך הים והאוויר נותרה בעינה.
שורה 74:
בשל העימות עם החמאס, הכריזה ישראל על אזורים בתוך הרצועה והסמוכים לגדר המערכת כאזורים האסורים לתנועת פלסטינים, וכל תנועה או נוכחות בהם עשויה להביא לירי מצד ישראל, בעיקר בגלל פעילות חבלנית בעבר.
במאי 2009 הפיץ צה"ל כרוזים שבהם הזהיר שלא להיכנס לאזורים שבמרחק עד 300 מטר מהגדר.
דו"ח של [[משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים]] העריך שבפועל בתקופה שבין נובמבר 2008 (עם קריסת הפסקת האש) ועד אוגוסט 2010 ההגבלות נאכפו באופן לא עקבי עד לטווח של 1,000 - 1,500 מטר מהגדר המהווים כ-17% משטחה של רצועת עזה.
על פי הדו"ח שטחים אלו כוללים אדמות חקלאיות וכן 7 בתי ספר, ובכך נפגעת יכולתם של תושבי הרצועה להתפרנס ולזכות בחינוך והשכלה{{הערה|[http://www.ochaopt.org/documents/ocha_opt_special_focus_2010_08_19_hebrew.pdf דו"ח מיוחד] של [[משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים]], אוגוסט 2010}}. באופן דומה, אוסרת ישראל על שיט מעבר למרחק מסוים מהחוף, בכך נפגע ענף ה[[דיג]] של הרצועה, שכן הדיג מותר רק במים הרדודים יחסית, בהם אין הרבה דגה{{הערה|[[עקיבא אלדר]], [http://www.haaretz.co.il/1.1217439 מדיניות ההגבלות של צה"ל פוגעת בעזתים בים וביבשה], באתר הארץ, 19 באוגוסט 2010}}. באפריל 2015 השיב צה"ל לפלסטינים 15 סירות דיג שהחרים לאחר שחרגו מתחום עשרת הקילומטרים המותרים.
| |||