על המשמר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
== היסטוריה ==
העיתון החל להופיע ב-[[30 ביולי]] [[1943]] בשם "משמר", כביטאונה של תנועת [[השומר הצעיר]] (קיים גם גיליון ראשון קודם נוסף מ-6 ביוני של אותה שנה). ב-[[25 בינואר]] [[1948]] שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "ל[[ציונות]], ל[[סוציאליזם]], לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי [[קיבוץ|קיבוצי]] תנועת [[הקיבוץ הארצי השומר הצעיר]] ועירוניים אוהדי [[מפ"ם]], ודגל ב[[צדק חברתי|צדק סוציאלי]], [[אקטיביזם]], [[שלום]] ו[[שוויון]]. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".
הופעת גיליון הראשון היה סיומו של תהליך ארוך, שרובו התרחש בזירה הפוליטית של הישוב. "משמר" היה הביטוי הפוליטי של הקיבוץ הארצי מיסודו של "השומר הצעיר". אומנם במשך תקופה ארוכה מאז שלהי שנות העשרים היו לתנועת "השומר הצעיר" ומאוחר יותר, לקיבוץ הארצי, ביטאונים, אך היו אלה כתבי העת שראו אור כירחונים או כשבועונים. החל משנת 1925 מילא את תפקיד העיתון היומי העיתון "דבר" שהיה בטאונה של ההסתדרות הכללית ובזירה הפוליטית, של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", ארגון גג של השמאל הציוני. בפועל העיתון ביטא את עמדותיה של המפלגה ההגמונית בארץ, מפא"י. עד לקיץ 1939 שררה בקיבוץ הארצי הנחה כי "השומר הצעיר" יוכל להצטרף למפא"י תוך שמירה על מעמדו האוטונומי. בקיץ 1939 התברר כי להנחה הזאת אין תוחלת. במועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, שנערכה בשנת 1942 הוחלט כי תקום מפלגה עצמאית מיסודו של הקיבוץ הארצי, וכצעד להקמתה הקיבוץ הארצי ייסד עיתון יומי משלו. הופעתו המיועדת של "משמר" עוררה חרדה והתנגדות בקרב המחנה הדתי והחרדי. מחנה זה ראה את עצמו מופלה לרעה ומוחלש בעקבות פרשת "ילדי טהרן" והעיתון החדש, לדברי העורכים של העיתון של הציונות הדתית, "הצופה" יהיה "עיתון יומי של המומרים להכעיס, המתקיף את הדת מבחינה עקרונית וטכסיסית... עם הופעת העיתון החדש... תוקם במה שתעמוד על "משמר הכפירה ביסודות היהדות."
כעבור שנה הופיע העיתון המנציח בכותרתו את שם התנועה ונושא ככותרת משנה את התמצית הרעיונית של התנועה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות העמים". במקום דבר המערכת הופיע מאמרו של מנהיג הקיבוץ הארצי, מאיר יערי: "בקרב הישוב רווחת ההרגשה כי נפל דבר. לקראת הופעת "משמר" הולמים אלפי לבבות." את המערכת הראשונה הרכיבו אישים פוליטיים חברי הקיבוץ הארצי, מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פראי (פרי). העיצוב הגרפי של העיתון החדש נמסר לידי רות שלוס ויוחנן סימון, האחראי על מדור הספרות היה המשורר אברהם שלונסקי.
העיתון בראשיתו היה בן ארבעה עמודים בלבד בגלל המגבלה על השימוש בניר בעתות המלחמה, אך במשך הזמן הוא פיתח מדורים ייחודיים ועיצוב גרפי, שאיפשרו את זיהויו המיידי. המדור המיוחד לילדים שהופיע לרוב לקראת החגים, הפך משנת 1945 לעיתון הילדים "משמר לילדים" וגם הוא נערך ע"י צוות העיתון. ב-1943 בעקבות פרסום ההודעה המשותפת של כל עיתוני היישוב על אירועי רמת הכובש והתגובה של שלטונות המנדט, הפסיק "משמר" כאקט של הזדהות עם עיתונים שהופעתם נאסרה, את הופעתו למשך שבוע. עם סיום מלחמת העולם השניה הוא נאלץ להתמודד עם הצנזורה המנדטורית שאסרה על השימוש במילים המגדירות את עמדת היישוב מול הגבלות "הספר הלבן".
החל משנת 1946 היה "משמר" לבטאונה של "מפלגת השומר הצעיר". בינואר 1948 הוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם), שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה", שרוב מנהיגיה הגיעו מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ותנועת פועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד שינה "משמר" את שמו ל"על המשמר" ולמערכת העיתון צורפו חברי הקיבוץ המאוחד. במקביל ל"על המשמר" הוציאה מפ"ם גם ביטאון לדור הצעיר של חבריה – "בשער". עם חיסולו של זה עברה ל"על המשמר" חבורה של סופרים צעירים שהוציאה לאור את המוסף הספרותי של "על המשמר", "משא". המוסף היה לאכסניית הבית של קבוצת הסופרים הידועה בשם "דור תש"ח". "משא" היה מוספו של "על המשמר" עד לפילוגה של מפ"ם בשנת 1954, ואז הוא הפך למוספו של העיתון "למרחב". למרות שמערכת העיתון הורכבה מנציגי כל מרכיבי המפלגה, היא נותרה נכס של הקיבוץ הארצי וגם אם לא ניתן היה ללמוד ממאמריו על המחלוקות שפילגו את המפלגה, הוא ביטא בעיקר את עמדות "השומר הצעיר".
במשך התקופה בה היה העיתון בטאונה של המפלגה המאוחדת, התמקדה המערכת בתמרונים פוליטיים מסובכים. כלפי חוץ שמר העיתון על הופעה מלוכדת שהסתירה את המחלוקות הפנימיות בין מרכיבי המפלגה. בשם האוריינטציה הפרו-סובייטית של המפלגה סירבה המערכת לפרסם מאמר הדן בחיסול סופרי היידיש בברה"מ. העיתון אף לא פרסם את הויכוח הפנימי בדבר הכניסה לממשלה והמערכת נהגה לפרסם את המידע על חיי המפלגה, רק לאחר שזה אושר לפרסום ע"י מוסדות מפ"ם. המחלוקת במערכת בין חברי הקיבוץ המאוחד לבין חברי הקיבוץ הארצי הגיעה לשיא בשאלת המקום המוקדש לדברי מנהיגי שתי התנועות. מאיר יערי התלונן במכתב אישי למערכת על קיפוחו בהשוואה לראשי מפ"ם האחרים: "אני זכיתי לפחות מ-50 שורות... גלילי זכה ל-70 שורות". אנשי הקיבוץ המאוחד התלוננו באופן קבוע על התעלמות העיתון מהופעותיו הציבוריות של יצחק טבנקין. סירובה של המערכת לפרסם את מאמרו של טבנקין היה עילה להופעת העיתון "למרחב" ולפילוגה של מפ"ם.
לאחר פילוגה של מפ"ם, חזר "על המשמר" לבטא את עמדות הנהגת הקיבוץ הארצי, אך תהליך ההתרחקות מהעמדות הפרו-סובייטיות של המפלגה אפשר גיוון עמדות והעיתון הפך לבית הספר לעיתונאות, בו רכשו עיתונאים צעירים רבים מיומנות שאפשרה להם לעבור אח"כ לעיתונים אחרים. למרות היותו עיתון מפלגתי היה "על המשמר" עיתון בו כתבו בעלי עמדות שונות לצד דבר המערכת שביטא את העמדות הרשמיות של המפלגה. שניות זו באה לביטוי מובהק בשלהי שנות השישים, כאשר לעל המשמר צורף מוסף חדש, המכוון לדור הצעיר במפלגה ומחוצה לה – "חותם". "חותם" הוקם במרץ 1964 כבטאון החטיבה הצעירה של המפלגה, ויצא בתחילה ככתב עת עצמאי, אך החל מינואר 1970 צורף ל"על המשמר" והיה למוספו השבועי.
לאחר הקמת ממשלת ליכוד-מערך בשנת 1984 פרשה מפ"ם מ"המערך" ועתונה הפך לבטאון יומי של האופוזיציה. המתח בין מערכת "על המשמר" לבין הצנזורה, שהיה קיים תמיד, הגיע לשיאו. עקב פרסום ידיעות שלא אושרו ע"י הצנזורה נקנס העיתון בקנס חצי מיליון שקלים וקנס על תנאי בגובה של מיליון שקלים. כאקט של מחאה פרסם העיתון שורה של מאמרים עם כתמים לבנים. העיתון אף פנה ליו"ר מועצת העתונות, יהושוע רוטנשטרייך להגן עליו בפני הצנזורה, אך יחסיו הבעייתיים עמה נמשכו עד לסוף שנת 1985.
===סיקור מות סטלין===
בתחילת מרץ [[1953]] הגיעו הידיעות על גסיסתו של מנהיג [[ברית המועצות]], [[יוסיף ויסריונוביץ' סטלין]]. ב-[[5 במרץ]] מת סטלין. בעודו על ערש דווי ולאחר מכן, עם היוודע מותו, היה הסיקור החדשותי ב[[המערב|מערב]] עוין לסטלין והזכיר את עריצותו ואת רצחנותו. שונים היו פני הדברים בחלקים מה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]] בישראל, אשר מותו של סטלין עורר בו תחושה של [[שכול|אבל]] כבד ואובדן. בארץ היו שותפים לאבל לא רק אנשי [[מק"י]], נאמניה המסורתיים של [[מוסקבה]], אלא אף אנשי [[מפ"ם]] הציונית. על אף ביקורת מסוימת על מדיניות ברית המועצות, בפרט על יחסה ל[[ציונות]], עדיין ראו אנשי מפ"ם אותה ואת מנהיגיה כמשוואה למה שכינו "העולם המתקדם" ותמיכתו בעניינים ציוניים בעבר.
שורה 18 ⟵ 31:
עם זאת, "על המשמר" היה מוכן לבוא חשבון עם סטלין, אם כי בעדינות, על משגה אחד: זלזולו בלאומיות היהודית, שאותה ראה כ"רוח רפאים". העיתון ציין כי סטלין עצמו לא היה עקבי בעמדה זו ולראיה – תמיכתו בהקמת [[מדינת ישראל]], והביע תקווה כי ממשיכיו של סטלין יציגו גישה חדשה.
התנערותו של העולם הקומוניסטי ממורשת סטלין, שבאה לידי ביטוי רב עוצמה ב[[הנאום הסודי|נאום הסודי]] של [[ניקיטה חרושצ'וב]] ומשפט ההיסטוריה, הביאו רבים ממנהיגי מפ"ם אז להביע לימים [[חרטה]] על היחס המעריץ לסטלין.
===סופו של העיתון===
ירידת קרנה של ה[[אידאולוגיה]] השוויונית וה[[סולידריות חברתית|סולידריות החברתית]], והיבלעותה של מפ"ם ב[[המערך|מערך]], ולאחר מכן ב[[מרצ]], הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. החל ממחצית שנות השמונים נכנס הקיבוץ הארצי, בעליו של העיתון למשבר כלכלי חמור. כדי להיחלץ מחובותיו, סגר הקיבוץ הארצי מספר ארגונים ומסגרות שהקשו על תפקודו הכלכלי. למרות חובו הקטן יחסית של "על המשמר" לקופת הקיבוץ הארצי, הוחלט לסגור את העיתון. בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של [[צבי טימור]] נסגר בסוף חודש מרץ [[1995]] בעת כהונתו של [[גיורא פורמן]] כמזכ"ל הקיבוץ הארצי. כך העיתון, ראשון העיתונים המפלגתיים בארץ, שהוקם מסיבות פוליטיות חוסל מסיבות כלכליות.
ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ב[[יד יערי]], [[גבעת חביבה]].
| |||