ממלכת ישראל – הבדלי גרסאות

לפי המסופר במקרא,{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|יב}}; {{תנ"ך|דברי הימים ב|י}}.}} [[פילוג ממלכת ישראל המאוחדת]] התרחש לאחר מות [[שלמה המלך]] כאשר עלה בנו [[רחבעם]] לכיסא המלוכה. בני ישראל ביקשו הקלה מעול המסים הכבד ששרר בתקופת אביו כתמורה להכרתם במלכותו, אך בניגוד לעצת יועציו הזקנים שדגלו בהפחתת המסים כרצון העם, דחה רחבעם את בקשתם. הדבר נתן את האות למתנגדי בית דוד ובראשם [[ירבעם בן נבט]], למרוד במלכות רחבעם. בעקבות זאת, בסביבות שנת 928 לפנה"ס התפלגה הממלכה לשתיים - ממלכת ישראל ו[[ממלכת יהודה]]. ממלכת ישראל הורכבה מבני [[עשרת השבטים]] - [[שבט אפרים|אפרים]], [[שבט זבולון|זבולון]], [[שבט יששכר|יששכר]], [[שבט אשר|אשר]], [[שבט נפתלי|נפתלי]], [[שבט דן|דן]], [[שבט מנשה|מנשה]], [[שבט ראובן|ראובן]], [[שבט גד|גד]], וחלק מבני [[שבט לוי]] אשר התפזרו בין שאר השבטים.

 

 

בתקופת קיומה, התקיימה הממלכה בשכנות לממלכה הדרומית, [[ממלכת יהודה]], כאשר שתי הממלכות ידעו תקופות של יריבויות לצד תקופות של שלום. ממלכת ישראל הייתה הגדולה והעשירה יותר מביניהן.{{הערה|1=ראו: אברהם פאוסט, [http://books.google.com/books?ei=ICNcS8CaA5GQyAT החברה הישראלית בראי המחקר ההיסטורי].}} ב-50 השנים הראשונות לקיומה נלחמה ממלכת ישראל בממלכת יהודה. שלטון בית עמרי הביא לקץ המלחמה בין שתי הממלכות ולשגשוגן.