חברת ארנק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
על אף האמור, על פי תקנות המס בישראל יכול [[פקיד שומה]] לחייב '[[חברת מעטים]]' (חברה שלה עד 5 בעלי מניות, הגדרה שחלה על רובן המוחלט של חברות הארנק) בתשלום מס על רווחים שהצטברו בקופתה ולא חולקו כ[[דיבידנד]] לבעליה, הנשמרים בקופתה לצורך הימנעות מתשלום מס או לצורך מטרה שאינה בליבת הפעילות העסקית של החברה (כדוגמת השקעות בנדל"ן בחברה שעוסקת בשירות מקצועי). עם זאת, אפשרות זו מוגבלת במספר תנאים, כדוגמת אישור הפעולה בידי ועדת מייעצת בת 5 חברים, דבר שהוביל לכך שאפשרות זו לא יושמה כמעט בפועל כלפי חברות הארנק{{הערה|{{TheMarker|אפרת נוימן|הפצצה של רשות המסים: חברות יהיו חייבות לחלק את הרווחים|law/1.3032926|9 באוגוסט 2016}}}}.
==
קיומן של חברות הארנק יצר הפסד הכנסה ל[[רשות המסים]] ול[[המוסד לביטוח לאומי|מוסד לביטוח לאומי]], ויצר יתרון לבעלי ההכנסות הגבוהות, בהשוואה לבעלי הכנסות נמוכות יותר. [[ועדת טרכטנברג]] המליצה לבחון את היבטי המס הכרוכים בהקמתן של חברות ארנק. בהתאם לכך הורה [[שר האוצר]], [[יובל שטייניץ]] על הקמת ועדה לעניין זה, בראשותו של ראש [[רשות המסים]], [[דורון ארבלי]]{{הערה|[http://taxes.gov.il/About/SpokesmanAnnouncements/Pages/Ann_111012.aspx הוועדה לבחינת סוגיית חברות הארנק וחברות ההחזקה ממליצה למסות באופן שוטף את הרווחים הבלתי מחולקים בחברות אלו], באתר רשות המסים, 11 באוקטובר 2012}}.
[[המפקח על הבנקים]], [[דודו זקן]], פרסם ביולי 2013 טיוטה למדיניות התגמול בבנקים, הכוללת איסור על תשלום למועסקים באמצעות חברות ארנק{{הערה|{{גלובס|עירית אבישר|דודו זקן סוגר את הארנק לבכירי הבנקים|1000861502|11 ביולי 2013}}}}.
ב"[[חוק ההסדרים]]" לשנת 2017 נקבעו כללים למיסוי חברות ארנק, שמבטלים את יתרונות המיסוי שבהן.{{הערה|סעיף 94 ל[http://fs.knesset.gov.il//20/law/20_lsr_366872.pdf חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2017], ס"ח 2592 מ-29 בדצמבר 2016}} דברי ההסבר להצעת החוק נימקו צעד זה:
:בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תופעה של עובדים שכירים בחברות, בעיקר ברמות השכר הגבוהות, המפסיקים את עבודתם כשכירים באותן חברות אך ממשיכים לתת להן את אותם שירותים באמצעות חברה בשליטתם, כאשר בפן המהותי מתקיימים יחסים הדומים במהותם ליחסי עבודה בין השכיר לשעבר, נותן השירות, לבין החברה מקבלת השירות. תופעה זו אינה קיימת לגבי שכירים בלבד, אלא גם לגבי נושאי משרה בכירים בחברות, אשר נבחרו לתפקיד בשל כישוריהם האישיים ונושאים באחריות אישית, ומעניקים את אותם שירותים באמצעות חברות בשליטתם, ולא ישירות על ידם.
:הסיבה העיקרית לדרך פעולה זו היא כי שכירים ונושאי משרה אלה אינם רוצים לשלם על הכנסתם מפעילות זו את סכום המס החל עליהם כיחידים בתוספת תשלומי ביטוח לאומי, אלא את שיעור מס החברות, שהוא נמוך משיעור המס המוטל על יחידים ברמות שכר גבוהות. אלה הם מקרים מובהקים של ניצול לרעה של מודל המיסוי הדו־שלבי ועל כן מוצע להתעלם מקיומה של החברה לעניין זה, ולחייב את בעל המניות נותן השירות, באופן ישיר, במס על כלל ההכנסות הנובעות לחברה מיגיעתו האישית, והכול כמפורט להלן.{{הערה|[http://www.justice.gov.il/SitePages/OpenDocument.aspx?d=btfoGU%2fzRz98U4QZbe1n0jt4LwrNioW6CfahRRVUmbI%3d הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו–2018), התשע"ז-2016], ה"ח הממשלה 1083, מ-31 באוקטובר 2016}}
==דיני עבודה==
| |||