רפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התו השמיני (שיחה | תרומות) מ סדר |
קצת, אבל רק קצת |
||
שורה 1:
{{לשכתב|ניסוח לקוי|נושא=
[[קובץ:Aleppo Codex Joshua 1 1.jpg|ממוזער|300x300px|
בספרות ה[[מסורה]], '''רָפֶה''' מסמן כמה דברים שונים, שהמשותף להם הוא הגייה "חלשה".
== רפה
בלשון הגמרא, ההיגוי של אות רפה נקרא מוארך.{{הערה|למשל, מאמר [[התלמוד הבבלי]] ב[[מסכת ברכות]] ({{בבלי|ללא=מסכת|ברכות|יג|ב}}): {{ציטוטון|תניא סומכוס אומר: צריך להאריך באחד, שכל המאריך באחד מאריכין לו ימיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת}}. מקובל לפרש שכוונת המימרה היא שיש להגות את האות ד' המסיימת את המילה "אח'''ד'''" כאות ד' רפה (כמו תחילת המילה ה[[אנגלית]] '''the''').}}
היום מובחנת אות בג"ד כפ"ת רפה, בכך שהיא אינה מסומנת בנקודה. בעבר סימן הרפה היה קו אופקי ישר מעל האות הרפה (ראו עוד בהמשך)
הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של ה[[תנ"ך|מקרא]]. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מוֹ'''ת''' ו־משר'''ת''', והאות ב' וגם האות ד' במילה ע'''בד''', מסומנות בקו הרפה, לומר שהן נהגות בצורתן הרפה (mo'''th''', e'''v'''e'''dh''', meshare'''th''').▼
== משמעויות נוספות ==
בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה
=== סוג ראשון ===
בעבר, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) הייתה יכולה להיות משמעות אחרת, ולא רק סימן הבחן שהאות היא רפה (אינה דגושה ב[[דגש קל]]).▼
הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה מימין, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או שיש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.▼
הרפה גם שימש את בעלי המסורה לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]].▼
לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ו'''י'''הי, וי'''ק'''חו, ה'''ל'''לויה - לא תהא הערת מסורה "רפה", אף על פי שהן ראויות להידגש בדגש חזק. זאת, בגלל ריבוי המופעים של המילים האלה,
בתמונה למעלה משמאל, האות א' במילים וי'''א'''מר ו־ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר), פותח באות א', וכדי שהקורא ידע שאין מבטאים את האות א', רשם המסרן את סימן הרפה מעל האות א', לומר שמדובר בא' שאינה נשמעת (א' נחה/א' מאמות הקריאה - כלומר שיש לומר/להגות את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).▼
=== סוג שני ===
בעלי המסורה רשמו את סימן הרפה גם כדי לציין היעדר [[דגש חזק]], כשיש מקום לחשוש שיטעו, ויחשבו שיש דגש חזק. בתמונה משמאל, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ו'''נ'''צעק, ו'''ת'''בואנה, ו'''י'''שב), אך אות י' '''שוואית,''' אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך.{{הערה|וגם לא אחרי ה' הידיעה, למעט חריגים: ה'''י'''הודים, ה'''י'''ענים וכו'.}} לכן המסרן רשם את סימן הרפה (קו אופקי ישר) מעל האות י', שהקורא ישים לב שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות wayhi - vayhi ולא wayyehi - vayyehi.▼
דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בגד כפת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִ'''בְ'''צִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר - ב' רפויה (שופטים ח'', ב').▼
בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים חזרו לעתים לעשות שימוש בסימן הרפה; כדי לסמן אות רפה, או במשמעות חדשה שלא הייתה מוכרת בעבר - לסמן שווא נע.▼
=== סוג שלישי ===
בכתיב התקני של [[יידיש]] לפי שיטת [[ייווא]] האותיות בי"ת, כ"ף, פ"א ותי"ו שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש אינם תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.▼
בעלי מסורה סימנו רפה גם כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה - אז מסרו רפה. למשל ג רפין ו' רפין וכו' כשהכוונה שאות השימוש (אותיות וכל"ב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות.{{הערה|תמיד בעלי המסורה מוסרים על מיעוט המקומות. במצב ההפוך בו הצורה הדגושה באה במיעוט מקומות והרפה ברוב - ימסרו על המיעוט המודגש. למשל, המילה בכוח - בפסוק "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" - באות ב' בתנועת פתח והאות כ' דגושה - באה במקרא המיעוט מקומות, לעומת רוב המופעים במקרא, שהן בכוח, באות ב' שוואית ואות כ' רפויה. לכן נמסר על המילה "בכח" בפסוק "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" - ד' דגושים, רק בארבע מקומות במקרא מופיעה המילה בכוח באות ב' פתוחה ואת כ' דגושה.}} כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: "'''וְ'''יָשֻׁבוּ '''וְ'''יַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם", נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה '''ו'''ישובו באותו פסוק, נמסר ח רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת '''ב'''מים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).▼
== סימן הרפה ==
הרָפֶה הוא [[סימן דיאקריטי]] ב[[אלפבית עברי|כתב העברי]] שמראהו כמו קו אופקי ישר מעל האות. למשל, האות פ' עם סימן רפה מעליה נראית: פֿ.
▲הרפה סומן על ידי המסרן, בכתבי יד של ה[[תנ"ך|מקרא]]. בתמונה משמאל, האות ת' במילה מוֹ'''ת''' ו־משר'''ת''', והאות ב' וגם האות ד' במילה ע'''בד''', מסומנות בקו הרפה, לומר שהן נהגות בצורתן הרפה (mo'''th''', e'''v'''e'''dh''', meshare'''th'''). ב[[ניקוד העברית בת ימינו]] לא מקובל לסמן את הרפה: המוסכמה היא שהעדר דגש באות, משמעו סימונה כרפָה.
▲בעלי המסורה והמדקדקים המסורתיים, השתמשו במונח רפה - לאו דווקא כמונח ייחודי לצורה המוארכת (בלשון הגמרא) של אותיות בגד כפת (הגייה חוככת/רפה של אותיות בגד כפת).
▲בעבר, לסימן הרפה (קו ישר אופקי מעל האות) הייתה יכולה להיות משמעות אחרת, ולא רק סימן הבחן שהאות היא רפה (אינה דגושה ב[[דגש קל]]).
▲הרפה גם שימש את בעלי המסורה לסימון אות שאינה נהגית, למשל [[אם קריאה]].
▲סוג ראשון: כאשר אות מאותיות טס שקץ נוזלים, ראויה להידגש בדגש חזק - והיא לא נדגשת, בעיקר באותיות המנוקדות בשווא. למשל, על האות נ' בפסוק וַיְקַ'''נְ'''אוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית ל"ז, י"א), נמסר רפה, לומר שלא כתוב ויקנאו כדין (באות נ' דגושה), בגלל בניין הפיעל (ויפעלו - כמו ויש'''ב'''רו, ויס'''פ'''רו, וכפי שהפעל קנא בא בדרך־כלל באות נ' דגושה). כדי שהקורא ידע למה מתייחסת הערת המסורה, סומן עיגול חלול מעל האות או המילה שעליה כתב המסרן הערה.{{הערה|זה המצב התקני הנכון, אך לעתים לא הבינו מעתיקי כתב היד את משמעות הערת המסורה, ומהעתקה להעתקה חלו שיבושים. כך יש כתבי יד בהם לעתים סומן העיגול מעל המילה הלא נכונה. לדוגמה, בפסוק ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, בנוגע להערת המסורה "סימן לא תקיפו" שלא היה ברור לאיזה מקף, או יותר נכון לאיזה היעדר מקף, מתייחסת הערת המסורה בפסוק זה.}}
▲בתמונה למעלה משמאל, האות א' במילים וי'''א'''מר ו־ל'''א'''מור, מסומנות כרפות. שורש המילה (א.מ.ר), פותח באות א', וכדי שהקורא ידע שאין מבטאים את האות א', רשם המסרן את סימן הרפה מעל האות א', לומר שמדובר בא' שאינה נשמעת (א' נחה/א' מאמות הקריאה - כלומר שיש לומר/להגות את המילה בהיגוי lemor ולא le-emor).
▲הדוגמה באות י' במילה ויהי בתמונה למעלה מימין, מראה שבמקרים רבים, המסרן רשם את קו הרפה מעל המילה, כשאין בצידה הערת מסורה מפורשת. הערת מסורה תבוא דרך כלל, רק במקרים מיוחדים שעלולים להתבלבל בהם, או שיש מספר מופעים מצומצם של התופעה, שרצו למסור אודותיה.
▲בעלי המסורה רשמו את סימן הרפה גם כדי לציין היעדר [[דגש חזק]], כשיש מקום לחשוש שיטעו, ויחשבו שיש דגש חזק. בתמונה משמאל, במילה הראשונה "ויהי" יש סימן רפה מעל האות י'. כוונת המסרן, היא להבהיר, שהאות י' אינה מודגשת בדגש חזק, אף על פי שהיא באה אחרי ו' ההיפוך. אמנם, דרך כלל, אחרי ו' ההיפוך בא דגש חזק (ו'''נ'''צעק, ו'''ת'''בואנה, ו'''י'''שב), אך אות י' '''שוואית,''' אינה מקבלת דגש חזק אחרי ו' ההיפוך.{{הערה|וגם לא אחרי ה' הידיעה, למעט חריגים: ה'''י'''הודים, ה'''י'''ענים וכו'.}} לכן המסרן רשם את סימן הרפה (קו אופקי ישר) מעל האות י', שהקורא ישים לב שהאות י' אינה דגושה, ויש להגות wayhi - vayhi ולא wayyehi - vayyehi.
▲לעומת זאת, במילים שבאות פעמים רבות במקרא, כגון ו'''י'''הי, וי'''ק'''חו, ה'''ל'''לויה - לא תהא הערת מסורה "רפה", אף על פי שהן ראויות להידגש בדגש חזק. זאת, בגלל ריבוי המופעים של המילים האלה, ולעתים רבות אף לא מסומן קו הרפה.
▲בעת האחרונה, חלק מהסידורים המודפסים חזרו
▲סוג שני: אות מ' שוואית בכל הטיות בנייני המפעל המפועל שכולם רפים.{{הערה|למעט זאת תהיה תורת ה'''מ'''צורע - וסימנך בדד ישב מחוץ למחנה.}} למשל הֵ֗ם הַֽ'''מְ'''דַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם (שמות ו', כ"ז), וְהָיָ֗ה בְּכׇל־יַחֵם֮ הַצֹּ֣אן הַ'''מְ'''קֻשָּׁרוֹת֒ (בראשית ל', מ"א), לְדָוִ֨ד '''׀''' בָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨ה '''׀''' צוּרִ֗י הַֽ'''מְ'''לַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה (תהילים קמ"ד, א') וכו'. בעלי המסורה קראו לאות מ' הזו, מ' רפויה.
▲בכתיב התקני של [[יידיש]] לפי שיטת [[ייווא]] האותיות בי"ת, כ"ף, פ"א ותי"ו שאינן דגושות אמורות להיכתב עם סימן הרפה, אך הכותבים ביידיש אינם תמיד מקפידים על כך וספרים רבים מודפסים ללא רפה או משתמשים בו באופן בלתי־עקבי.
▲דווקא נדירה, הערת מסורה רפה על בגד כפת במובן זה, של היעדר דגש. לדוגמה, הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִ'''בְ'''צִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר - ב' רפויה (שופטים ח'', ב').
▲סוג שלישי: נמסר רפה על אות ה', במקרים שדרך כלל תבוא מופקת, או שיש חשש שיחשבו שהיא מופקת. בעלי המסורה מסרו "רפה", להבהיר שהאות אינה מופקת (אותיות ה"א המובלטות בדומאות להלן אינן מופקות); ויקרא ל'''ה''' נובח, דמי טהר'''ה''', ושער'''ה''' לא הפך לבן וסימניה מיחזקאל: כאמ'''ה''' ביתה ולשכ'''ה''' ופתחה.{{הערה|על ההבדל המוקשה בין ושערה לא הפך לבן, הכתובה באות ה' לא מופקת, ובין המופע שלאחר מכן; ושערה הפך לבן, באות ה' מופקת, נתנו בעלי המסורה שני סימנים מיחזקאל, כדי שנדע שהמופע הראשון של "ושערה" אינו מופק ואילו השני מופק. סימן כזה נקרא במסורה אפס = '''א'''חד '''פ'''סוק '''ס'''ימן. מביאים פסוק שרומז על סדר המופעים. על ההבדל במילה ושערה, מוכרים שני סימנים, כי בעלי המסורה עצמם לא "החליטו" מה הסיבה לאי הופעת מפיק במילה "ושערה" הראשונה. האם המילה ושערה הראשונה שאין בה מפיק, באה במשמעות הראויה לקבל מפיק (השיער שלה), או שהיא באה במשמעות שאינה ראויה לקבל מפיק (שערה בודדת). לכן נתנו שני סימנים, באחד המילה הראשונה לא מופקת, אך ראויה לקבל מפיק (כאימ'''ה''' ביתה), ואילו בפסוק השני שניתן כסימן, המילה הראשונה אינה מופקת ואינה ראויה לקבל מפיק (לשכ'''ה''' ופתחה).}} במקרים מסוג זה (אות ה' שאינה מופקת), מסרו "רפה" בהערה.
▲בעלי מסורה סימנו רפה גם כשרצו לסמן מיעוט מופעים בניקוד שוואי באותיות שימוש, במקרה שרוב המופעים באים בתנועה - אז מסרו רפה. למשל ג רפין ו' רפין וכו' כשהכוונה שאות השימוש (אותיות וכל"ב למשל) באותה מילה, באה במקרא במופע רפה (בשווא), במיעוט מקומות.{{הערה|תמיד בעלי המסורה מוסרים על מיעוט המקומות. במצב ההפוך בו הצורה הדגושה באה במיעוט מקומות והרפה ברוב - ימסרו על המיעוט המודגש. למשל, המילה בכוח - בפסוק "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" - באות ב' בתנועת פתח והאות כ' דגושה - באה במקרא המיעוט מקומות, לעומת רוב המופעים במקרא, שהן בכוח, באות ב' שוואית ואות כ' רפויה. לכן נמסר על המילה "בכח" בפסוק "יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" - ד' דגושים, רק בארבע מקומות במקרא מופיעה המילה בכוח באות ב' פתוחה ואת כ' דגושה.}} כמספר הפעמים המצוין בהערה, ורוב המופעים אות השימוש באה בתנועה. במקרה כזה ימסרו את מיעוט המקומות בהערת רפה (למשל בכסף 15 רפין - המילה בכסף כשהאות ב' בשווא מופיעה במקרא 15 פעמים, לעומת ריבוי מקומות שב' השימוש בפתח - וממילא הכף שלאחריה דגושה כי אות השימוש בפתח באה במקום ה' היידוע). דוגמה נוספת; המילה בבהמה. כשאות ב השימוש באה בחיריק ימסר רפה, כי החיריק בא מחמת השוא שאחריו, לעומת זאת במילה בבהמה, בה האות ב' פתוחה במקום ה' היידוע, אז הב' השוואית שלאחריה דגושה. דוגמה נוספת: על האות ו' במילה ויחנו: "'''וְ'''יָשֻׁבוּ '''וְ'''יַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם", נמסר "ל רפה" (=לית רפה = אין רפה), כלומר מדובר על מופע יחידאי, בו מילת ויחנו מופיעה באות ו' רפה (ו' שוואית), וכל שאר המקומות כתוב ויחנו באות ו' פתוחה (למשל כל מופעי ויסעו ויחנו). לעומת זאת על המילה '''ו'''ישובו באותו פסוק, נמסר ח רפין (= יש שמונה מופעים באות ו' רפה). דוגמה נוספת: על המילה במים (צללו כעפרת '''ב'''מים אדירים - בשירת הים), נמסר "ז' רפין" (קיימים במקרא 7 מופעים של המילה במים, באות ב' שוואית = רפה).
==ביבליוגרפיה==
שורה 50 ⟵ 51:
== קישורים חיצוניים ==
* [https://www.youtube.com/channel/UCVw5ZNlefXVJXSHowanaiwQ הדגמת קריאה בתורה לפי כללי ההגייה], בה אפשר לשמוע היטב הגייה רפה באותיות בגד כפת
==הערות שוליים==
| |||