ברוך שאמר – הבדלי גרסאות

'''ברוך שאמר''', הוא פתיח לברכת הפתיחה של [[פסוקי דזמרא]]. הפתיח היאכולל פותחת בסדרהסדרה של ברכות "ברוך... ברוך... ברוך...", ברוך הוא וברוך שמו, ואחרי זהולאחריו מברכים ברכה על שירת זמירות דוד. נהוג לכנות גם את הברכה עצמה בשם 'ברוך שאמר'.

הברכה היא על שירות דוד, זאת גללבגלל המנהג הקדום שלא להזכיר ב[[פסוקי דזמרא]] רק משירות [[דוד]]. במנהג מאוחר יותר הכניסו את [[שירת הים]] לתוך פסוקי דזמרא, אך הברכה לא זזה ממקומה{{הערה|ה[[רמב"ם]] מזכיר את המנהג לומר שירת הים, אך בין ישתבח ל[[יוצר אור|יוצר]], לכאורה החריגה מפני שאינה משירות דוד. גם [[נשמת כל חי]] תוקן לסיום על שירות דוד. אך בברכת [[ישתבח]] אין איזכור לדוד.}}.

"ברוך שאמר" אינו נזכר ב[[תלמוד בבלי]] {{הערה|על ברכות אחרות ([[לעולם יהא אדם|ברכת המקדש את שמו ברבים]], [[ברכת ברוך ה' לעולם|ברוך ה' לעולם]], ו[[אשר צג אגוז]]), מצאנו התנגדות לעצם אמירת הברכה, גללבגלל שלא נזכרו ב[[תלמוד]]. אך ברכה זו נהוגה בכל תפוצות ישראל ולא מצאנו לו חולק, דוגמת ברכת [[הנותן לייעף כח]].}}, ונזכרת לראשונה אצל ר' משה גאון (שנת 825 בערך). חוקרי ליטורגיה ([[צונץ]], [[אלבוגן]]) משערים שזמנה מ[[תקופת הסבוראים]]. וה[[רי"ף]] כבר מביאה.

רבי [[דוד בן יהודה החסיד]]{{הערה|ספר "אור זרוע" (לר' דוד בן רבי יהודה החסיד, נכד [[הרמב"ן]]) הוצאת אורים עמוד 124. דבריו הובאו בספר הקבלה הנפוץ "תולעת יעקב" לרבי [[מאיר אבן גבאי]].}} כותב, ש'ברוך שאמר' {{ציטוטון|הוא שבח גדול מהודר ומעולה על כל התושבחות, כי אנשי כנסת הגדולה לא תקנוהו{{הערה| אך מעל הברכה הוא כותב: "והא לך ברוך שאמר כמו שתקנוהו [[אנשי כנסת הגדולה]] ּ על פי פסקא", ומשמע שמדובר על אותו פתק שנפל שכן תקנוהו אנכה"ג, וצ"ע.}}, אלא חכמי המחקר ובעלי תושיה קבלו כך ממסורת הברית כי פתקא נפלא מן שמיא והוה כתיב ביה ברוך שאמר}}, וה[[ארבעה טורים|טור]] וגאוני אשכנז הביאו את דבריו. יש לציין, שרק בנוסח אשכנז יש פ"ז תיבות<!-- לא כתוב בשום מקום בערך משהוא על משמעותן של פ"ז תיבות. -->, אך בכל הנוסחאות הקודמים לו בדר"כ יש יותר תיבות.

ב[[נוסח ארץ ישראל]] הברכה עצמה שונה, ולפני פסוקי דזמרה מברכים את הברכהברכה הנוהגת לפני אמירת 'שירי דוד'{{הערה|ברכה זו נהגו בה גם לפני [[קבלת שבת]], לפני ערבית בשבתות וי"ט.}}: {{ציטוט|בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בְּדָוִיד עַבְדּוֹ, וְרָצָה בְשִׁירֵי קָדְשׁוֹ, לְפָאֲרוֹ לְהַלְּלוֹ לְרוֹמְמוֹ לְתָקְפּוֹ עַל כָּל גְּבוּרוֹתָיו. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵי דָוִד, מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה שְׁלֵימָה וקְרוֹבָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.|מקור=|אנגלית=}}ב[[נוסח הספרדים]] הקדום<ref>נמנים ביניהם חלק מקהילות מרוקו שהיו אומרים אותו בשבת. עיין בסידור "אבותנו" לרבי [[מאיר אלעזר עטיה]].</ref> (וכך עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), וב[[נוסח פרס]] מובאים נוסחאות ארוכים ל'ברוך שאמר'. ב[[נוסח רומניא]] למשל נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר כל האלף-בית, ולאחר כל אות אומרים: 'ברוך הוא וברוך שמו'.

ב[[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבות ארץ ישראל]] ב[[תקופת הגאונים]] לא אמרו את הפתיח 'ברוך שאמר' רק ב[[שבת]]ות ו[[ימים טובים]], ובחול התחילו בברכה עצמה. וכן כתב ב[[סידור רב סעדיה גאון]]. אך ב[[סדר רב עמרם גאון]] כתב להוסיף בשבת: ובחגים: {{ציטוטון|ברוך אשר נתן מועדי שמחה וחגי נדבה לעמו ישראל}}.

בעל [[ספר יוחסין השלם|ספר היוחסין]] כותב, כי בשבת הראשון של מנוי [[ראש הגולה|ראשי גלויות]] בבבל היה החזן משורר "ברוך שאמר והיה העולם", והבחורים היו עונים "ברוך הוא", והחזן אומר "ברוך עושה בראשית" והבחורים ענו "ברוך הוא", וכן על כל המאמרים המתחילים 'ברוך' היו עונים 'ברוך הוא'. בספר שבט יהודה מביא את סדר אמירת 'ברוך שאמר' באופן אחר: החזן התחיל 'ברוך שאמר', וראשי הישיבות ענו 'ברוך אומר ועושה', וחוזר החזן ואומר 'ברוך גוזר ומקיים', והם עונים 'ברוך עושה בראשית' וכו'. וכל זה היה לרוממות ריש גלותא ולהדרת שמחתו. אבל בתפילה לא שרו אותו כפזמון אלא כברכה שלמה. ותיבות "ברוך הוא" הם מגוף הברכה<ref>עבודת ישראל עמ' 58, ועי' [[כלבו (ספר)|כלבו]] סי' ד'.</ref>.

יש הנוהגים לאחוז ב[[ציצית|חוטי הציצית]] בשעת אמירת 'ברוך שאמר'{{הערה|1=[[משנה ברורה]] סימן נ"א, א'}}, ובתום הברכה לנשקן. אך [[הגר"א]] הורה שלא לאחוז את הציצית שמאחוריו.