דוד פרלוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להוצאת מאגנס |
מ סקריפט החלפות (לעיתים), קו מפריד בטווח מספרים |
||
שורה 22:
==ביוגרפיה==
[[קובץ:Memorial plaque to David Perlov in Tel Aviv.JPG|250px|ממוזער|שמאל|[[לוחית זיכרון]] בכניסה לביתו של דוד פרלוב בשדרות [[שאול המלך]] 4 ב[[תל אביב]]]]
פרלוב נולד ב[[ריו דה ז'ניירו]] אשר ב[[ברזיל]] ב-9 ביוני 1930 כצאצא למשפחה [[חסיד]]ית (מחסידי [[חסידות קרלין|סטולין - קרלין]]) שהתיישבה ב[[צפת]] בשנת [[1857]].
גדל ב[[בלו הוריזונטה]] ובגיל 10 עבר לגור ב[[סאן פאולו]].
את אביו שעבד כ[[קוסם]] ראה
בשנת [[1952]] עבר ל[[פריז]], שבה ביים את סרטו הראשון, "דודה צ'יינה הזקנה", שהתבסס על ציורים מתוך ספר ילדים ישן. בשנת [[1958]] עלה לישראל. בשלוש השנים הראשונות לאחר עלייתו ארצה, הוא גר עם משפחתו ב[[קיבוץ]] [[ברור חיל]] בצפון ה[[נגב]]. הוא החל ביצירת סדרה של סרטים ישראליים, שהבולט בהם הוא ה[[סרט תיעודי|סרט הדוקומנטרי]] "[[בירושלים]]" (1963), שנחשב לאחד הסרטים החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות ה[[קולנוע]] הישראלי. כמו כן ביים פרלוב שני סרטים עלילתיים: "הגלולה" (1968) על פי תסריט של [[נסים אלוני]], ו-"42:6" (1969) – [[ביוגרפיה]] של [[דוד בן-גוריון]].
בשנת [[1973]] לאחר שנתקל בקשיים במימון יצירותיו באמצעות הממסד הקולנועי הישראלי פנה לדרך חדשה של עשייה אינטימית וחדשנית, והחל לעבוד על יצירתו החשובה ביותר, '''"[[יומן (סרט)|יומן]]"'''. סרט זה, אותו צילם פרלוב בעצמו במהלך עשר שנים עד ל-[[1983]] נחשב כיום לאחת מהיצירות החשובות בקולנוע הישראלי וכאבן דרך בעשייה הדוקומנטרית בקולנוע העולמי. הסרט מתעד את חייו של פרלוב עצמו ושל בני-משפחתו על רקע אירועים משמעותיים מחיי מדינת ישראל, תוך-כדי קריינותו של פרלוב על הצילומים. הסרט נחשב למופת הן ברמה הצילומית, הן ברמת שילוב פסקול ותמונה והן בהיותו פורץ דרך לעשרות יוצרים שבקשו לחרוג מהשבלונות המוכרות בעשייה דוקומנטרית וליצור קולנוע אישי ופיוטי.
במקביל לצילומים החל פרלוב ללמד בחוג לקולנוע ב[[אוניברסיטת תל אביב]], והעמיד מאות תלמידים ומעריצים שהושפעו מדרכו, עד פרישתו לגמלאות. ב-1989 החל ללמד ב[[בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה]], שם לימד עד 1995. [[דיתה גרי]] רואה בו מורה דרך בתחום הקולנוע.
לקראת סוף שנות התשעים יצר את ה"יומן השני". ארבעה פרקים שהמשיכו את "יומן" ואופיינו גם הם בשילוב נדיר בין המבט האישי והפנוראמי, הכול דרך פריזמה פיוטית. באחד מפרקי היומן השני חוזר פרלוב לארץ הולדתו, ברזיל, במעין מבט מתוק אך מפוכח על ילדותו.
בערוב ימיו עשה את הסרט "תצלומי 2002-1952". בסרט זה כלל פרלוב את הרהוריו על מהות ומשמעות ה[[צילום]], והציג בו תמונות שצילם בחמישים השנים האחרונות לחייו, כמו גם תמונות של צלמים שהוקיר.
ב-[[1985]] זכה בתואר עמית כבוד של המחלקה לקולנוע ב[[בית צבי]]. ב-[[1995]] זכה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע ([[פרס אופיר]]) למפעל חיים וב-[[1999]] זכה ב[[פרס ישראל]] לקולנוע. נחשב על ידי רבים לחשוב ביוצרי הקולנוע הישראלים, וכמי שיצירתו חרגה מגבולות המקום והזמן.
בשנת 2002 הציג מיצירות הווידאו והצילום שלו בתערוכה בגלריה "שלוש", בתל אביב.
ב-[[13 בדצמבר]] [[2003]] נפטר פרלוב ב[[תל אביב]] בגיל 73 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ [[עינת]].
שורה 69:
==סרטיו==
* '''דודה צ'יינה הזקנה''' (1957)
* '''[[בירושלים]]''' (1963)
* '''42:6 - [[דוד בן-גוריון]]''' (1969)
* '''הגלולה''' (1972)
* '''[[יומן (סרט)|יומן, 1973-1982]]''' (1983)
* '''פגישות עם [[נתן זך]]''' (1996)
שורה 85:
* Ariel Schweitzer, "David Perlov : la passion du quotidien", '''Les cahiers du cinéma''', n° 605, Paris, octobre 2005
* 2010 '''הפואטיקה של הבית, יצוג הבית והבית הלאומי בקולנוע אוטוביוגרפי דוקומנטארי ישראלי, '''מאת כרמל גוטליב קמחי, יצא בהוצאת כרמל-ירושלים.'''
* שוקה גלוטמן, "'דומם או חי?': דיאלוג בין סטילס לקולנוע בסרטו של דוד פרלוב, 'תצלומי 1952-2002'", בתוך: רות איסקין, חיים מאור, קטרין קוג'מן-אפל (עורכים), '''חיים של אמנות''', ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], 2011, עמ'
==קישורים חיצוניים==
שורה 91:
* {{IMDb|nm0674261|דוד פרלוב}}
* [http://davidperlov.com/fund.htm עמוד קרן פרלוב]
* {{גלובס|[[פבלו אוטין]]|מורשת פרלוב|750771|14 בדצמבר 2003}}
* {{רשימות|[[בועז כהן]]|boaz|28981|דוד פרלוב, בנו של הקוסם הנעלם- ראיון עם פרלוב|לונדון קולינג}}, 22 בפברואר 2007
* {{הארץ|נירית אנדרמן|אותו חלון - מירה פרלוב, אלמנתו של במאי "יומן", דוד פרלוב, מתראיינת בפעם הראשונה על חייה|1.1306432|22 בפברואר 2008}}
| |||