הפלישה המונגולית לאירופה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
שורה 7:
== הפלישה ==
=== סדר האירועים ===
העם המונגולי היה מפורד לשבטים שונים עד להופעתו של [[ג'ינגיס חאן]], שהצליח לאחד את השבטים המונגולים לאומה לוחמת אחת. תחילה פנה לעבר [[סין (אזור)|סין]] ולאחר מאבקים ממושכים השתלט עליה. בשלב הבא פנו המונגולים אל עבר [[האימפריה החוארזמית]] (במרכז אסיה) וגם אותה שיעבד. גיס של 25,000 לוחמים, קיבל אישור להמשיך במסע מלחמה מעבר להרי הקווקז, ניצח קואליציה של עמים נוודים לאחר שמנהיגיו שכנעו את ה[[קומנים]] לבגוד בבני בריתם ובהמשך תקף את הקומנים וניצח קואליציה של [[רוסים]] וקומנים, הפסיד קרבות מול [[בולגריה של הוולגה]] ושב לתחומי [[האימפריה המונגולית]] לאחר שהצטברו אבידותיו (ראו [[הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי]]).
המונגולים הפיקו לקחים מגיחה זו ושמו להם למטרה להכניע את בולגריה של הוולגה ועשו זאת בהדרגה. לאחר כיבושה הסופי יצאו המונגולים להתקפה על הנסיכויות הרוסיות ולאחר כיבוש והכנעת מרביתן המשיכו לכיוון [[מרכז אירופה]]. המונגולים ניצחו את הצבאות הפולנים, הגרמנים וההונגרים, שניצבו מולם וחדרו ל[[חצי האי הבלקני]].
שורה 57:
== משבר ההכנסות ==
[[קובץ:Genghis Khan.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[ג'ינגיס חאן]] - ציור [[סין (אזור)|סיני]] מ[[המאה ה-13]]]]
=== המצב הכלכלי בתקופת ג'ינגיס חאן ===
בתקופת שלטונו של [[ג'ינגיס חאן]] המונגולים הרחיבו בהתמדה את היקף הטריטוריות שבשליטתם. הכיבושים הביאו שלל רב, שזרם ונערם. יותר ויותר עמים וארצות הפכו למשלמי מס והמס זרם לקופת האוצר שהלכה ותפחה.
שורה 93:
בפקודתו של [[אוגדיי חאן]] יצאו בשנת [[1229]] מונגולים בהנהגתם של '''בובדיי''' ו'''קוקדיי''' לתקוף את [[בולגריה של הוולגה]]. כוח זה הצליח להביס את שומרי הגבול הבולגריים באזור [[אורל (נהר)|נהר אורל]] וכבשו את החלק העליון של עמק הנהר. חיל הפרשים המונגולי הצליח ב-[[1232]] לכבוש את דרום מזרח [[בשקיריה]] ונתחים נוספים מדרום בולגריה של הוולגה, אך לא הצליחו לכבוש ערים בולגריות.
ב[[קורילטאי]] הגדול, שנערך ב-1235, בבירה החדשה, [[חרחורין|קראקורום]], נידון נושא היציאה למסע כיבוש חדש. הוצעו שני כיוונים למסעי כיבוש, האחד באסיה לכיוון ממלכתה של שושלת סונג והשני לכיוון אירופה. [[סובוטאי]] הציע לצאת למסע כיבושים באירופה, שם יתקפו ויכבשו מדינה אחר מדינה, כפי שעשו ב[[סין (אזור)|סין]]. להערכת סובוטאי, הזמן הדרוש לביצוע המשימה היה 18 שנים. האסיפה התלהבה מההצעה והתלהבותו של אוגדיי חאן הייתה כה גדולה, שרצה לעמוד בעצמו בראש המסע. יועצו הסיני צינן את התלהבותו והזכיר לו שהאימפריה המונגולית זקוקה לשליט שינהיג אותו ועליו להישאר בעיר הבירה. ג'ינגיס חאן יעד את בנו, [[צ'יוצ'י]] להיות שליט [[ארצות המערב]], לכן האסיפה, שזכרה זאת, הטילה את הנהגת המסע על [[באטו חאן]], בנו של צ'יוצ'י{{הערה|Florin Curta, '''Southeastern Europe in the Middle Ages 500 - 1250''', Cambridge Medieval Textbooks עמוד 409 {{אנגלית}}}}. באותה עת עמד לרשותו של באטו חאן רק צבא של 4,000 לוחמים, כמות שלא התאימה למשימה. הוקצו לבאטו חאן שנתיים לצורכי הכנות, כדי לגייס, לצייד ולהאמן את החיילים החדשים.
המונגולים החליטו להעמיד בראשו צבא זה את המשובחים שבמצביאיהם, שיועברו מ[[סין (אזור)|סין]] ומ[[חצי האי ערב]] וביניהם רבים מבני המשפחה השלטת. בין המצביאים נמנו האחים של באטו חאן, [[אורדה חאן]], [[שיבאן]], [[ברקה (מצביא מונגולי)|ברקה]] ו'''שינקור''', בנו של [[צ'אגאטאי חאן]], [[באידר]] ונכדו של צ'אגאטאי חאן, [[בורי (מצביא מונגולי)|בורי]], בניו של אוגדיי חאן, [[גויוק]] ו[[קאדאן]] ובניו של [[טולוי]], [[מונגקה חאן]] ו[[בודז'ק]].
למרות כל הנאמר לעיל, מסיבות של פוליטיקה פנימית, אוגודיי העדיף מסע לכיוון שושלת סונג, אך לא יכול היה להתנגד להתלהבות הכללית. הוא דאג לקבלת החלטת פשרה הקובעת שישלח גם מסע לכיוון שושלת סונג והעמיד בראש המסע הזה את בניו המועדפים{{הערה|[[ג'ק ודרפורד]], ג'ינגיס חאן (הוצאת דביר, 2010) עמוד 197}}.
| |||