רון בן ישי – הבדלי גרסאות

'''רון בן ישי''' (נולד ב-[[26 באוקטובר]] [[1943]]) הוא [[עיתונאי]] ו[[פובליציסט]] [[ישראלי]]. [[כתב (מקצוע)|כתב]] ו[[פרשן צבאי]] ב[[רדיו]], ב[[טלוויזיה]] וב[[עיתונות]], מעוטר ב[[צל"ש הרמטכ"ל|בצל"ש הרמטכ"ל]] וחתן [[פרס ישראל]] לתקשורת לשנת [[2018]] {{הערה|אדיר ינקו, [https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5139877,00.html#autoplay פרשן ynet רון בן ישי הוא חתן פרס ישראל לתקשורת], באתר [[Ynet]]{{כ}}[[1 במרץ]] 2018}}.

רון בן ישי נולד ב[[ירושלים]] בשנת 1943. בינואר 1948 נהרג אביו, {{נזכור את כולם|4597|ברוך}}, במהלך [[מלחמת השחרור]] מירי [[צלף (ירי)|צלף]], כאשר הוביל מזון לירושלים.

בשנת [[1966]] החל לעבוד ככתב [[כלכלה|כלכלי]] ב"[[קול ישראל]]". עם סיום [[מלחמת ששת הימים]] ובמהלך [[מלחמת ההתשה]] עבר לתפקד ככתב צבאי וכעורך תוכניות האקטואליה של קול ישראל. בסוף [[1969]] עבר רון בן ישי לעבוד כ[[כתב צבאי]] של [[הטלוויזיה הישראלית]], אך בעקבות פציעה, מונה בשנת [[1970]] למזכיר מערכת ה[[אקטואליה|חדשות]]. שנתיים אחר כך, עבר לעבוד ככתב הטלוויזיה הישראלית ב[[אירופה]]. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] חזר כדי לעבות את מערך הכתבים הצבאיים ונלווה ככתב צבאי לכוחות [[צה"ל]] ב[[סיני]]. לאחר המלחמה ערך יחד עם [[נחמן שי]] משדר מיוחד על ה[[מלחמה]]המלחמה.

בשנת [[1978]] מונה לשליח העיתון "[[ידיעות אחרונות]]" ב[[וושינגטון הבירה|וושינגטון]] ובשנת [[1981]] חזר לשמש ככתב צבאי של הטלוויזיה הישראלית, תפקיד שאותו מילא גם בזמן [[מלחמת לבנון הראשונה]]. בין השנים [[1983]]–[[1985]] כיהן כמפקד [[גלי צה"ל]], ולאחר מכן מונה לפרשן לענייני ביטחון ולכתב למשימות מיוחדות של "ידיעות אחרונות", ובין השאר היה שליח העיתון בוושינגטון בשנים [[1992]]–[[1993]]. במקביל שימש ככתב של השבועון "[[טיים מגזין|טיים]]" וככתב לאירועים ביטחוניים בינלאומיים של [[הערוץ הראשון]], שבו גם ערך, יחד עם [[רם עברון]], את תוכנית הראיונות "[[זה הזמן (תוכנית טלוויזיה, הטלוויזיה הישראלית)|זה הזמן]]". בשנת 1993 ערך תוכנית תחקירים בשם "[[רשת חוקרת]]" ב[[ערוץ 2]]. בשנת [[1995]] חזר להיות הפרשן לענייני ביטחון של "ידיעות אחרונות" ובמקביל כתב השבועון "[[טיים מגזין]]". במשך שנה אחת, מאמצע 1995 עד אמצע [[1996]] שימש כעורך האחרון של העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]", ששמו שונה ל"[[דבר ראשון (עיתון)|דבר ראשון]]", בניסיון (שלא צלח) להצילו.

בשנת [[2018]] הוכרז כחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת תשע"ח. בנימוקי ועדת הפרס נאמר שהוא יוענק לבן-ישי "על סיקור ביטחוני, צבאי ובינלאומי מעמיק ואמין, תוך גילוי אומץ לב, במשך עשרות שנים"{{הערה|{{הארץynet|ירדןאדיר צורינקו|העיתונאיפרשן ynet רון בן ישי זכההוא בפרסחתן פרס ישראל לתקשורת|1.58667265139877|21 במרץ 2018}}}}.

רון בן ישי הוא בעל [[תואר ראשון]] ב[[כלכלה]] וב[[גאוגרפיה]] מטעם [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] ומרצהוהוא מרצה ל[[תקשורת]] ו[[עיתונות]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].

רון בן ישי הרבה לסקר אירועים בקו האש ובאזורי עימות ברחבי העולם, ואף נפצע מספר פעמים במהלך עבודתו העיתונאית. בפעם הראשונה נפצע עוד ככתב "קול ישראל" בימי [[מלחמת ההתשה]], בעת שנלווה לפעולת צה"ל נגד בסיסי מחבלים ב[[ירדן]]. בשנת [[1970]] נפצע שוב, הפעם במהלך פשיטת צה"ל בגבול [[סוריה]] ב[[רמת הגולן]]. בשנת 1999 נפצע בשלישית, בעת שסיקר את [[המלחמה בקוסובו]]. בעת [[מלחמת לבנון השנייה,]] נילווה לחבורת הפיקוד של מפקד חטיבת הצנחנים, [[חגי מרדכי]], ב[[מבצע שינוי כיוון 11|מבצע]] שמטרתו ביצוע [[איגוף אנכי]] והנחתת כוחות צנחנים בעומק לבנון ולאורך [[נהר הליטני]]{{הערה|1={{ynet|רון בן ישי|"ראש הממשלה הוריד הוראה להפסיק להתקדם"|3291839|16 באוגוסט 2006}}.}}. ב[[מבצע עופרת יצוקה]] נילווה לכוחות [[חטיבת גבעתי]] ב[[רצועת עזה]]{{הערה|1={{ynet|רון בן ישי, עזה|יום עם הלוחמים בעזה: תנועה זהירה בסמטאות|3652564|7 בינואר 2009}}.}}.

במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] התלווה בן ישי ל[[גדוד]] [[חטיבה 55|צנחנים]] אשר לחם בצד המערבי של [[תעלת סואץ]]. לאחר שהכוח ספג הפגזת [[ארטילריה]] מצרית, השתתף בסיוע לפצועים{{הערה|1={{ynet|רון בן ישי|פחות שחצן, יותר בטוח. עיתונאי בחזית ביום כיפור|3954707|17 בספטמבר 2010}}.}} ובשנת [[1975]] הוענק לו בשל כך [[עיטורי צה"ל#צל"ש הרמטכ"ל|צל"ש הרמטכ"ל]],{{הערה|{{אתר הגבורה|a3911}}}} על ידי ה[[רמטכ"ל]] [[מרדכי גור]]. התיאור הרשמי של המעשה שבגינו הוענק לו הצל"ש אומר:

{{ציטוט|תוכן=ביום [[22 באוקטובר]] [[1973]], נלווה סגן רון בן-ישי, ככתב הטלוויזיה, לאחד הגדודים שעסק בטיהור המצרים, ב"חיץ החקלאי" עד מבואות [[איסמעיליה (עיר)|איסמעיליה]]. לעת-ערב, כאשר נסתיימה שליחותו כעיתונאי והוא עמד לעזוב את המקום, החלה הפגזה כבדה על כוחותינו. בהפגזה נהרגו ונפצעו עשרות מחיילינו, בכלל זה ה[[חובש]]ים שנלוו אל הכוח. למרות האש הכבדה לקח סגן רון בן-ישי ציוד רפואי מחובשים שנפצעו וטיפל בפצועים כאיש-מקצוע, כשהוא אף מבצע חסימות-עורקים בשעת-הצורך. במעשיו אלה גילה סגן רון בן-ישי אומץ-לב, קור-רוח ותושיה והציל חייהם של פצועים רבים.|מקור=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=29147&catId=28176 אתר {{בעוז רוחם]|29147|צל"ש הרמטכ"ל}}}}

בסרטו של [[ארי פולמן]], "[[ואלס עם באשיר]]", על חוויותיו במלחמתב[[מלחמת לבנון הראשונה]], הופיעה דמותו המצוירת של בן ישי, אותה [[דיבוב|דיבב]] בעצמו. הוא מתואר בסרט כדמות הירואית וכמעט חסינה לפחד:

רון בן ישי סיקר אירועים רבים בישראל ובעולם. בין השאר סיקר בשנת [[1974]] את [[פלישת טורקיה לקפריסין]], את [[ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל|ביקורו של נשיא מצרים]] [[אנואר סאדאת]] בישראל בנובמבר [[1977]] ואת תהליך השלום שהחל בעקבות הביקור. ב[[שנות השמוניםה-80 של המאה ה-20]] סיקר בן ישי את [[מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|מלחמת אפגניסטן]] ובסוף שנות השמוניםה-80 את מלחמות ה[[סמים]] ב[[קולומביה]]. בשנת [[1991]] סיקר את [[מלחמת המפרץ]] ובעיית ה[[כורדים]] ובשנת [[1992]] סיקר את המלחמה האתנית ב[[יוגוסלביה]]. בשנת [[1993]] יצא לסקר את המצב בשטח הכורדי בצפון [[עיראק]], בשנת [[1999]] סיקר את [[המלחמה בקוסובו]] ובשנת [[2000]] סיקר את [[מלחמת צ'צ'ניה השנייה|המלחמה בצ'צ'ניה]]. בשנת [[2003]] סיקר בן ישי את המלחמה בעיראק עבור [[חדשות ערוץ 2]]. לאחר [[מלחמת לבנון השנייה]], בספטמבר [[2006]], יצא ל[[לבנון]] וסיקר את לבנון שלאחר המלחמה. בספטמבר [[2007]], בעקבות [[תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה (2007)|תקיפת חיל האוויר הישראלי בסוריה]], ביקר באזור [[דיר א-זור]] שבסוריה{{הערה|1={{ynet|רון בן ישי|בלעדי: שליח ynet באתר "הפעולה בסוריה"|3453647|26 בספטמבר 2007}}.}}. במרץ [[2011]] סיקר את [[ההתקוממות בלוב (2011)]]{{הערה|1={{ynet|רון בן ישי|הכי קרוב לקדאפי: מסע בארץ שבה שולט הכאוס|4040577|11 במרץ 2011}}.}}, משחזר אמר בראיון ל[[אילנה דיין]] שכל אזורי הסכסוך והקרבות בעולם מתחילים לדמות בעיניו אלו לאלו.

ביום שישי, ה-17 בספטמבר (ערב ראש השנה תשמ"ג) [[1982]], בשעה 16:00, בעת ששימש כתב הטלויזיה הישראלית בביירות, הביא בן ישי חומר מצולם למשלוח במטוס צבאי שעמד לצאת לישראל, אז נשאל על ידי מפקד גדוד שישב במטוס אם שמע על מה שהפלנגותש[[הפלנגות הנוצריות|הפלנגות]] עושים במחנות הפליטים [[סברה (מחנה פליטים)|סברה]] ו[[שתילה (מחנה פליטים)|שתילה]] ואמר לו ששמע "שהפלנגות עושים שם דברים נוראים". בן ישי ראה על המסלול את כוח הפלנגות. כעבור שלושה ימים, בשובו מביירות ב-20 בספטמבר, כתב מכתב אישי לראש הממשלה [[מנחם בגין]]: "אנשי הכוח ומפקדיו אמרו לנו בגלוי, כי הם עומדים להיכנס בתיאום עם צה"ל כדי לגרש את המחבלים ממחנות הפליטים. כמה מהחיילים של כוח זה הבהירו לעיתונאים אחרים ולי, כי בכוונתם להרוג בתושבי מחנות הפליטים ללא רחם. הם ליוו את דבריהם בביטויים ובתנועות ידיים, שלא הותירו מקום לספק".{{הערה|[[אהוד יערי]], [[זאב שיף]], '''מלחמת שולל''', עמ' 338.}} בשעה 20:30 הגיעו לדירת הטלויזיה הישראלית ב[[בעבדה]] קצינים מחטיבת הטנקים שישבה מול שתילה. בן ישי תיאר את שיחתם במכתב לבגין: "מקציני יחידה זו שמעתי בפעם הראשונה דברים מפורשים. כמעט כל הקצינים שביקרו אותנו שמעו מפי נמוכים מהם בדרגה סיפורים על תושבי מחנות הפליטים שהועמדו לקיר ונורו...סיפורים המעידים על משהו חריג המתרחש במחנות". בשעה 23:30 התקשר בן ישי אל שר הביטחון [[אריאל שרון]], שהתעורר משנתו בחוותו, וסיפר לו את כל הידוע לו. לדברי בן ישי, הוא סיפר לשרון ש"קצינים בצה"ל יודעים על כך" והפציר בו "לעשות משהו להפסיק את זה". לדבריו, השיחה נמשכה 5-4 דקות, ושרון ביקש ממנו פרטים, אך "כמעט שלא הגיב".{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 341-340.}} בן ישי תיאר במכתבו אל בגין את שראה למחרת בשעה 8:00 בבוקר: אנשי הפלנגות "מריצים לפניהם שורה ארוכה של נשים, ילדים וזקנים, מהם שהיו מכוסים דם מהם בוכים וצועקים ומהם פניהם כבושות בקרקע. הם צעקו לעברנו, כי הופרדו מן הגברים שנלקחו על ידי הפלנגות לאיזשהו מקום. אנשי '[[הכוחות הלבנוניים]]' ניסו למנוע מאתנו לצלם ואף גירשו אותנו משולי המחנה. עוד אנו מתווכחים עם הפלנגות עצר קצין בכיר של צה"ל את התהלוכה. רמקול שהוצב על גג אחד הבתים קרא לנשים ולילדים לחזור לבתיהם. למליציות הנוצריות נאמר לעזוב את המקום. וכך, למעשה, הופסק הטבח".{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343-342.}} בן ישי הביע במכתב את דעתו האישית:

בן ישי נתוודע אל שרון עוד במהלך שירותו הצבאי בצנחנים. בראשית שנות השישיםה-60, כאשר שרון היה ראש מטה [[פיקוד הצפון]], השתתף בן ישי בפעולה שיזם שרון לתלישת גידולים חקלאיםחקלאיים שזרעו הסורים באזור המפורז. לימים מתח בן ישי ביקורת על פעולה זו, שהייתה כרוכה לדבריו בסיכון חיים למטרה מדינית.

בשנת 2005 נדונה בבית משפט השלום ב[[תל אביב]] [[תביעה (משפט בישראל)|תביעה אזרחית]] לתשלום סכום של 368 אלף ש"ח, בגין הוצאת לשון הרע, שהגיש בשנת [[2002]] [[מרדכי ואנונו]] נגד רון בן ישי ו"ידיעות אחרונות". עילת התביעה הייתה כי בן ישי כתב בעיתון, כי בעתשבעת היותו של ואנונו במאסר, מסר לאסירי [[חמאס]] פתקים עם נוסחאות לייצור [[חומר נפץ|חומרי נפץ]] רבי עצמה. בית המשפט דחה את התביעה, מאחר שהוכח כי בן ישי שמע את הדברים מפי ראש ה[[שב"כ]] [[עמי אילון]], ופסק כי עיתונאי מוגן מפני תביעת לשון הרע, אם הסתמך בדבריו על ראש מערכת ציבורית מסווגת{{הערה|1=[http://www.psakdin.co.il/fileprint.asp?FileName=/Nezikin/Private/ver_gflx.htm פסק-דין בתיק ת.א. 198929/02 מרדכי ואנונו נגד ידיעות אחרונות ואחרים], ניתן ב-27/11/ בנובמבר 2005}}.