אדית פרנק – הבדלי גרסאות

 

===חיים בהולנד ובמחבוא===

 

בחודשים הראשונים של שנת 1942 הפך אוטו פרנק, בשיתוף עובדיו הקרובים בחברת אופטקה, את החלק האחורי של בית המשרדים ברחוב [[פרינסנחראכט]] 263 (Prinsengracht, בעברית: תעלת הנסיך), שלא היה עד אז בשימוש, למקום מסתור עבור משפחת פרנק. הכניסה למחבוא הוסתרה מאחורי ארון ספרים מסתובב על ציר, החלונות נצבעו והואפלו, וכך נעלם הבית האחורי מעין זר. חלונות הצד האחורי של הבית הואפלו כמו כל חלונות אמסטרדם באמצעות לוחות [[שחור]]ים. הדבר נעשה בפקודת הגרמנים כדי להכביד על [[מטוס קרב|מטוסי]] צבאות [[בעלות הברית]] במציאת דרכם בלילות, והקטין, את סיכויי ההתגלות של המסתתרים בבית האחורי. בחודש יולי 1942 קיבלה מרגוט פרנק זימון מטעם [[הלשכה המרכזית להגירת יהודים]], שהורה לה להתייצב לצורך העברה ל[[מחנה עבודה]]. אוטו פרנק החליט כי הגיע העת לעבור למחבוא המוכן. ביום [[6 ביולי]] 1942 עברה משפחת פרנק למקום מחבואה. דירת המשפחה נותרה ריקה. המשפחה הותירה במכוון סימנים לבריחה חפוזה, חתול המחמד של המשפחה נותר בדירה, ואוטו פרנק הותיר מסמך המרמז כי המשפחה ברחה ל[[שווייץ]]. מאחר שליהודים לא הותר להשתמש בתחבורה הציבורית נאלצו בני המשפחה ללכת אל המחבוא, כשהם לובשים שכבות מספר של פריטי לבוש, מחשש שיעוררו חשד וייעצרו אם ייראו הולכים עם מזוודות. המחבוא, (הולנדית:Achterhuis) שנודע כ"האגף הסודי" בתרגומים לאנגלית של [[יומנה של אנה פרנק]], היה חלל בן 3 קומות שהכניסה אליו הייתה ממבואה בקומה העליונה של משרדי החברה. בקומה הראשונה של החלל היו 2 חדרים קטנים ובצמוד אליהם [[חדר אמבטיה]] ושירותים. בקומה השנייה היה חדר גדול ואליו צמוד חדר קטן, ממנו הוביל סולם לעליית הגג. הכניסה למחבוא הוסתרה, זמן מה לאחר כניסת המשפחה, בארון ספרים. אנשי הקשר של משפחת פרנק ואנשי שלומם היו אחדים מעובדיו של אוטו פרנק- [[ויקטור קוגלר]], [[יוהנס קליימן]], [[מיפ חיס]] ובעלה יאן ו[[בפ ווסקאול]]. אנשים אלו היו הקשר היחיד של משפחת פרנק ותושבי המחבוא האחרים לעולם החיצון. הם סיפקו את צורכיהם, דאגו לשלומם והביאו להם חדשות מהולנד, אירופה והעולם. המשימה הקשה ביותר לסייענים הייתה אספקת מזון למחבוא והיושבים בו, תוך סיכון ממשי של חייהם אם ייתפסו בידי השלטונות.

המתח במחבוא השפיע קשות על האם והבת וביומן שמור מקום מיוחד ליחסי אנה פרנק ואימה. היא העלתה על הכתב מערכת יחסים מתוחה ובעייתית, אנה מוחה ברישומים על יחסה הקר והמתנשא של האם, וברישום מיום [[7 בנובמבר]] [[1942]] אנה כתבה "היא איננה אמא שלי" בהערות שנכתבו בשלב מאוחר יותר, ככל הנראה בעת קריאה מחודשת של היומן הרגישה אנה פרנק חרטה, וחשבון נפש הביא להבנה וניסיון לגשר על הפערים עם האם.

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=

זה לא מצער אותי מה שהיא כתבה (על אימא) ואני יודע היטב שיש מספר דברים שהיא לא ראתה נכון והייתה משנה את התנהגותה. למעשה אנה הייתה ביחסים טובים מאוד עם אמא במחנה (וסטרבורק).{{הערה|The Hidden Life of Otto Frank Page 203}}}}