חלילית – הבדלי גרסאות

בתקופת הבארוק המשיכו אמנים ליצור עבור החלילית, במיוחד לחלילית האלט, שהפכה לאחד הכלים המרכזיים עבורם כתבו [[הלחנה|מלחינים]] רבים. נכתבו יצירות לחלילית [[סולו (מוזיקה)|סולו]] (מאת [[ז'וזף בודה דה בואמורטיה|בואמורטיה]], [[הנרי פרסל]], [[יאקוב ואן אייק|יעקב ואן-אייק]] ואחרים), דואטים ([[לויה]], [[טלמן]], [[יוהאן מאתזון|מאתזון]], בואמורטייה, קרופט, פינגר), סולו סונטות מאת [[גאורג פרידריך הנדל]], [[דניאל פרסל]], לויה, טלמן, [[ג'וזפה סמרטיני]], אנטוניו ויולדי, בנדטו מרצ'לו, גוטפריד פינגר, ג'והן פפוש ועוד), טריו סונטות (מאת קוונץ, הנדל, טלמן, ז'אן-בטיסט לויה ואחרים) ויצירות לחלילית ותזמורת: קונצ'רטי מאת [[טלמן]], [[ויולדי]], ג'וזפה סמרטיני, רוברט וודקוק, ג'והן בסטון, ויליאם באבל, יוהאן כריסטוף שולצה, כריסטוף גראופנר ואחרים. ביצירות [[באך]] יש לחלילית מקום במספר קנטטות (71, 106, 118, 127, 182, 208 ואחרות), במגניפיקט בגרסתו המוקדמת, בשניים מתוך הקונצ'רטים הברנדנבורגיים, בקונצ'רטו לצ'מבלו, BWV 1057 ועוד. החלילית מופיעה גם באופרות מהבארוק כגון אלו של פרסל או הנדל וכן בקנטטות מאת הנדל, ויוולדי, [[אלסנדרו סקרלטי]] ואחרים.הרפרטואר הועשר בעזרת עיבודים בני זמננו לקונצ'רטי שבמקור נכתבו לכלים אחרים כמו חליל, אבוב או כנור (מאת אלבינוני, ויולדי, באך, הנדל, טלמן ועוד).

 

 

עם התעוררות התנועה לביצוע [[מוזיקה עתיקה]], בתחילת [[המאה העשרים]], חזר העניין בחלילית ולצד לימוד הרפרטואר ההיסטורי שלה וחזרתה לבימות הקונצרטים נוסף לה רפרטואר עשיר ומגוון של יצירות. בין המלחינים שהלחינו עבור החלילית במאה העשרים ניתן למצוא את: הנס פוזר, צזאר ברזגן, הנס אולריך שטפס, הנס מרטין לינדה, [[פאול הינדמית]], [[בנג'מין בריטן]], [[ארוו פארט|ארוו פרט]], ועוד. כיום מקובל לנגן בחליליות מוזיקה כלית מהרנסאנס שרובה מתאים לכלי כמעט ללא שינויים. כיום נפוצים עיבודים למוזיקה מהברוק ומהתקופות המאוחרות יותר, חלקם כוללים טרנספוזיציות ושינויים מוזיקליים שונים ולכן חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. מתחילת המאה ה-21 נפוצים עיבודים אלה מאד באינטרנט. כיום, בעשור השני למאה ה-21, קיים רפרטואר עצום של חומר לחליליות, יצירות מקור ועיבודים בכל רחבי העולם.