פליציה לנגר – הבדלי גרסאות

לנגר נולדה בשם '''פליציה עמליה וייט''' בעיר [[טרנוב]] שב[[הרפובליקה הפולנית השנייה|פולין]] בשנת [[1930]], כבת יחידה להורים [[יהדות פולין|יהודים]]. המשפחה הספיקה לברוח ל[[ברית המועצות]] עם פלישת הגרמנים, שם אביה מת ב[[גולאג]]. שאר קרוביה הושמדו על ידי הנאצים. לאחר [[מלחמת העולם השנייה|המלחמה]] שבה לפולין עם אמה. ב-1947 הכירה בקרקוב [[ניצול שואה]] בשם מיצ'יו (Mieciu) לנגר. השניים נישאו ב-1949 ובשנת [[1950]] [[העלייה ההמונית|עלו לישראל]]. ב-1953 נולד בנה מיכאל.

בשנת [[1965]] סיימה לימודי [[משפטים]] בפקולטה למשפטים שב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. היא עבדהועבדה תקופה קצרה ב[[משרד עורכי דין]] ב[[תל אביב|תל אביבי]]. מיד עם תום [[מלחמת ששת הימים]], ונוכח התנגדותה הנחרצת לשלטון הצבאי של ישראל ב[[יהודה ושומרון|גדה המערבית]] וב[[רצועת עזה]], הקימה משרד משל עצמה ב[[ירושלים]] והחלה לייצג פלסטינים, נגדם הוגשו כתבי אישום על עבירות ביטחוניות. [[לאה צמל]] שימשה אצלה כעוזרת משפטית. בדצמבר 1967, במסגרת חברותה ב[[רק"ח]], ניהלה מסע מחאה על גירושו לירדן של פאיק וראד, פעיל קומוניסטי, שנעצר והואשם בפעילות נגד המשטר הצבאי הישראלי.