פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני שנה
מ
הוספת קישור לתאונת דרכים
האב הצליח להציל מ[[השואה]] כמה מבני המשפחה על ידי הסדרת [[סרטיפיקט|אשרת עלייה]] (סרטיפיקט) לכניסתם לארץ ישראל, אולם כמה מבני משפחתה של אמו נספו בשואה. גרשוני תיאר בראיון מאוחר את נוכחותה של השואה בילדותו: "אמא שלי הייתה מוטרדת מזה כל השנים שהיא לא הצליחה להביא אותם. ומה שאני זוכר, כמו הרבה אחרים, את השנים שאחרי המלחמה [...] אני זוכר שקראתי כל מה שאפשר לקרוא על הנושא הזה, היו כבר עדויות וברדיו ובשיחות אישיות וקרובי משפחה שהגיעו. [...] זה היה בתודעה, זה היה כמעט במרכז התודעה, אף על פי שהיו השנים הצעירות של קום המדינה והמלחמה עם הערבים, אבל הכל היה פונקציה של הדבר הזה"{{הערה|ראיון עם רחל ברגר, 10 בינואר 2006, מצוטט בתוך: ברגר, רחל, '''השפעת השואה על האמנות החזותית הישראלית של 'הדור הראשון'''', [[דיסרטציה]], אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ח 2008, עמ' 187-188}}.
 
בשנת [[1952]] עקרה המשפחה מתל אביב ל[[הרצליה]], קרוב ל[[מטע]]ים של המשפחה, באזור [[גן רש"ל]]. בשנת [[1954]] נדחה [[גיוס לצה"ל|גיוסו הצבאי]] של גרשוני בחצי שנה, בשל [[תת-משקל]], אולם גיוסו בשנת [[1955]] נקטע בשל מותו של אביו בתאונתב[[תאונת דרכים]]. גרשוני מילא את מקומו של אביו בעבודה במטעים. לאחר מות האב החל גרשוני גם להתקרב אל עולם האמנות. בתחילה השפיעו עליו הצייר [[ליאון פוטוריאן]] והפסל [[אורי שושני]], תושבי הרצליה. בין השנים [[1960]]–[[1964]] למד פיסול בלימודי ערב במסגרת "[[מכון אבני]]", אליו הגיע לאחר יום עבודה במטעים. מוריו היו [[דב פייגין]] ו[[משה שטרנשוס]] חברי קבוצת "[[אופקים חדשים]]", שבשנים אלה החלה לאבד את המרכזיות שהייתה לה עד אז בעולם האמנות הישראלי.
 
בשנת [[1964]] נשא לאישה את [[ביאנקה אשל גרשוני|ביאנקה אשל]], אף היא סטודנטית ב"מכון אבני" ואלמנתו של טייס צה"ל שנהרג ב[[מבצע סיני]]. לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר ב[[רעננה]]. בנוסף לבתה של אשל מנישואיה הקודמים נולד בשנת [[1967]] בנם [[ארם גרשוני]] ובשנת [[1970]], בנם [[אורי גרשוני]].