רוברט אופנהיימר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפרס נובל לפיזיקה
מ הוספת קישור לרות אלמוג
שורה 30:
 
=== מעבר לאנגליה ולימודים בקיימברידג' ===
[[ספטמבר|בספטמבר]] [[1925]], עבר אופנהיימר לאנגליה שם החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג'.{{הערה|[https://www.biography.com/people/j-robert-oppenheimer-9429168 J. Robert Oppenheimer], biography.com}} כחלק מלימודיו, עבד [[מעבדת קוונדיש|במעבדת קוונדיש]], שבה חיברו ופיתחו באותן שנים את תאוריית [[פיזיקה קוונטית|הפיזיקה הקוונטית]]. על אף ההזדמנות שנפלה בחלקו לעבוד במחיצת פיזיקאים מובילים, אופנהיימר שנא את העבודה הסזיפית שניתנה לו במעבדה והדבר השפיע על מצבו הנפשי שהתערער במהלך חודשיו הראשונים באוניברסיטה. בסתיו של אותה שנה, במהלך עבודתו במעבדה, חווה אופנהיימר משבר נפשי. המנחה שלו, [[פטריק בלקט]], הטיל עליו עוד ועוד עבודות מעבדה ואופנהיימר החליט להעניש אותו. לטענת אופנהיימר בפני חברו הקרוב פרגוסון, הוא הניח על שולחנו של בלקט תפוח שלתוכו הוחדר חומר כימי רעיל.{{הערה|[[רות אלמוג]], [https://www.haaretz.co.il/1.1868495 האור השחור של רוברט אופנהיימר], באתר הארץ, 19 בנובמבר 2012}} למזלו של אופנהיימר, בלקט לא אכל מהתפוח אך המקרה דווח להנהלת האוניברסיטה. מאחר שהוריו של אופנהיימר שהו עדיין בקיימברידג' (לאחר שבאו לבקר את רוברט), דיווחה להם האוניברסיטה על התקרית. רק לאחר התערבותו של אביו, הסכימה ההנהלה לוותר על הגשת תביעה והוסכם שהוא ימשיך ללמוד על תנאי ובמקביל יקבל טיפול אצל פסיכיאטר נודע בלונדון. לאחר תקופה מסוימת, הסתיים הטיפול לאור קביעתו של הפסיכיאטר כי אופנהיימר סובל מ"Dementia praecox" - הגדרה מיושנת לתסמונת [[סכיזופרניה]] וכי הוא מקרה חסר תקווה וכל אנליזה נוספת תזיק לו יותר מאשר תועיל.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 58}}
 
במהלך החודשים הבאים, המשיך אופנהיימר להיפגש עם פסיכיאטרים שונים לאור מצבו הנפשי המעורער. לאחר תקרית שהתרחשה בראשית שנת 1926, במסגרתה נעל אופנהיימר את אמו בחדר המלון בו שהו, דרשה אלה כי ילך לטיפול אצל [[פסיכואנליטיקן|פסיכואנלטיקן]] צרפתי. לאחר מספר פגישות, קבע הרופא שאופנהיימר סובל מתסמונת הקשורה לתסכול מיני. עד מהרה, התגלה משבר הנפשי שלו בתקרית אלימה אחרת, במסגרתה כרך רצועה של מזוודה סביב צווארו של חברו פרגוסון. קנאה פשוטה בקשריו של ידידו עם אישה, היא שגרמה כנראה להתפרצותו של אופנהיימר.{{הערה|בירד ושרווין, בעמ' 59}}