קירישיטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 45:
יחסו של הידיושי כלפי הנוצרים החמיר ב-[[1587]], כשגילה שדאימיו נוצרים ניצרו בכוח את [[וסאל]]יהם, סחרו ב[[עבדות|עבדים]] יפנים, ושחטו [[סוס]]ים ו[[בקר הבית|שוורים]] למאכל, בניגוד לציווי ההבודהיסטי. בעקבות זאת פרסם הידיושי צו שאסר על מכירת יפנים לאירופאים ואף אסר על פעילות מיסיונרית.{{הערה|[http://afe.easia.columbia.edu/ps/japan/tokugawa_edicts_christianity.pdf]}}
 
אף על פי כן, הצו לא נאכף, וכמרים נותרים המשיכו להטיף לפשוטי העם ולנצר אותם. הידיושי החל לחשוש שמא נאמנותם של האנשים תעבור מהשוגון לאפיפיור ברומא, ואלה יחלו להתמרד כנגד שלטונו. על כן הורה על [[הוצאה להורג|הוצאתם להורג]] של עשרים ושישה נוצרים, כאזהרה ליפנים שרצו להתנצר, ואלה נודעו בתור "עשרים ושישה ה[[מרטיר]]ים של יפן." הקבוצה אף כללה חמישה מיסיונרים פרנציסקנים אירופאים, מיסיונר פרנציסקני [[מקסיקו|מקסיקני]], שלושה יפנים ישועים ושבעה-עשר [[עמאי]]ם, בהם שלושה ילדים. הם הוצאו להורג בצליבהב[[צליבה#יפן|צליבה]] בנגסאקי, ב-[[5 בפברואר]] [[1597]].{{הערה|אתר המרטירים.}}
 
עם מותו של הידיושי ב-[[1598]] הרפו הרשויות מרדיפת הנוצרים.